ברלוסקוני הולך הביתה. הנשיא האיטלקי שחי בסרט (פורנו) משאיר אחריו איטליה מדממת כלכלית ומפנה את הבמה אחרי 17 שנה. גם משה קצב קיבל חודש לארוז, ומשם  ילך לכלא ל-7 שנים בעקבות הרשעתו באונס.

עוד ב-Onlife:

שני שועי הארץ האלה בסוף גמרו בחוץ,  אך האם ירידתם בשעה טובה מהפודיום הציבורי מבשרת את סוף עידן המטרידנים? לדעתי, זה קצת כמו מהפכת הקוטג' של ההטרדה המינית: משהו בנימה של הדברים מסמל שיותר מתמיד נוצרה הקשבה חברתית המגובה בענישה ראויה: מעתה אולי יהיה קצת יותר קשה להטריד מינית, קצת יותר בעייתי להשתלהב פומבית מחוטיני או קעקוע שמציץ מג'ינס בגזרה נמוכה ולחשוב שזה יעבור לך בשלום.

ברלוסקוני בימים אופטימיים יותר. צילום: shutterstock

קצב וברלוסקוני לא היחידים-  הרי יש יחס ישר בין מפלס השררה ל'מפלץ' החרמנות: דומיניק שטראוס קאהן, לשעבר ראש קרן המטבע העולמית, שלא הספיק להשתחרר מהאשמות שלו על אונס וכליאת החדרנית במלון בניו יורק, וכבר הסתבך בפרשיית מין חדשה. איציק מרדכי, שהורשע במעשים מגונים, ואיבד את כוכי ואת הביטחון. המועמד לנשיאות בארה"ב הרמן קיין, שחשוד שמישמש ארבע נשים במשרדו. מדשדש ברשימה לשיפוטכן: ח"כ איוב קרא, בינתיים בחשדות בלבד להטרדה מינית. רשימת חלקית ביותר של גברים שערבבו, או ערבבו לכאורה בצורה בוטה ביזנס עם פלז'ר.

לשקול מילים במקום לשקול שדיים

המחיר האישי שכל החברים האלה משלמים על מעלליהם הוא כל כך יקר, אישי, תקשורתי, מקצועי ונוקב. הם חטפו מכה כזו אנושה בביצים שאין מצב שזה לא מרתיע "מטרידנים וונאבי" למיניהם שמסתובבים במסדרונות חיינו. כאלה שהחלו בימים אלה לשקול מילים במקום לשקול שדיים. כאלה שנעצרים בחריקת בלמים רגע לפני שעמדו להטריד מישהי שרוכנת במשרד לסרוק מסמך כי קראו הבוקר שברלוסקוני מתפטר. מטרידנים מוטרדים כי יותר מתמיד קשה להם להטריד. הם מבינים שהם אשכרה עלולים להיתפס.

כי רגע לפני שעמד מטרידן זה או אחר להחמיא למישהי שעובדת איתו (או תחתיו) מחמאה אחת יותר מידי, הוא ריפרש ונוכח לדעת שהנשיא לשעבר רץ לבקש חנינה מהנשיא המכהן. מה זה ניוז כזה אם לא חרדת סירוס בהתגשמותה? אם זה גרם לו, אפילו בצורה בלתי מודעת, להחזיר את היד שרצתה למשש לכיס, או אולי אפילו לנשוך שפתיים כדי להתגבר על יצר ההטרדה - זה היה שווה את הכל.

בלתי כשיר אפילו לכהן כפליט ריאליטי

כי בימינו, מי שמטריד וחומס את עלומיה או בגרותה של אישה ללא רשותה, הופך לא רק למוקצה חברתית, אלא גם לקלישאה נלעגת. לצל חיוור ונמוך של האיש הגבוה שהיה עד שבחר להטריד, והטריד בשנית. לבלתי כשיר אפילו לכהן כפליט ריאליטי.

את איציק מרדכי פגש בעלי לאחרונה במקרה, קונה חצי מנה בפלאפל של יהודה מכבי. הוא נראה לו כזה רזה וצמוק, כזה אדם מהיישוב שזה עצוב. "מה בשבילך, איציק?", שאל אותו המוכר באדיבות השמורה לקליינטים. "אח, לו רק הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור", זו התשובה שמרדכי היה לבטח עונה לו נשאל את אותה שאלה בנסיבות אחרות.

זה לא שנקום מחר בבוקר ונגלה שכל המטרידנים התפיידו. הם פשוט ילמדו להיות יותר מתוחכמים ויותר זהירים. אך על פניו נראה שהולכים ומתרבים אלה שמפחדים להיתפס, אז מעדיפים מלכתחילה לא להסתבך.

נקווה רק שילכו ויתרבו אלה שעבורם החוק למניעת הטרדה מינית שתלוי על הלוח בעבודה הוא מסמך מחייב ולא סתם נייר שכל יום עף ברוח יחד עם הנעץ שלו לרצפה, ומסכן את מי שמתכופפת להרים אותו בהערה לא בונה. מטרידנים, אתם כל כך פאסה.

תגיות