"ממי אתם מפחדים יותר, מנשיא סוריה או מטלפון מהבנק?" שאל אחד הנואמים האלמונים לקראת סוף האירוע המרכזי במוצ"ש, אשר ציין את אירועי יום המחאה הבינלאומי, ה-12 במאי, בו לקחו חלק 200 ערים ברחבי העולם, בדרישה לדמוקרטיזציה של גופי השלטון והכלכלה. 

 

 

עוד ב Onlife:

 

 

הקהל, שעל פי הערכות השוטרים במקום מנה כ-15,000-20,000 איש, הריע במחיאות כפיים רמות, רגע לפני שירת "התקווה". צעירים ומבוגרים, הורים וילדיהם, כלבים ובעליהם, זוגות מאוהבים וקבוצות שונות, עמדו יחד בחיוך או ישבו בקבוצות ודנו כיצד הם יכולים לשנות את העולם.

 

רוצים לשנות את העולם (צילום: טניה רוזנבליט)

 

 

אין במות, כולנו שווים

אחת הנשים שהובילו את ההפקה הזו היא ליאורה יוקלה, מעצבת גרפית במקצועה אשר הפכה, כמו פעילים רבים אחרים, את המחאה החברתית והמאבק על דמותה של המדינה לדרך חייה. "העצרת נבנתה בעבודה משותפת", מסבירה יוקלה. "הרעיון המרכזי הוא שכולם שווים, וכל אחד תורם בהתאם ליכולתו ורצונו. השנה אנחנו לא מעוניינים בבמה מרכזית, הרעיון הוא להוריד אנשים מהבמות. המאבק הוא של כולם, ועל כל אחד לקחת אחריות ולהילחם על מה שהוא רוצה".

 

בשעה 17:00 יצאה מדרום תל אביב צעדת השכונות, אשר באה למחות על תנאי המחייה בשכונות העניות של העיר. במקביל, הגיעו פעילים רבים לכיכר רבין. כל הארגונים שקשורים במחאה פתחו דוכנים והפיצו את המסרים שלהם. היו כאלה שזרקו סיסמאות ואחרים שהציעו פתרונות, פרקטיים יותר או פחות. המלחמה בטייקונים, המאבק לשוויון בנטל, טלוויזיה חברתית ואפילו לגליזציה של סמים קלים התערבבו יחד לפסטיבל אנרכיסטי-לייט. הגרעין הקשה של הפעילים של המחאה עצמה עבד כל החורף כדי לארגן את הגופים האלה לכדי מסר ברור שיתפוס חזק לפחות כמו "צדק חברתי" של שנה שעברה, אך ריבוי המסרים נותר כשהיה.

 

בשעה 20:00 התחיל האירוע המרכזי. פעילים עלו בזה אחר זה אל הבמה והקריאו טקסט אשר נכתב מבעוד מועד. תהליך הכתיבה היה תהליך ייחודי אשר שיקף את אותו המסר המרכזי אותו מבקשת המחאה החדשה להוביל. "הופץ קול קורא ברשת של קהילת המאבק", מסבירה ליאורה את התהליך, "ובו ביקשנו להציע טקסטים ומסרים לכבוד האירוע היום. כמה פעילים התגייסו כדי לחבר ולערוך את זה בצורה כזו שהנושאים השונים אותם מבקשים הפעילים לקדם יקבלו ביטוי. בין קריאת הטקסטים, עולות לבמה להקות לא מוכרות. זה חדשני. באנו לפה כדי לשבור את הקונצנזוס שיש רק דרך אחת לעשות דברים, כי דרך חשיבה כזו רק מנציחה את הבעיות". גם הפעילים שעלו לדבר וגם הלהקות שהופיעו לא זכו לקבל קרדיט. המסר של המארגנים היה חד וברור: כולנו שווים.

 

עדיין דורשים צדק חברתי. כיכר רבין במוצאי שבת (צילום: רויטרס)

 

 

האם בין כל קולות הפעילים יש מי שמושך בחוטים?

ואכן, מעל הבמה נשמעו קולות רבים, אחדים מיליטנטיים ואחרים מפייסים, אך לגבי דבר אחד היה קונצנזוס על הבמה: "כל המפלגות נכשלו, אחרת לא היינו כאן. כולם אכזבו אותנו", זעק פעיל משולהב מעל הבמה ה"לא מרכזית" וביקש יפה, מספר פעמים, להוריד את השלטים הפוליטיים. אבל מפלגות השמאל הקיצוני, מרצ וחד"ש, בחרו לא להקשיב, ונוכחותם בלטה מאד על רקע האופוריה של שאר האנשים בקהל. ושוב עולה השאלה: האם מישהו מושך בחוטים מאחורי הקלעים, ואם כן - מי?

 

"ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה ביקשנו אישור מהמשטרה לערוך את האירוע ואנחנו מודים להם על עזרתם בקיומו", נאמה אחת הפעילות, זמן קצר לפני שמאות אנשים יצאו אל הרחוב וחסמו כבישים. "אלימות יוצרת רעש רקע ומעלה את סף האמוציות אצל אנשים", הגיבה יוקלה להפרת הסדר. "היא לא מאפשרת לאנשים לראות את המצב כמו שהוא. זה מפריע להסתכל אחד לשני בעיניים וליצור איזשהו דיאלוג פורה. גם אלימות מילולית וגם פיזית זה מאד מפלג. מצד שני, יש אנשים שיגידו שבלי אלימות שום דבר לא יזוז פה".

 

 

תקופה של איחוד כוחות והפקת לקחים

ראשי המאבק בדימוס, דפני ליףסתיו שפיר ואיציק שמולי, הראו גם הם נוכחות. "האירוע היום היה הצלחה גדולה", אמרה שפיר. "הגיע הזמן שנבין שכל העם הוא אופוזיציה ושקיים צורך אדיר לצאת ולעשות מעשה". שמולי מסר הצהרה כתובה דרך הדובר שלו: "התרגיל הפוליטי הציני ביותר יכול אולי לקחת לנו הצעירים את התמימות אבל לא את הנחישות להמשיך ולהיאבק עבור ישראל שאנו רוצים לראות כאן".

 

"הולך להיות קיץ מעניין, חם מאד ועם הרבה מאד פעילות. אני מקווה שזה לא ייצא יותר מדי משליטה", מסכמת יוקלה את האירוע אשר מסמל בעיניי המארגנים תקופה חדשה במאבק, תקופה של איחוד כוחות והפקת לקחים. כעת נותר רק לחכות לאירועים הבאים ואם הם יהיו דומים לאירוע של שבת, בהחלט צפוי לנו קיץ חם ועמוס.