סנובים או פשוט ביישנים?
אם אתם מעדיפים להימנע ממפגשים חברתיים, נמנעים לקחת חלק מדיון פעיל בקבוצה ובכל מקרה, מעדיפים שהאדמה תבלע אתכם, לפני שתיאלצו להשתתף בדיון חברתי, יכול מאוד להיות שאתם לא סנובים, כמו שכולם חושבים, אלא פשוט סובלים מביישנות קיצונית, עד כדי חרדה חברתית.
לעתים קרובות, ביישנות נחשבת כתכונה מוערכת. אבל מתי ביישנות הופכת לחרדה? בעיקר, כשהיא גורמת למצוקה גדולה לאדם, וכשהיא יוצרת הפרעה תפקודית בחיים. כך למשל, להתבייש בבליינד דייט זו תופעה נורמלית, אבל אם התגובה לביישנות הזו תהפוך להחלטה להפסיק לצאת לתמיד, ולחיות את החיים בבדידות, זו כבר חרדה.
ד"ר צופי מרום, ראש תחום טיפול התנהגותי קוגניטיבי, במרכז בריאות הנפש גהה, מסבירה כי "מדובר בהפרעה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. לדבריה, חרדה חברתית מתחילה בגיל צעיר, והפחד העיקרי של אנשים הסובלים ממנה, הוא שבמצב המאיים הם יושפלו או יתנהגו באופן שלא מתאים לסיטואציה וכתוצאה מכך יחשפו ללעג או לביקורת חברתית".
אילנית (שם בדוי), בת 40, היא מנהלת בכירה בחברת הייטק. במסגרת עבודתה היא ממונה על כ-100 עובדים, מרצה בכנסים בינלאומיים, אבל כשהיא צריכה לשבת בגן שעשועים ולפתח שיחה עם אימהות של הילדים שם, היא לא מסוגלת. "לרוב אני מוציאה ספר וקוראת, זה סוג של בריחה", היא מסבירה. "אני יודעת שחושבים שאני סנובית, אבל אני ממש לא כזאת. אני מאוד רוצה להרגיש שייכת אליהן, להיות חלק מהן, אבל אני לא מסוגלת לנהל שיחה, זה לא בשליטתי".
גלית, פסיכולוגית חינוכית מומחית והמנהלת של "גלייה – מרחב להתפתחות אישית ובינאישית", מסבירה כי הצורך בקשר ובשייכות הוא בסיסי. אלא שלעתים בגלל נסיבות שונות, צורך זה אינו נענה או מסופק. בתגובה, האנשים נפגעים ומאמצים לעצמו דפוסי התמודדות שפוגעים ביכולתם להרגיש מקובלים ושייכים. בין השאר, דפוסי ההתמודדות הללו כוללים הימנעות ממפגשים חברתיים או היאלמות דום במפגשים הללו. אנשים אלה חווים חרדה מהסיטואציה ולכן הם בעצם מתכנסים בתוך עצמם".
כולם רוצים להיות שייכים
"ההשתייכות החברתית מעסיקה את רובנו", טוענת גלית "בכל קבוצה אנו בודקים את מקומנו החברתי ביחס לאחרים, האם אני רוצה או יכול להיות חלק או לא? האם אני בפנים או בחוץ? האם חברי הקבוצה רוצים בי או לא? שאלות אלה המלוות בחרדה, מקורן בהתנסויות קודמות בקבוצות, החל מההשתייכות למשפחה".
גלית מסבירה, כי אנחנו נולדים כבר לתוך אינטראקציה חברתית. "מרגע שהתינוק יוצא מרחם אמו מתחילים להיבנות דפוסי ההתקשרות שלו עם החברה. קשרים אלו יתפתחו ויתרחבו במפגש עם שאר חברי המשפחה, ובהמשך עם חברי קבוצת הגיל במסגרות החינוכיות, בצבא, במקומות העבודה ובמפגשים חברתיים".
הבעיה מתחילה, כשהחברה מפרשת את ההתנהגות של הסובלים מחרדה זו כהתנשאות או "סנוביות". "בגלל התיוג הזה, החברה מבודדת אותם, כשהם גם ככה חווים בדידות איומה", מסבירה גלית.
לא מצליחים לפרוץ את מחסום הבושה
ר' (23), סטודנט ללימודי תקשורת, עוטה על עצמו שריון פסיכולוגי מיומו הראשון בלימודים. "בשבוע הראשון התבקשנו להתחלק לקבוצות ושכל אחד יספר על עצמו", הוא מספר, "כששמעתי את הבקשה, הרגשתי איך גלי הזיעה שוטפים אותי, ואני מסמיק והופך פשוט לאדום. אמרתי את שמי בראש שמוט, ופשוט לא יכולתי להמשיך לדבר. תשומת הלב שהופנתה לעברי היתה בשבילי מלחיצה מאוד".
חבריו ללימודים קוראים לו "סנוב" והוא מבין אותם, אבל סובל. גלית מסבירה את התנהגותו ואומרת כי בעוד שהסנוב נותן לאחרים תחושה שהם אינם ראויים לו, ולכן הוא שומר על ריחוק, הרי האנשים הסובלים מחרדה חברתית ומביישנות, עוטים על עצמם שריון ומחסום. מצד אחד זה מרחיק מהם את האחרים אך בד בבד שומר עליהם מפגיעה של האחרים בהם".
גלית מסכמת כי "אנשים אלה לא מרגישים עצמם ראויים לחברתם של אחרים. ייתכן שחוויות מהעבר פגעו בדימוי העצמי שלהם והם אינם מעריכים את עצמם כמעניינים, מושכים ורצויים על ידי האחרים. יש אנשים שהחרדה משפיעה גם על אורח החיים שלהם, למשל: אנשים לא יתגייסו לצבא, לא ילכו לקורס קצינים, אנשים ישארו בודדים ללא קשר רומנטי, אנשים לא יפנו לתפקידי ניהול כיוון שזה דורש עמידה על שלך".
סימפטומים פיזיולוגיים
לדברי ד"ר מרום, ניתן לזהות ביישנות חברתית באמצעות סימנים גופניים ברורים. ניתן להסיק כי אם במהלך מפגש חברתי, אתם חווים את הסימפטומים הללו, ללא סיבה נוספת אולי גם אתם סובלים מחרדה חברתית.
- דופק מהיר
- הסמקה
- הזעת יתר
- רעד
- חושבים כל הזמן מה כולם חושבים עליכם, ובטוחים כי תגובתם תהיה לעג וצחוק.
אפשר להיפטר מהביישנות
"כחברה, חשוב שנשתדל להיות פחות שיפוטיים כלפי אותם אנשים המתקשים להשתלב", מסבירה גלית, "אנחנו בעצם לא יכולים לדעת מהן הסיבות שלהם להתנהגות הזו. חשוב להיות פתוחים וקשובים על מנת שהאדם יוכל לספר לנו בעצמו את הסיפור שלו. ככל שהאנשים האלה יצליחו להתקרב ולהיפתח, וככל שהם יחוו את הקבוצה כקשובה, מכילה ומהווה מקום בטוח עבורם, הביטחון העצמי שלהם ללא ספק יתחזק, וכך גם היכולות שלהם להשתלב בהתנהגויות חברתיות".
ישנם שני סוגי טיפולים הנהוגים התחום: טיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכולוגיים. כך למשל, טיפולים התנהגותיים, מנסים לגרום לאנשים להפסיק את ההימנעויות ממפגשים חברתיים, כי הן משמרות את ההפרעה. טיפולים אלה מנסים לשנות את ההערכה של הסיכון בסיטואציה החברתית, לשנות את הקשב ולאן הוא מופנה, (בהפרעה חברתית הקשב מופנה פנימה). בנוסף, ישנם טיפולים הנוגעים במיומנויות חברתיות, בהם מתאמנים בשיחות חולין ומשפרים את היכולת להגיב, לסרב ולעמוד על שלך.
ישנן גם סדנאות לפיתוח מיומנויות חברתיות, "המהוות הזדמנות להתנסות חיובית באווירה תומכת ומכילה", מסבירה גלית ומוסיפה, "בסדנאות אלה מאפשרים לאדם התנסות קבוצתית חיובית בה מושם דגש על הכוחות והיכולות של האדם, תוך מתן הזדמנות להביא אותם בפני האחרים בקבוצה. בד בבד, מסייעים בהרחבת רפרטואר התגובות ההתנהגותיות, כמו גם היכולת להבין ולפרש נכון סיטואציות חברתיות שונות. העלאת הביטחון העצמי ובניית דימוי עצמי חיובי מובילים ליכולת טובה יותר להשתלב חברתית".
React to WordPress