מאת: מערכת און לייף

"15,000 תלונות מגישות נשים על אלימות במשפחה מדי שנה למשטרה, רק 3,000 מהן מסתיימות בהרשעה", אומרת רוני מילוא מעמותת "הורות משותפת = טובת הילד", ומוסיפה כי כמות התלונות נגד נשים היא רק כחמישית. אבל תלונות שווא הן רק דוגמא לרעות החולות שמאבקי גירושין גוררים אחריהם, והן תוצאה של "חוק חזקת הגיל הרך", הקובע שבגירושין האם מקבלת אוטומטית חזקה על ילדיה עד גיל 6, וכוח מול אביהם, דווקא בנקודה הכואבת ביותר. וכשבכל שנה מתגרשים 13,000 זוגות, ולפחות 20-25 אלף ילדים נכנסים למעגל הגירושין מדי שנה – די ברור מי המפסידים העיקריים.

"העולם של הילדים מתערער ומתפרק בבת אחת", אומרת מילוא, האחראית בעמותה על איסוף נתוני תלונות השווא. "ללא תמיכת ההורים הם יתפתחו להיות ילדים עם כל כך הרבה בעיות, שייפלו נטל על החברה. אני לא רוצה לראות ילדים שסוחבים פגיעות נפשיות לאורך שנים, רק בגלל שההורים שלהם לא יודעים להתגרש. הדבר הכי חשוב לילד זה הקשר שלו עם שני ההורים, ויש מחקרים שמוכיחים את זה.

 

 

זה לא מאבק של גברים
העמותה להורות משותפת הוקמה בעקבות דיוני ועדת שניט, שבחנה את ההיבטים המשפטיים של אחריות הורית בגירושין. אחרי שש שנות דיונים, פרופסור דן שניט וצוות הועדה המליץ על ביטול אותה חזקת גיל הרך, ועל אחריות שווה של שני ההורים על הילדים – מטרה שהעמותה נאבקה כדי להשיג, למורת רוחם של ארגונים פמיניסטיים. השבוע שלח השר יעקב נאמן תזכיר לפיו לא תהיה עוד עדיפות לאחד מהמינים במאבק על המשמורת, כשלמעשה הוא מאמץ בכך חלק מהמלצות הוועדה.

"זה לא מאבק של גברים", מבהירה מילוא, 39, אם לשניים הגרושה מזה שנתיים וחצי, "זה מאבק של הורים למען ילדים. יש בעמותה אלף חברים, ו-40 אחוז מהם הן נשים. אני נאבקת כדי שלילדים שלי יהיה אבא בחיים, ולי יהיה שותף לגידולם. אני לא מוכנה לחתום על שום מסמך שמפיל את כל הנטל עלי, כי אם אני רוצה שוויון הזדמנויות במשק, ושוויון בשכר, אני צריכה את התנאים לכך גם בחיים האישיים".

 

 

 

ארגוני הנשים מפחדים מאיבוד שליטה
אם כך, מדוע מתנגדים ארגוני הנשים? לפי מילוא אותם גופים סבורים שעמותת "הורות משותפת" רותמת את העגלה לפני הסוסים. הם דורשים שוויון במשק, ורק אז יסכימו לביטול חזקת הגיל הרך. "הפחד של הארגונים נובע מפחד לאבד את השליטה", טוענת דניאל, 58, מדריכת הורים אחרי גירושין, וגרושה מזה 16 שנה עם 3 ילדים, ממקימות העמותה. "בישיבה שהתקיימה בכנסת טענו נציגות נעמ"ת חד משמעית ש'ילד הוא כלי המשחק היחיד שנשאר בידיים שלנו'. אני מצטערת, אבל הילד שלי הוא לא כלי משחק של אף אחד".

וזו לא רק הראייה של ארגוני הנשים, "זו התפיסה של כל מקבלי ההחלטות – מבתי המשפט עד פקידות הסעד", מבהירה דניאל. "שמעתי על מקרה של שופטת שאמרה לגבר 'בשביל מה אתה צריך את הבלגן הזה? תמצא אשה חדשה ותלד ילדים ותמשיך הלאה', או שופט שהיה סבור שאב ששהה עם ילדיו ארבעה ימים רצופים צריך לפצות את האישה. אני חושבת שמה שיקדם שוויון חברתי הוא חוק שאב שמגיע לעבודה ומצהיר שהוא גרוש יזכה לקבל אפשרות לצאת פעמיים בשבוע מוקדם מהעבודה".

 

 

הגרושות מפחדות לאבד את המזונות
אחת הטענות שמעלה הארגון, הוא הפחד של נשים גרושות לאבד את דמי המזונות. "אשה שמתגרשת עם שלושה ילדים זכאית ל-4,500 שקלים בחודש גם היא מרוויחה יותר מהגרוש שלה, וזה רק הבסיס. גבר גרוש בעצם נידון לחיי עוני, בהתחשב בשכר הממוצע במשק, מה גם שהמזונות לא מעודדות נשים לצאת לעבוד", מסבירה דניאל. "ארגוני הנשים חושבים שהם נלחמים עבור הנשים, אבל הן שמות להן רגל. אם הן רוצות להעצים נשים, שלא יתקעו אותן בבית לטפל בילדים, אלא שישוו את התנאים, וגם את המזונות".

"אני מסכימה עם ארגוני הנשים שיש צעדים רבים שצריך לעשות", מבהירה מילוא, "אבל הם לא קודמים למאבק הזה. אם אני עובדת והבוס שלי יודע שכשהילד חולה אני זו שרצה אליו, למה שהוא ייקח אותי לעבודה? צריך לתת גם לגברים לטפל בילדים, ואחרי השוואת התנאים להשוות גם את המזונות, כפי שמציע חוק שיפמן, לפיו המזונות יותאמו ביחס להכנסות, להוצאות ולזמן הטיפול בילדים של בני הזוג".
 

תגיות