אני בן אדם שמאוד אוהב לאגור.

לאגור לימים ש"אולי נצטרך", לאגור בגדים לימים ש"אני ארד במשקל", לאגור לימים של "אולי נרצה עוד תינוק" , לאגור בשביל "מה לא חבל"?

אני גם אוהבת דברים שמצב טוב שלא הייתי קונה בעצמי אבל אין לי בעיה לקבל : ספרים (שאני כל הזמן קונה ואשמח לקבל תמיד עוד), בגדים לילדים (שוב, לא משנה כמה אני קונה תמיד נחמד לקבל שמלות יפות ומושקעות שאני לא מצליחה להבין איפה אנשים מוצאים אותם), משחקים , כלי בית, מפות וכדומה. 

בעלי, תמיד שנא את זה אצלי. הוא שנא שהבית עמוס ומבולגן. גם אני שנאתי אבל אהבתי המון דברים יפים ולא רציתי לזרוק.

ואז עברנו לאנגליה.

בעלי עבר חודשיים לפני ולכן את כל המעבר הייתי צריכה לעשות לבד. כל יום רציתי לעשות משהו קצת אבל לא ידעתי ממה להיפטר קודם...אז דחיתי את זה ליום המחרת ווליום המחרת עד שהגעתי לשבועיים לפני המעבר והבית נראה כמו בית של אנשים שלא עוברים לעולם....את השינוי אני חווה לחברה שלי, חברה טובה שנחתה אצלי בשבע בערב, עם הבת שלה (לעשות בייביסיטר לקטנים שלי) והודיעה לי עכשיו : עייפה לא עייפה, עסוקה לא עסוקה מרוקנים את הבית. היא באה עם שקויות, עם קרטונים והתחלנו....

היא הייתה בשוק מכמות הדברים שהיו לי (ולקחה חצי הביתה). סטים של כלי אוכל, מפות, דברי כתיבה (בלוקים, עפרונות, ברסטולים וכדומה), מגבות, מצעים, שמיכות חורף (שלוש), כריות (כמעט שמונה), כיסוי מיטה, כלי מטבח שונים (שלושה קומקומים, שני סירים של בישול איטי) והרבה דברים אחרים. היא צחקה ואמרה שעשתה קניות אצלי בבית. אחרי ארבע או חמש שעות, הבית היה מרוקן. ואתם יודעים מה? באמת היו אנרגיות טובות בבית... ואז גמלה בליבי ההחלטה להפסיק לאגור דברים...

 

כשהגענו לאנגליה בהתחלה הצלחתי להחזיק את הבית מסודר ומרוקן מדברים אבל לאט לאט שוב נאגרו דברים...מעבר דירה נראה פתאום משהו בלתי אפשרי. ולכן, אני עושה אחת לחודש - חודשיים סדר. מעיפה בגדים שכבר דהו בכביסה, קטנים, מחוררים, גרבים שאבדו חלק מעבירה לתרומות, חלק מעיפה. לציורים של הילדים פתחתי קופסה מאולתרת של קרמבואים (צריכה לארגן קופסה אחרת) כדי שלא ילכו לאיבוד.... 

ועדיין, הבית מבולגן

 

אז עכשיו החלטתי, לאור העובדה שכמעט כל הבגדים היפים שלי לא עולים עליי להתחיל לעשות שינויים:

1. התחלתי היום שוב את הדיאטה של שומרי משקל. העליתי כמעט את הכל. הגוף שוב לא מגיב כמו שצריך. שוב עיפה נורא, גם לא שמרתי על הצליאק. עכשיו הכל נותן את אותותיו. אז מספיק. אין שום סיבה לשקול 30 קילו מעל המשקל שלי. בינתיים, את כל הבגדים שמתי בשקית שחורה ויפה, בתוך קרטון חום ויפה בתוך הארון...כשאני אתחיל לרדת, אתחיל להוציא אותם. השארתי רק את השמלות היפות, החולצות שנסגרות ושלוש חצאיות שאמורות לעלות עליי. אני מתכננת להחזיק מעמד כולל חופשות. אז היום זה התחיל 16.01, אני מתעדת לחזור מהחופשה בישראל ב-16.02 בחמישה קילו פחות. חודש אחד, זה מה שאני צריכה. אחר כך - נמשיך. 

2. החדר של הילדים, כמו תמיד מבולגן ווהכל מפוזר. התחלתי לסדר את הארון, לזרוק דברים, לסדר את המיטות, לסדר תחפושות, לסדר לסדר לסדר. אמרתי לבת שלי שבית מסודר ונקי הוא בית בריא. וזה ממש ככה. היא גם יודעת שאני "אכלתי הרבה שטויות " ושאני "לא שמרתי על עצמי" ולכן אני לא מרגישה טוב ולא נעים לי. היא אמרה שאני חייבת לשמור על עצמי. מצחיקה. 

3. לעשות לי הצבת מטרות. זה חשוב. עד חמש מטרות לשנה החדשה.

אז המטרות שלי הם :

לרדת במשקל השנה - את כל ה-30 קילו (ורצוי עוד חמישה לימים חשוכים).

להוציא רישיון נהיגה בריטי עד הנסיעה לישראל (יולי)

לקנות אוטו (עד סוף שנה הבאה).

למצוא עבודה במשרה חלקית. 

4. לסדר את המטבח  -חובה!!!!

5. לסדר את הסלון - ולחנך את הילדים לשמור את הסדר.

6. לסדר מסמכים!! חייבים!!!

יאללה, בהצלחה לי.