קיץ אחד, לפני כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה תאים שנשרו לי מהמוח, הגיע לארץ לביקור מולדת בן דוד של חברה שלי. מאיטליה. שזוף, לבוש כמי שלא יודע שאנחנו באייטיז, ריחני ורגוע.

 

לורנזו.

 

 

עוד ב-onlife:

 

10 עצות הסטיילינג שיעזרו לך לאמץ מראה צעיר ורענן

 

חנוכה: לביבות מירקות בריאים 

 

למה אני בעד חוק הטוקבקיסטים

 

 

 

שנים אחרי הקיץ ההוא הייתי נזכרת בו, וגל הורמונים והתאהבות טיפשעשרית היו מציפים אותי.

 

ועכשיו - מעבר חד לימינו אנו. ונפתח בגילוי נאות.

 

את הטור הזה הייתי אמורה לכתוב כבר לפני כמה חודשים, כשהשמש עוד שרפה כל חלקה טובה ביכולת שלי לתפקד, אפילו לפני שעברתי את מחסום גיל ה-40. אוגוסט 2011. הבעיה הייתה שלא רציתי להישמע כמו תיכוניסטית מתלהבת, ולא רציתי לתת להתאהבות להשפיע על שיקול דעתי, וכן... הלו"ז שלי לא היה ממש אוורירי, כך שהתמהמהתי. 

 

במרחק הזמן, אני יכולה להגיד שג'ולייטה יכולה להיחשב ללורנזו של שנות האלפיים שלי. ולא - לא יצאתי מהארון, ג'ולייטה היא לא גברת. היא לגמרי, לחלוטין, ללא עוררין - גבר שבגברים.

 

ג'ולייטה תלתן ירוק.

 

כשביקשו ממני לבדוק אותו, אמרתי שאני לא עושה ביקורת סרטים (רק חסר לי לעצבן את תעשיית הקולנוע). ואז - אחרי שהסבירו לי כמה בורה אני, ושמדובר ברכב ספורט עם היטוריה בת  150 שנים, ועם מועדון מעריצים שרוף שהולך וגדל, הסכמתי לבדוק אותו, למרות שאני לא ספורטיבית בשיט, ולמרות שזה רכב עם גיר רגיל (וההיסטוריה שלי עם גיר רגיל היא עגומה ויקרה, אם כי לא בת 150).

 

ארזתי את בנותיי (בכל זאת - החופש הגדול) ונסעתי לסוכנות אלפא רומיאו.

 

 

 

 

 

 

מה הקשר בין ג'ולייטה למסי?

 

איך הם מסדרים את הסוכנויות האלה יפה. נכנסנו פנימה, ומיד הרגשנו כאילו אנחנו ממש יכולות להרשות לעצמנו לרכוש רכב נוצץ יפהפה וריחני, למרות שרק אלוהים (ומנהלת הבנק שלי) יודעים כמה זה רחוק מהמציאות.

 

ושם, על פלטפורמה מבריקה יושב הרכב המהמם הזה, שברוב חוצפתם קראו לו על שם אישה. ג'ולייטה תלתן ירוק. (תלתן ירוק זה אומר שזאת רמת הגימור הגבוהה ביותר של הג'ולייטה). רכב ספורט אלגנטי ויפיוף, עם כל האבזור הכי מנצנץ שאפשר לחשוב עליו. החלון הקדמי והמראות מוקפים ניקל, תאורת לד לבנה בפנסים, ג'נטים מושחרים. הכל כדי שיהיה יפה יפה יפה.

 

אבל בניגוד להרבה רכבי ספורט שראיתי, הרכב הזה - אין בו שום מוטיב אלים. הוא רכב ספורט שיודע שהוא כזה, ולא צריך להשוויץ.

 

הסוכן החמוד שהנחה אותי אמר שהרכב הזה הוא כמו מסי (שחקן הכדורגל המרהיב, למי שלא בעניינים). הוא לא נראה כמו מישהו שירגש אותך, אבל אז, כשהוא מתחיל לשחק...

 

הסבירו לי על הרכב, על האיכויות שלו, ועל זה שאלפא נמכרת לא רק למועדון מעריצים קטן אך נאמן, אלא נכנסת אט אט לשוק הישראלי (הדאיג אותי, פשוט, מה קורה כשאת רוצה למכור את הרכב ולהמשיך הלאה).

 

הבטיחו לי שהגיר הרגיל הוא לא כמו אחרים שהכרתי, הבטיחו לי חוויית נהיגה מהסרטים, והבטיחו לי שאם אני מחפשת בן זוג (אני לא, ממש לא) - סיבוב קצר בג'ולייטה, ואני מוצאת אחד כזה. לא בהכרח כי הוא מתעניין בי, אלא בגלל האפשרות שגם הוא יזכה לנהוג ביופי הזה.

 

חמושה בהבטחות האלה העברתי מהאוטואית הנאמנה שלי את מושב הבטיחות של הקטנה, את נרתיק הדיסקים שלי ואת שקיות השופינג של הגדולה, ונכנסנו לאוטו.

 

את השקיות איחסנו בבגאז', ועוד נשאר שם מספיק מקום כדי לאחסן גם את שתי הילדות (אם הן היו מעצבנות אותי במה שנשאר מהקיץ).

 

 

 

 

 

חסכו על USB

 

הגדולה מיד שמה לב לכך שאין באוטו חיבור USB . שערורייה טכנולוגית בקנה מידה קטסטרופלי מבחינתה. ההסבר שניתן לנו על החוסר המוזר הזה היה עוד יותר שערורייתי: אנזו פרארי אמר שבאוטו צריך לשמוע רק את המנוע. "אז למה רדיו הוא כן שם?? הקשתה הטינרית. כי באוטו צריך לשמוע דיווחי תנועה.

 

מיד הכנסתי דיסק למערכת כדי לבדוק אם אנזו הלך עם זה עד הסוף, וכן - הוא כן. המערכת ברכב המשובח הזה היא כמו פנס בעין של יפהפייה. לשמוע מוזיקה בג'ולייטה - זה לא הקטע (ולא רק בשביל החרוז).

 

גם GPS אין ברכב. אפילו לא בגימור הכי מפואר. גם סוג של מוזרות. מובן שבתוספת תשלום אפשר לסדר את זה. אם כבר שילמת 235,000  שקל על אוטו, מה זה עוד כמה אלפים לשדרוג טכנולוגי פשוט דוגמת חיבורי USB, מערכת שמע טובה ו-GPS?

 

מה שכן יש לג'ולייטה זה DNA. וזאת לא מטפורה.

 

יש שלושה מצבי נהיגה:

 

D - דינמי. ההגה נהיה קשה, הטורבו יותר חזק. זה המצב שבו אם אתה רוצה להשפיל נהג ברכב אחר, אתה לוחץ על הגז - ונעלם לו תוך שנייה.

 

N - נורמלי. ההגה רך יותר, הטורבו חלש יותר, צריכת הדלק נמוכה יותר. נהיגה בתוך העיר.

 

 A- אול ווד'ר. מצב לנהיגה בשלג ובתנאי מזג אוויר ישראליים נפוצים אחרים.

 

אני מציעה פרשנות אחרת:  D - דווארות. N  - נו, גברת, תזוזי. ו- A  - אלק פעם נפעיל את זה בארץ.

 

אני יכולה לנסות לתאר עכשיו את היומיים המופלאים שהיו לי עם הג'ולייטה. על הגעגוע העמוק שמלווה אותי מאז שהחזרתי אותה לבעליה החוקיים אחרי הסופ"ש המשגע שהיה לנו יחד. אבל במקום להשתפך בנשיות על כל זה - אספר לכם דווקא על התגובות של הגברים בחיי.

 

 

 

 

 

 

צריך לשמוע את המנוע

 

מהסוכנות נסענו לבעלי, אבי בנותיי, להראות לו את הפלא, ואף נתתי לו לעשות עליו סיבוב. כשהוא ירד מהאוטו הייתה על פניו הבעה שראיתי רק פעמיים לפני כן: בלידות של הבנות. אבל בלבו כבר זכיתי, אז אין לי צורך להרשים אותו יותר מדי.

 

הגבר השני בחיי שזכה לנסיעה בג'ולייטה הוא האחיין ההורס שלי בן ה-17. עדיין אין לו רישיון, אז הוא נאלץ להסתפק בנסיעה במושב שליד מושב הנהג. נכנסנו לאוטו, התנעתי, והרמתי ווליום על קניה ווסט כדי שיהיה לנו כיף.

 

מיד ביקש הגברברון להשתיק את המוזיקה. הסתכלתי עליו כאילו משהו התקלקל בו. והוא הסתכל עלי, ובלי למצמץ אמר: ?באוטו כזה צריך לשמוע את המנוע". כנראה הייתה לו שיחה עם אנזו...

 

כשנסענו בתוך הרצליה בואכה רעננה, הסתכל עלי המתבגר בעיניים מלאות חמלה. ?לא כואב הלב לתת לאוטו הזה לנסוע כמו זקנה??

 

הוא עוד לא סיים את המשפט, וחתכתי את הצומת בחריקת בלמים לכיוון כביש 6 (לא באמת עשיתי את זה. קודם כל, אני נהגת זהירה, ודבר שני, באוטו שהוא לא שלי ועולה 235,000 שקל, אין  סיכוי שאני אעשה דבר כזה. אבל זה נשמע טוב למטרות הסיפור). על כביש 6 הבנו שנינו למה וכמה נתגעגע לג'ולייטה.

 

ועוד גילוי, אולי לא לגמרי נאות. זאת הייתה הפעם הראשונה שנהגתי על רכב ספורט בחיי. אין לי למה להשוות את זה מבחינת רכבי ספורט. אבל אני אקח תיאור שפעם נתן לי איש שאני מאוד אוהבת: כשאתה משחק מטקות עם שחקן מעולה - הרמה שלך מייד עולה גם.

 

לנהוג על הג'ולייטה על כביש 6 היה מבחינתי להיות לרגע נהגת מירוצים. ואם לשפוט לפי האנשים שהיו איתי בסופ"ש ההוא, אכן הייתי נהגת מרוצים - כל האנשים שנסעו איתי היו מרוצים.

 

עכשיו, חודשים אחרי, אני יכולה להצהיר: אם היה לי כסף, הייתי שמחה שג'ולייטה תחכה לי מתחת לבית שניסע להרפתקאות. ואם לורנזו היה יכול לקפוץ שוב לביקור מולדת ולצאת איתי להסתובב בג'ולייטה - זה בכלל היה מושלם.

תגיות