איראן ואנחנו: הישראלית שיודעת מה הפרסים חושבים

הכוכבת

ג'סיקה צ'סטיין ? לא מתעסקים עם דיאנה

טעות מרה או שיקול דעת שלא הופעל? הדעות חלוקות אך המסקנה אחת היא: השחקנית ההוליוודית הצעירה והאדמונית ג'סיקה צ'סטיין (Jessica Chastain) לא הייתה צריכה להסכים לגלם את דמותה של הנסיכה דיאנה בסרט על אודותיה שיצולם בשנה הבאה.

הסרט הנ"ל, כך מדווחים ברשת, יתמקד בצדדים הפחות מחמיאים של ליידי די. פחות בנסיכת הלבבות ויותר בסטוקרית המאוהבת שהיא הייתה בתקופה הקצרה שניהלה רומן עם מנתח הלב הפקיסטני ד"ר חסנאת חאן.

ומה רע בכך שצ'סטיין המוכשרת תיכנס לנעליה של דיאנה? ראשית כל, היא אמריקאית. נראה לכם הגיוני שאמריקאית תגלם את אחת הדמויות הכי משפיעות בבריטניה במאה שעברה? מה, היא תעשה מבטא כמו גווינת' פאלטרו ורנה זלווגר ואנחנו פשוט נאמין לה שהיא בריטית?

שנית, מדובר בסרט שמציג את דיאנה כאישה תלותית, הזויה, נואשת אפילו. האם צ'סטיין רוצה להירשם בדברי ימי הקולנוע כמי שהנציחה את הנסיכה האהובה בחולשתה? אם מישהו בעולם לא הכיר עד כה את הצד הזה של דיאנה, הרי שלאחר שהסרט ייצא נזכה כולנו בזיכרון קולקטיבי משפיל שלה, שבו תככב דמותה של צ'סטיין. וזיכרונות קולקטיביים הרי קשה כל כך למחוק.

ימים יגידו מה יהיה ועד כמה תצטער צ'סטיין על הבחירה הזו. אם בכלל. כרגע רק יודעים שאת הסרט יביים הגרמני אוליבר הירשביגל, שהוא יצולם בעלות של כ-9 מיליון דולרים בפקיסטן, באנגולה, בדרום צרפת ובפריז, ושכל העסק יתחיל להתגלגל בחודש מארס הקרוב.

החוקרת

ד"ר אסקה וולפראד ? בילבי לא מצחיקולה

עניין פופולארי הוא בשנים האחרונות לקרוא יצירות ספרותיות ותיקות בעיניים אחרות. למשל, קריאה פמיניסטית במקרא. או קריאה פוסט-מודרנית בספרי היסטוריה. זה נחמד.

הקוראים המיומנים יודעים להראות בטקסט המוכר עניינים שעד כה לא חשבנו שיש בו, והטובים שבהם אף מצליחים לשכנע אותנו לקבל את זווית הראייה שלהם (גם במחיר שינוי תפישתי של הכתוב).

השבוע נתקלתי בידיעה על ד"ר אסקה וולפראד, תיאולוגית גרמנייה, שטוענת שספרי הילדים האהוב בסדרת "בילבי" רוויים גזענות. הסיפור מתאר, בין השאר, איך הילדים כהי העור השליכו את עצמם לרגלי הגיבורים, הילדים בהירי העור.

ד"ר וולפראד נתקלה בתיאור הזה כשהקריאה את הסיפור לאחיינה, פעוט כהה עור, ובחרה לדלג עליו כדי לא להציג לילד תמונת עולם שבה ילדים שנראים כמוהו שווים פחות מילדים בהירי עור. מסקנותיה של ד"ר וולפראד באשר לאופן שבו יש לקרוא את "בילבי" (היא אינה פוסלת את הסדרה מעיקרה, יש לציין) הוצגו בכנס נגד אפליה שנערך בעיר לייפציג שבגרמניה.

בין השאר היא מציעה להדיר את הספר ולכלול במהדורות החדשות הערות שוליים במקומות שבהם התיאורים אינם תואמים את השקפת העולם הרב-תרבותית שהורים אמורים לרצות להקנות לילדיהם בתקופה זו שבה אנו חיים.

הדיון הזה מעורר בי כמה שאלות: "בילבי" היא סדרת ספרים כיפית, אך האם מקומה באמת בקאנון? האם צריך להתאמץ כל כך כדי לשמר אותה בתרבות שלנו כיום? פעם אולי זה היה ביג דיל לכתוב על ילדה עצמאית וחזקה ? האם הילדות של היום זקוקות לה כדמות מופת?

ובאשר לגזענות ? האם נכון לשכתב יצירות ספרותיות רק כדי שתתאמנה לנורמות של ההווה? והלוא הספר הוא ראי של התקופה שבה חובר ? האם שינויים בטקסט ישנו את העובדה שפעם הגזענות הייתה מושרשת ואף זכתה לגיבוי בחוק? האם בכלל ילדים קולטים את המסרים הגזעניים, או שמא הם חולפים מעל ראשיהם? האם שנאת הזרים המאפיינת כל כך את החברה הישראלית היא תוצר של קריאת יתר בספר הילדים העברי "כושייה עם שמשייה"?

החמות

קרולין בורן ? משפחה זה לא פיקניק

אל תגידו מזל טוב לזוג הצעיר היידי ופרדי בורן, שבאו בברית הנישואין ביום ראשון השבוע. למה? מדובר בזוג שעלה לכותרות בחודש יוני האחרון והצית אינספור דיונים בנושאים כמו יחסי חמות-כלה וטרנד חתונות הפאר שמסרב לגווע.

הכול התחיל מאי-מייל ששלחה קרולין בורן (Carolyn Bourne), אמו החורגת של החתן פרדי, לכלתה לעתיד היידי. במכתב הביעה בורן את אי שביעות רצונה מאופייה ומהתנהגותה של היידי, ובין השאר התייחסה לרצונה של הצעירה להתחתן בחתונה יקרה במיוחד, משל הייתה סלבית או אישה עשירה (וזאת יש לדעת: בורן בזה לסלבים, והיידי אינה עשירה).

היידי, שכאילו ביקשה להוכיח שהיא אכן קלת דעת ונטולת נימוסים בדיוק כפי שהטיחה בה בורן, הפיצה את האי-מייל לחבריה בתור דאחקה על החמות היאכנע שלה. עד מהרה הפך המכתב האישי לאי-מייל ויראלי, וכל העולם זכה לקרוא את הטפות המוסר של בורן לכלתה הפוחזת.

רבים כינו את בורן "החמות מהגיהינום", וריחמו על היידי המסכנה שנפלה לציפורניה של המכשפה שלא רוצה לתת לה לחגוג כמו שצריך ביום החשוב בחייה.

רוצים לראות איך היא בכל זאת חגגה? היכנסו לכתבה שהכינו באתר ה"דיילי מייל", צפו בתמונות המביכות. היידי הטיפשה אכן קיבלה חתונת פאר, אך היא נאלצה להסתתר בה ואין אפילו תמונה אחת נורמלית של הזוג הצעיר.

ובאשר לבורן ? היא ובעלה כלל לא הגיעו לחתונה, שאכן נערכה בהדר ובפאר ובבזבזנות רבה, כאילו דווקא להכעיס. ואני בכלל בעדה. אני חושבת שהיא עשתה מה שחמיות רבות חוששות לעשות, וניסתה להושיט יד לעזרה לכלה הצעירה והלא מפוקסת שלה.

במקום לומר לבנה להעיף את הפרחה לעזאזל, היא ביקשה לתרום מניסיונה. לא נראה לי שכדאי לבנות עליה לבייביסיטינג בעתיד...

הישראלית

ד"ר תמר עילם גינדין ? איראן זה כאן

ביום שני השבוע נערכה באוניברסיטת תל אביב השקת ספרה החדש של ד"ר תמר עילם גינדין,  "הטוב, הרע והעולם: מסע לאיראן הטרום-איסלאמית".

בימים טרופים אלה אולי קצת קשה להיזכר בכך, אבל איראן המודרנית היא עוד חוליה בשלשלת הדורות שמתחילה, לפחות בתודעה של ההדיוטה הישראלית המצויה (כלומר, אני), בפרס של אסתר ומרדכי.

ד"ר עילם גינדין, פרסיולוגית בהכשרתה ובנשמתה (זאת אני מסיקה מעיון באתר העשיר והמשעשע שלה, ראו קישורית למעלה), מוכרת בקרב הבלשנים וחובבי הלשונות בארץ, ואף משמשת מדי פעם אורחת בתכניות אקטואליה העוסקות באיראן-פרס והקשר שלה לישראל.

ההכרות שלה עם ההיסטוריה והווה של המעצמה העתיקה-חדשה המאיימת-מרתקת הזו היא נכס ומקור לעניין רב, בעיקר עכשיו, עם כל הדיבורים על פצצות וגרעינים.

ולמה בכלל שנתעניין באיראנים? או שמא עדיף לכנותם "פרסים", כינוי שיש בו היסטוריה וזיקה לתנ"ך ומעלה לנגד עינינו אוזני המן מתוקות במקום נשיא זעפן במעיל רוח? אולי כי התרבות שלנו הושפעה מהתרבות שלהם ביותר דרכים מאלה שאתם מסוגלים להעלות על דעתכם ברגע זה.

תשכחו מאורז ומגונדי. חלקכם ודאי יודעים לדקלם שמקור המילה "פיג'מה" בשפה הפרסית. מגניב. הקשר הוא עמוק יותר, מרתק יותר, ובל נשכח שגם חי הרבה יותר, כי נמצאים בינינו לא מעטים שהגיעו משם.

כמה דוגמאות על קצה המזלג מפי המחברת בעצמה, לפני שאתם רצים לרכוש את הספר (שיהיה מה לקרוא במקלט):

החדשות

התאומות שוק ? הדבר הגדול הבא

טרם זנחתי את חלומי הישן להיות אמרגנית, וכדי להצדיק את האמביציות הלכתי וחיפשתי עבורכם את הדבר הגדול הבא בתחום המוזיקה.

כיתתי את אצבעותיי לאתר של העיר פורטלנד שבמדינת אורגון, כדי ללמוד מי בא להופיע בעיר השבוע ולזהות את הפוטנציאל. וכך התוודעתי לתאומות שוק, קייטלין ולורי (Katelyn and Laurie Shook), הזהות כמו שני אגלי טל והשובות את הלב ואת האוזן בשירי הפולק המשעשעים שלהם - "קווירקי פולק", בפי מביני עניין.

כשהן תעשינה את הפריצה הגדולה שלהן, העיתונים ואתרי המוזיקה הישראליים יחגגו על כותרות שיעשו שימוש שנון בשם משפחתן. אבל אני איני כזאת. אני מתייחסת ברצינות לאמנות שלהן, ומבקשת להכיר לכן את הפלא הכפול והמזמר הזה. פרטים על חייהן ועל האמנות שלהן תוכלו לקרוא באתר הרשמי שלהן, והנה שיר שיעשה לכם מצב רוח טוב ביום שישי, לפני או אחרי שהם הולכים לשוק (סליחה, הייתי חייבת):