מאת: דורית בן יוסף

גבולות זה עניין רגיש ולא רק בגבולות מדינת ישראל. רגיש יותר הוא נושא הצבת גבולות לילדים, ובתוך הנושא הזה טמון גם נושא שהוא רגיש בפני עצמו: כסף. אז איפה עובר הגבול? כמה כסף אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו ולמה בכלל להציב להם גבולות כספיים?

 

עוד ב Onlife:

 

כולנו מכירים את הקלישאות על הכסף שלא גדל על העצים והילד שנולד (או לא) עם כפית של זהב בפה. אבל כשזה מגיע לילדים שלנו, כשרוצים לקנות להם משהו או לעזור להם כלכלית, הורים רבים שנותנים גם כסף שאין, אפילו שהוא לא גדל על העצים, ומאכילים את הילדים במזומנים, אפילו כשאין כפית של כסף בבית.

 

הורים מבוגרים שילדיהם עזבו את הבית, שחיים על הפנסיה, או מרוויחים הרבה פחות מהזוג הצעיר, נאלצים להציל את ילדיהם מאימת הבנק והמינוס ולהזרים להם סכומים לא קטנים, בתדירות די גבוהה, ולעיתים שואלים את עצמם: "איפה טעינו? איך נפתור את הבעיה? איך נעזור לילד ומה יקרה כשלנו ייגמר הכסף?".

 

 

כולם רוצים ש"לילד שלי יהיה הכל"

הבעיה מתחילה כשהילדים קטנים, ואנחנו מתקשים להציב גבולות בכלל, וגבולות כלכליים בפרט. עוד לפני שהילד נולד אנחנו רוצים שיהיה לו הכל, והכי טוב: החדר הכי יפה ובטיחותי, עגלת ספורט, בגדי מותגים. אנחנו קונים מד חום לאמבטיה, לחדר, לאוזן ועוד אחד רזרבי, שיהיה. מגהצים את הכרטיס שוב ושוב כי על הילד לא חוסכים, לילד שלנו מגיע הכל, שלא ידע מחסור. הילד עוד לא מבדיל בין ימין לשמאל, וההורים מתקשים להציב גבולות לעצמם, לא לילד.

 

כשהילד גדל, והוא כבר יודע להבדיל בין ימין לשמאל, וגם בין אייפד לאייפוד, ורוצה שייקנו לו אייפד או אייפוד או אייפון כי לכולם יש, ובגדי מותגים ונעלי ספורט יקרות – איך נציב גבול? הרי לכולם יש, אז רק לילד שלנו לא יהיה? הלחץ החברתי מנהל אותנו ופורץ כל גבול. הורים חורקים שיניים, מאבדים שעות שינה בגלל דאגה לפרנסה, אבל יקנו לילדים הכל, שלא ידעו מחסור, שיהיה להם טוב.

 

טעות. זו טעות להעניק לילדים כסף בלי גבול. תעניקו להם אהבה ללא גבול, ערכים, ידע וכלים להצליח בחיים. הדבר הראשון שלומדים בכלכלה הוא שבמציאות יש מחסור. לומדים על עקומת התמורה: כשרוצים משהו, הוא יבוא על חשבון משהו אחר, כי המשאבים מוגבלים. למדו את ילדיכם את השיעור הזה. אם הם לא ידעו מחסור, אולי תהיה להם ילדות נהדרת (למי יש?), אבל איך הם יתמודדו עם זה בבגרותם? האם לנצח תוכלו לעטוף אותם בצמר גפן, שלא יגלו את המחסור? האם יש לכם מספיק כסף כדי לממן להם כל מה שהם רוצים ואולי עוד ירצו, גם כבוגרים?

 

 

להציב גבולות בצורת תקציב

גבולות פיננסיים יש להציב לילדים מגיל קטן. גם אם יש לכם כסף, אל תשפכו אותו ללא מחשבה. לא כל מה שהילד מבקש צריך לקנות לו. תנו לילד שלכם כלים להתנהלות כלכלית: תכנון, חסכון, דחיית סיפוקים – אלו אותם כלים שהוא יצטרך כשיתבגר.

 

1. במקום לקנות לו מה שהוא רוצה, תנו לו אפשרות להשיג זאת בכוחות עצמו. זה מתחיל בדברים הקטנים: הילד מבקש שתקנו לו כל יום חבילות של קלפים? תציבו לו גבול. בצורה כמותית. אם קשה לכם לומר "לא" אמרו "או": או קלפים או ארטיק, מה אתה בוחר?

 

2. נסו לתת לו לנהל תקציב שתגדירו לו: יש לך 5 שקלים לשבוע, אתה יכול לקנות בזה קלפים, ארטיק, מה שתבחר. הילד מתמקח? 5 שקלים זה לא מספיק? אין בעיה. דברו על זה, הסכימו על סכום מוגדר. תציבו גבול, ותכבדו אותו, תשמרו עליו. ילדים בוחנים גבולות כל הזמן, הם תמיד ינסו להשיג יותר. עמדו על דעתכם, אבל אם ישאלו אתכם למה, אל תענו "כי ככה אמרתי". הסבירו, למדו, דברו על כסף ועל המשמעות שלו.

 

3. דמי כיס: כשהילדים שלכם מגיעים לגיל בו הם כבר יודעים לספור ולהבדיל בין שטרות למטבעות, כדאי להתחיל להקציב להם דמי כיס, בהתחלה לשבוע, ומגיל 10-12 כדאי לעבור לדמי כיס חודשיים. חשוב להגדיר מה דמי הכיס אמורים לכסות, ומה אתם ממשיכים לקנות להם מכספכם. רצוי לאפשר להם לקנות בדמי הכיס שלהם מה שהם רוצים, אבל להגביל את מה שאתם קונים. כדאי לחלום עם הילד חלומות לטווח בינוני ולחסוך כסף מדמי הכיס כדי להגשים קנייה זו.

 

4. צ'פרו אותם על חסכונות: למשל, הילד שלכם רוצה משחק מחשב. הציעו לו לחסוך כסף מדמי הכיס שלו, וצרפו הבטחה להכפיל עבורו כל שקל שיחסוך, כדי שיוכל להגיע למטרתו מהר יותר. עזרו לו לחשב כמה זמן יצטרך לחסוך. הציעו לו דרכים זולות יותר לרכוש את מה שהוא רוצה (למשל ביד 2).

 

5. במקום לריב עם הילדים על כסף, להציב גבול ביחד: כשהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות הם הופכים למשאבת כסף לא קטנה. לגמרי במקרה, זה גם גיל שגם כך עמוס במריבות, והדבר האחרון שאתם רוצים זה גם להתחיל לריב איתם על כסף. לכן זכרו: חינוך פיננסי. אין צורך לריב איתם, צריך לדבר איתם ולתאם ציפיות וגבולות.

 

רצוי לא להתחיל לנאום על כסף ברגע בו ילדכם המתבגר מבקש כסף כדי לצאת לבילוי. זה לא הזמן, וזה יתפתח לריב עקר.במקום זאת, נסו ליזום שיחה, להקשיב לצרכים של הילד, לשתף את הילד ביכולות שלכם ובמצבכם הכלכלי ולהגדיר ביחד את הגבול. מהרגע שהגדרתם גבול, על שני הצדדים לעמוד במילה שלהם. אם הילד זקוק ליותר ממה שיש לכם לתת, הציעו לו ללכת לעבוד, ולקחת אחריות על חלק מההוצאות שלו.

 

 

במקום לקנות להם דגים - למדו אותם לדוג

אם פעלתם כך, אתם תמצאו שגידלתם מבוגרים אחראיים, שיודעים לא לקנות בלי חשבון, לתכנן ולחסוך, לדחות סיפוקים, ולנהל בתבונה גם הוצאות הגדולות כמו רכישת דירה, טיסה לחו"ל או רהיטים לחדר התינוק.

 

אבל אם כל השנים רק נתתם ונתתם, ואתם לא מצליחים לעזור לילד להגיע לעצמאות כלכלית, אף פעם לא מאוחר מדי להציב את הגבול, ללמד אותו לדוג במקום לקנות לו עוד דגים, ולתת לו כלים להצלחה במקום כסף: ממנו לילדים תהליך של ייעוץ כלכלי או אימון כלכלי. יתכן שמעורבות מקצועית של צד שלישי תצליח ללמד אותם את מה שאתם לא הצלחתם במשך שנים של נתינה אין סופית.

 

הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה, בעלת תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים 

משפחה בפלוס http://www.dorit4family.com/

תגיות