הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתחיל הסרט "אמא מלווה" (עולה ב-31.1 בבתי הקולנוע) היה "איך לא לקחתי את אמא שלי לצפות בסרט הזה?". אחרי הכל, שמו באנגלית guilt trip לחלוטין תואם את אורך חייה של אמי (ארץ מוצא: פולניה), הכוכבת הראשית ברברה סטרייסנד היא אחת מהנשים האהובות עליה בכל הזמנים ובאופן כללי, באמת לא בילינו זמן איכות, מזה זמן רב.

 

אני נוטה להאמין שאני לא היחידה שחשה כך, יותר מזה, אני נוטה להאמין שהסרט הזה הוא מזימה של כל האימהות באשר הן לגרום לילדים שלהם להרגיש אשמה על כך שהם לא מבלים עימן מספיק זמן.

 

התירגום של אמא מלווה מקבל משנה תוקף בעברית, בזכות התזכורת הכואבת לטיולים שנתיים בבי"ס שמתישהו כללו את אמא (או גרוע מזה, אבא) שלך, יושבת יחד עם המורות המלוות (או גרוע מזה, איתך) בספסל הקדמי באוטובוס, ומגניבה מבטים וקריצה אחורה כל כמה דקות. מצד שני, אני לא יודעת כיצד היה אפשר לתרגם את השם המקורי, גילט טריפ, אולי "רגשות אשמה בהזמנה" או "מסע עם רגשות אשם" (כן, אני אשאר עם העבודה היומית שלי), בכל מקרה, הוא הולם מאוד את האווירה הכללית של הסרט.

 

סת' רוגן וברברה סטרייסנד. מתוך הסרט אמא מלווה

 

הסיפור מגולל את חייו של אנדי, בחור לא הכי מוצלח ולא הכי יפה (בגילומו של סת' רוגן) שבא לבקר את אמו האלמנה בניו ג'רזי (ברברה סטרייסנד מציגה מבטא שלא חוצה את גבולות ברוקלין), בדרכו ל"רוד טריפ" ברחבי אמריקה, בניסיון להציג את הפיתוח החדש שלו בפני חברות גדולות, במטרה שמישהו מהם יקנה את הפטנט שלו.

 

לאחר שאנדי מבלה לילה בביתה של אמו ומבין כמה היא בודדה, הוא מציע לה לבוא איתו לטיול של 8 ימים במכונית קטנה ומוטלים עלובים, וכל מה שקורה בהמשך הוא כמובן היחסים המתפתחים ביניהם.

 

צפו בטריילר של אמא מלווה:

 

 

עכשיו, מצד אחד, אני אוהבת את ברברה סטרייסנד וראיתי את כל סרטיה, הטובים, הפחות, המוקדמים, המאוחרים, ואני באמת חושבת שמדובר באחת ההופעות הכי פחות טובות של האישה המוכשרת. היא מתאמצת מדי לגלם את האמא היהודיה, הדאגנית, המציקנית, וזה קצת לא מסתדר עם התדמית המאוד מטופחת וקרייריסטית של סטרייסנד.

 

העובדה שהיא מבלה את כל הסרט בחליפת טרנינג שאפילו בטי וויט לא מוכנה ללבוש בגילה המתקדם, לא עושים לה טוב. בנוסף, סת' רוגן, שנחשב לאחד האנשים הכי מצחיקים על המסך, לא נותן הופעה כובשת שתקבע את מעמדו בהוליווד, אלא יותר משמש כשחקן חיזוק לצידה של סטרייסנד האגדית ומנסה לא  להפריע לה.

 

מצד שני, זה עובד. הכימיה בין השחקנים מורגשת ודווקא האיפוק והניסיון לא להיגרר לקלישאות הרגילות בסרטים האמריקאים, הופכים את הקומדיה הזו, למרירה מתוקה, וגורמים לכך שכשיצאנו מהקולנוע, הדבר הראשון שבן הזוג אמר לי, הוא שהוא באמת צריך להתקשר לאמא שלו. אכן - רגשות אשמה עובדים כל פעם.

 

ציון: