חצי הכוס הריקה

כצפוי מביטאון שבטי, 'הארץ' ניצל את הכתבה הזאת להתגוללות הטקסית הרגילה על חרדים, אבל אנחנו נעיף בה מבט נוסף. כי היא חשובה. הכתבה מספרת על מה שקרה לתקציב החינוך בעידן קומישר החינוך גדעון סער ותקציב – מספר את הסיפור הרבה יותר טוב מאלף נאומים והודעות לעיתונות. תקציב הוא תמיד הדבר האמיתי.

אז רוב תקציב משרד החינוך קשיח למדי והולך ברובו למשכורות. אותו חלק מהתקציב שאפשר לשחק אתו, והמקור העיקרי לסוכריות שבאפשרותו של השר לחלק למי שהוא רוצה, הן תוספות שונות, שהסתכמו בשנת 2011 ב – 2.6 מיליארדי שקלים. מתוך כספים אלו, לחינוך החילוני ניתנו אי אילו פירורים, ההעברות לחינוך החרדי עלו ביותר משליש והכסף לחינוך הדתי-לאומי – וכאן אנחנו מגיעים לסיפור המרכזי – גדל במאות אחוזים. בשנת 2008 תקציבו של האגף הממלכתי דתי היה 9.5 מליוני שקלים. ב – 2011 תקציבו היה 58,5 מיליון. ועוד לא ספרנו את המיליונים שהולכים לכל תכניות האינדוקטרינציה השונות תחת השמות המכובסים "יהדות", "ציונות", "אהבת הארץ" ושאר סירופ מתוק.

זמן קצר אחרי שקומישר החינוך הנוכחי התמנה לתפקידו, הוא מינה לתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית וליד ימנו את איש המכון לאסטרטגיה ציונית, ד"ר צבי צמרת. זה שהרים והוביל אתהמתקפה  על לימודי האזרחות, קיצוצם, דילולם, צנזורם ו"איזון" תכני הדמוקרטיה שבהם ע"י תכנים של "יהדות" ו"ציונות" שהתלמידים ממילא מקבלים למכביר במקצועות אחרים. וצבי צמרת הצהיר בזמנו שאת ילדיו שלו הוא שולח לחינוך הממלכתי-דתי כדי ש"ייהנו מחצי הכוס המלאה".

והחינוך הדתי-לאומי הוא אכן חצי הכוס המלאה. תקציבית, כמו שראינו, אבל לא רק. במתכוון או שלא, הביטוי "חצי הכוס המלאה" הוא מחווה לעגלה המלאה. זו של הדתיים, שמלאה ועמוסה בתוכן ובערכים, להבדיל מ"העגלה הריקה"של החילונים. ותפיסה זו נכונה לגמרי, לפחות כשמדובר במערכת החינוך.

הערכים הנלמדים במערכת חינוך הדתית-לאומית אולי הולכים ונעשים דומים לאלו שנלמדים במדרסות של אפגניסטן – אבל הם ישנם. היא גדושה בהם. מערכת החינוך הדתית מחנכת לערכים, להשקפות, לדעות ובאופן חופשי על הבר לגמרי, גם לעמדות פוליטיות ימניות.

ובחצי הכוס הריקה? "הישגים", יעדים ומדדים, נקודות מיצ"ב, זכאות לבגרות ואחוזי נשירה. מיקודים וציונים. שממה של טבלאות, גראפים, נוהלים וסטטיסיקות שהייתה מוציאה מדעתו פקיד שומה. עם פועלי ייצור שדופקים שעון במקום מורים ותלמידים נכאי רוח שמשננים שלושה גורמים לעלייה השנייה וארבע תוצאות של מלחמת העולם הראשונה כדי להקיא אותם במבחן. תלמידים שיודעים לדקלם – וגם ידקלמו ברגע שיחשדו במשהו – "אין פוליטיקה בבית הספר". הרי חילונים אנחנו, אצלנו כל אחד מאמין במה בא לו, תלושים כמו פרפרים שעוברים מפרח לפרח אנחנו ולמה מי הוא פועל ההוראה שיתערב בחירות האינטלקטואלית של התלמיד הישראלי? ואז, אותם האנשים שעיקרו וניטרלו את מערכת החינוך החילונית מערכים בשם ה"הישגיות" – תופסים את הראש וצועקים געוואלד! איך קיבלנו דור כזה חסר ערכים, שרק הכסף והחומר מעניינים אותו?

אלו אותם אנשים שגררו כל מורה שהתעקש לשים לרגע בצד את המרדף אחרי הבגרות -חרף מחאותיהם של התלמידים ששוכנעו שציון נמוך בבחינה משמעו חיים כהומלס מתחת לגשר, כדי לדבר על ענייני היום או כדי להעמיק בנושא – לחדר המנהל לקבל על הראש על פגיעה בנתוני ההישגיות של בית הספר ולכן גם בתקציב שהוא מקבל. אלו אותם אנשים שגררו כל מורה שמעז לשתף את התלמידים בעמדתו הפוליטית, או אף נצפה בהפגנה כלשהי או העז לשתף סטטוס פוליטי בפייסבוק, לשימועים ושיחות הפחדה במשרד החינוך. המדובר, כמובן, בהפגנות שמאל ובחינוך החילוני והערבי בלבד. להפגנות ימין, המורים בחינוך הדתי עצמם יכולים לקחת את תלמידיהם באוטובוס של המועצה וזה בסדר כי פעם השמאלנים בקיבוצים היו עושים את זה וכל דבר ששמאלני עשה אי אז נותן צ'ק פתוח לימין לעשות כל דבר שנראה לו דומה ובריבית דריבית לנצח נצחים ומה אתם בוכים יא צבועים, איפה הייתם כשיולי תמיר פיטרה את אסתר ברנד?

ומאיפה ייקחו "ערכים" למלא בהם את חצי הכוס הריקה אם לא מאותו מקום שכוסו רוויה ושבו כמו בסיפור הזן הישן ממשיכים למזוג והנוזל נשפך לכל הכיוונים וצריך ללכת לאן שהוא? אז באות בנות שירות ללמד את בני דורן שלהן "יהדות" מהי מתוקף העובדה שזכו לגדול בבית דתי, ביקורים אצל ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר בחברון ואצל עמותת הימין אלע"ד ב'עיר דוד' שהפכה – בשליחות הממשלות – את חייהם של תושבי וואדי חילווה שבסילוואן לגיהנום כדי להקרין לילדים סרטי תלת-מימד קיטשיים בסגנון ובמימון נוצרי-אוונגליסטי, ו"מסע ישראלי" של הרב המתחכך מוטי אלון ותכנית "תרבות ישראל ומורשתו" של מעריץ 'אם תרצו' בנימין איש שלום וקצינים וחיילים במקום מורים ועוד ועוד.

אף אחד לא חשב למלא את מערכת החינוך החילונית בערכים חילוניים. היינו יכולים ללמד את הציונות של אלטנוילנד של הרצל ולא של הפמפלט המסורבל"כוכב מישראל"  של ההוגה הדגול רונן שובל, את היהדות של משה מנדסלון, הרב שלום משאש ומרטין בובר ולא של שבתי צבי המודרני הרב צבי יהודה קוק. היינו יכולים ללמד את התנ"ך כלימודים קלאסיים, כמו שבמקומות אחרים לומדים הומרוס ווירגיליוס ולא כ"הוכחה" מפוקפקת לזכותנו לנשל ולדכא ערבים מעורבת בממבו-ג'מבו פסאודו-אקדמי. היינו יכולים ללמד היסטוריה כדרך להבין טוב יותר את האנושות ואת החלק בה שהוא אנחנו ולא כדרך להנחיל לילדים תודעה טראומטית של קורבן נצחי. ולא היה הורג אותנו ללמד אבולוציה בלי להתנצל, שלא לדבר על דמוקרטיה.

אבל בישראל אין "חילוניות". דאגו ודואגים שגם לא תהיה. ה"חילונים" שלנו הם דתיים שלא בא להם לקיים מצוות, שרוצים שהמדינה תהיה "יהודית" כדי שהם לא יצטרכו להיות בעצמם, שיאכלו שרימפס בערב שבת אבל יאלצו את בת זוגם לשקר לחבורת מזוקנים ולעבור תהליך ארוך ומשפיל אם יתגלה במקרה שהייתה לה סבתא שיקסע מצד האימא לפני 200 שנה.

והימין של היום הוא קומבינה קטלנית בין הרע ביותר בשני העולמות, החילוני והדתי. מאחד לקחו את השטחיות והנהנתנות ואת תרבות הצריכה ואת תפוס ככל יכולתך ואכול ושתה כי מחר נמות ואת הפוסט-מודרניזם הציני. מהאחר לקחו את הלאומנות המתלהמת ושנאת הזר והמיזוגניה והפאתוס המלודרמטי ואת בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. ואין כמו גדעון סער, זה שבלילות מתהולל במועדונים של תל-אביב ובבוקר מתגבר כארי לקום מההנגאובר להרביץ תורה בילדים שלנו, כדי להיות הפוסטר-בוי, המוציא והמביא של כל זה.

______________________________________________________________

לבלוג של שלום בוגוסלבסקי תניח את המספריים ובוא נדבר על זה

לעמוד פייסבוק של הבלוג