השבוע הושבעו 120 נבחרי ציבור לכנסת ה-19. השנה יש תחושה חגיגית במיוחד, אולי כי 48 מהמשובעים היום הם חברי כנסת חדשים: דם חדש נכנס לחיים הפרלמנטריים, נבחרים שמסמלים את התקווה את העתיד.אז תרשו לי לשאול – מישהו מכם רוצה להיות שר חינוך?

 

לפי הפרסומים בתקשורת, אף אחד מ 120 נבחרי הציבור הוותיקים והחדשים לא הצהיר שהוא רוצה להיות שר חינוך. 12 מפלגות, מכל הקשת הפוליטית, ואין אחד שבא ואומר – אני רוצה להיות שר חינוך.

 

עוד ב-Onlife:

 

אפשר להבין. מי רוצה את הכאב ראש הזה, מי רוצה להתעסק עם מורים ותלמידים? תמונות עם מעילי רוח ואפודי מגן נראות טוב יותר, קוקטיילים עם שועי עולם מצטלמים נהדר, אבל חינוך? מה יוצא לך מחינוך?

 

איזה סיוט, להיות שר חינוך

יכריחו אותך להתמודד עם ארגוני מורים וגננות, שאם תעצבן אותם ישביתו לך את המערכת, ואז לך  תתמודד עם משק מושבת, בוסים עצבניים שהעובדים שלהם נעדרים, וילדים שמסתובבים ברחובות. בחופש הגדול צריך להתמודד עם הורים, אמהות זה עם נוראי היסטרי בטוח שהוא צודק ובכלל הם מתערבות כל הזמן. ותלמידים? מי רוצה להתמודד עם אלפי בני נוער?

 

בכלל, למי יש כוח באמת לנסות להבין מה רוצים ממך כל אלו שמדברים על ערכים, מערכי שעור ועוד מונחים. אז למה לרצות להיות שר חינוך?כי במדינת דלת משאבים כמו שלנו, להיות שר חינוך אומר להיות אחראי על המשאב הכי יקר, דור העתיד.העתיד שלנו הולך כל בוקר לגן ולבית הספר. העתיד שלנו נמצא ביידים שלך. כל בוקר מפקידים אלפי הורים את האוצר הכי ייקר להם בידיים של שר החינוך.

 

 

מורים וגננות עובדים מאהבה, ולא מבצע כסף

כל בוקר מתייצבים עשרות אלפי מורים, מורות, גננות וסייעות במערכת שאתה אחראי עליה, אנשים שבאים לעבודה באהבה רבה, לא בשל השכר אלא מתוך אמונה ואהבה  וידיעה כי בידיים שלהם העתיד של כולנו.

 

שר חינוך יכול להחליט על גודל הכיתות, על תקצוב שונה לבתי ספר, ועל משכורות למורים וגננות . הוא יכול להחליט להשקיע בלמידה עכשווית ומעודכנת, לזרוק את הלוחות עם הגירים מהכיתה ולהחליף בטאבלטים. שר חינוך יכול לקבוע איך תראה התמיכה בשכבות החלשות ואולי לעשות משהו עם בחינות הבגרות המרובות.

 

שר חינוך יכול להתאים את לוח החופשות לחופשות במשק, או לפחות לנסות , שר חינוך למעשה יכול להחליט איך יראה הדור הבא שלנו, זה שיפתח את כיפת ברזל ואת האמל"ח של ישראל.

 

למה אף אחד לא רוצה להיות שר החינוך?

אז איך זה שמערכת החינוך שאמונה על חינוך לערך הדמוקרטיה לא מצליחה לייצר נבחר ציבור אחד שקורא בקול רוצה אני, שבא ואומר אני רוצה לקחת את המערכת ולהפוך אותה לטובה ביותר, אני מאמין שהגיע הזמן לתת לעתיד את הכלים והתקציבים שהוא ראוי לו, להחזיר למערכת ועובדיה את הכבוד הראוי לצד פיתוח? איך זה שבכול 12 מהפלגות שכולן הצהירו בתשדירים עד כמה חשוב הבחירות אין ולו צדיק אחד?

 

כמות הנשים בכנסת היא אכזבה

כולם מתעסקים במספרים, ובודקים כמה נשים נכנסו לכנסת וכמה יצאו ממנה. אבל איך אפשר להתרגש כשיש רק 27 נשים בכנסת של 120 חברים?

להמשך הכתבה

איך זה שבשיח הציבורי , במו"מ הקואליציוני תיק החינוך הוא סוג של ברירית מחדל, הרבה אחרי אוצר, ביטחון , חוץ ואפילו פנים. אף אחד לא רואה שחינוך הוא העתיד, כי חינכו אותנו תמיד שהנשק החמאסי והאיום האירני הם המסוכנים והבעייתיים מכל ואילו החינוך משני.  הרבה יותר מעניין  ומפחיד לאיים במשבר קואליציוני אם לא תקבל את תיק הביטחון מאשר לאיים במשבר  אם לא יתנו לך להיות שר חינוך.

 

חינוך הוא לא רק לנשים

החינוך הוא מקצוע נשי.  אין יותר חדר מורים אלא חדר מורות , אין גננים יש גננות ובמקצוע נשי ניתן לזלזל. לא לעדכן משכורות ולא באמת לדאוג לתנאים . המורות והגננות גם ככה בעיני הציבור חוזרות הביתה בשעה 14:00. מורות וגננות נועדו להרוויח פחות כי זו משכורת שנייה.  ובכלל יש להם המון חופשים. אז זהו שלא.

 

צריך לשנות את הגישה הרווחת בקרב מקבלי ההחלטות, ובקרב חלקים מהקהל.הוראה היא מקצוע חשוב , גם אם הוא נשי ודורש השקעה מיוחדת  ותגמול הוגן  לצוות כדי  שיגדל כאן דור מיוחד, כדי שהעתיד יהיה אחר וגם כדאי שיהיה מי שימצא לנו פתרונות יצרתיים לבעיות כלכליות ואמצעי לחימה חדשים.

 

מכתב זה הוא חלק מפרויקט מכתבים לשר החינוך, יוזמה של נירית צוק, עיתונאית עורכת ובעלת המגזין עשר פלוס. היוזמה השתלבה עם קבוצת פייסבוק שהקמנו: אפרת מונשרי גורן ואני, ונקראת "הורים דורשים מהפך בחינוך". הקבוצה הוקמה שלושה חודשים לפני הבחירות , אחרי עשרות לילות של שיחות של אמהות על המצב, מתוך תחושה שאם אנחנו לא נעשה אף אחד לא יעשה בשבילנו.

 

מערכת החינוך זקוקה לשינוי, והמטרה שלנו לשנות את התפיסה הן בקרב מקבלי ההחלטות והן בקרב הציבור.  מאז שהקמנו את העמוד והקבוצה הצטרפו אלינו למעלה מאלף הורים אשר שותפים לקריאה הזו.

תגיות