השבעת הכנסת: מה משותף בין יאיר לפיד לחנין זועבי
אפילו ח"כ חנין זועבי, שניה לפני שהסתובבה ועזבה את מליאת הכנסת בהפגנתיות – אחרי שמילאה את חובתה בטקס ההשבעה לכנסת – נעמדה והתחייבה. נעמדה ממש. על שתי רגליים. זקוף. חלק מחברי הכנסת, ותיקים כחדשים, נעמדו דום ממש, נשמו עמוק לפני שאמרו "מתחייב/ת אני". חלק מתוך התרגשות. הרוב, יש לקוות, הזדקפו מתוך כבוד למשכן, למעמד, לציבור שלו הם נשבעים. כולם נעמדו. עזבו ממש את הכיסא. זולת אחד. רק מלך הכיתה החדש, יאיר לפיד, זיכה אותנו בקימה אגבית. מה זה קימה, קימונת.
רכן קדימה, התחייב ומיהר להתיישב. לכאורה זה רק רגע. התנהלות שלא הוקדשה לה מחשבה. אולי בעצם יש לו בעיות גב, הוא הרי מתאמן. אולי הוא שרירי מבחוץ ושברירי מבפנים. אבל אם יש מעמד ששווה בשבילו לקחת את הכדור הכי חזק שבית המרקחת מציע – זה היה אתמול אחר הצהריים. ההתרוממות הקלילה של לפיד הזכירה את זה שתמיד כאילו ממהר לקום כשדופקים בדלת, אבל ברור שזה רק כדי לצאת ידי חובה, כי הוא יודע שמישהו אחר כבר פותח את הדלת. הרמת ישבן מנומסת.
עוד ב-Onlife:
- שלטון האגו, הסלבים והרוקנרול של יאיר לפיד
- תפסיקו לתת דברים בחינם לעניים ולניצולי שואה
- ההצעה של ליברמן להשמדת הדמוקרטיה בישראל
רק שבמקרה הזה, היא היתה בדיוק להיפך. היא היתה מגניבה, קולית וזורמת כמו ישיבה על בירה עם החבר'ה, ורחוקה מאוד מהמעמד וממשמעויותיו.
חנין זועבי, מי ביקש ממך לשיר?
כאמור, אפילו ח"כ זועבי הזדקפה, אבל שניה אחר כך – הפנתה לנו גב, ויצאה מן המליאה. בהפגנתיות. כל המבטים והמצלמות עליה. למרות שיכלה לעשות זאת אחרת, אי אפשר היה לפספס את היציאה שלה ושל חבריה, חברי מפלגות ערביות - מיד אחרי ההשבעה כדי לא לשיר את "התקווה".
אבל חנין, מי ביקש ממך לשיר??? כשישראלי הולך לסופרבול הוא שר את ההמנון האמריקני? לא! אבל הוא קם, ומכבד את המעמד, או לפחות מכבד את אלה שמכבדים את המעמד. חנין זועבי יצאה במופגן, לא ניסתה לחמוק בשקט מן האולם. היא צעקה את יציאתה בקול גדול. ברור שלחברי הכנסת הערבים יש בעיה עם "התקווה". נפשם אינה הומיה. אבל בחירתם לכנסת מחייבת אותם לשרת גם את היהודים במדינה הזאת. ישיבתם בוועדות, ההצבעה, הגשת הצעות החוק, ישפיעו על כולם.
כבוד האדם זה לא רק לערבים
אם בחרו ללכת לכנסת, עליהם להבין שחלים עליהם הכללים של משרת הציבור. שחלה עליהם החובה לכבדו. דוגמה לחבר כנסת שכן נשאר- עיסאווי פריג' ממר"צ. בלבב פנימה לא קורה לו כלום, והוא באמת לא שר על כך. אבל הוא מבין את כללי המשחק של נבחר ציבור. הוא מבין את כללי ההתנהגות הבסיסיים החלים על בני אדם לצד עמיתיהם. חנין זועבי וחבריה מרבים להטיף על כבוד האדם. הכבוד הזה מגיע גם לאדם היהודי.
אם הם היו נעמדים לשירת "התקווה" בשפתיים חתומות, לא רק שהאמירה שלהם הייתה יותר חזקה, היא גם הייתה נאמרת באופן מכובד. איש לא היה חושד בהם שהפכו לציונים, אבל היה ברור שהם מבינים שהם חברי כנסת הפועלים בין בני אדם. חברי הכנסת ייבחנו בהמון פרמטרים בשנים הקרובות, אחד החשובים בהם הוא דרך ארץ, נימוסים והליכות.





React to WordPress