זוללים בלילה: הפרעת אכילה עם פתרון בצידה

זו תופעה שרבים מכירים, אבל אף אחד לא יכול להסביר למה היא מתרחשת. למרות שקשה להצביע על נתונים מדויקים, יש אנשים רבים המתעוררים באמצע הלילה ושועטים אל המקרר, כדי לאכול. ולא מדובר על נשנוש או שלוק חלב, אלא על אכילה של כמויות עצומות של אוכל ותחושה של אבדן שליטה.

מחקר חדש שמתנהל כבר כשנה, בהנחיית פרופ' יעל לצר, מנהלת המרפאה להפרעות האכילה ברמב"ם ומרצה בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' אורנה צישינסקי וצוות המרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, מנסה לשפוך אור על "תסמונת האכילה הלילית", (Night Eating Syndrome – NES), המשלבת מאפיינים של הפרעת אכילה והפרעת שינה.

המחקר, שנמצא עדיין בחיתוליו, ומתפרסם כאן לראשונה, יוצג בשבוע הבא בכנס הלאומי הראשון למניעה וטיפול בהשמנה, במכון וינגייט. אחת הבעיות אותן מנסה המחקר להבין, היא הקושי באבחון ואיתור הסובלים מהתקפי אכילה ליליים. לדברי פרופ' לצר, קלינאים ורופאים מתחומים שונים נוטים לשייך בעיות הקשורות לאכילה לילית, לבעיות פיזיולוגיות שונות, כשבפועל, זה כלל לא כך.

ישנם חוקרים המייחסים את התסמונת להפרעות שינה או לבעיות נוירולוגיות, וכאלה  שמייחסים את התופעות לדפוסי חיים שגויים. בגלל שהתופעה היא במצב של תת אבחון (under diagnosed). כלומר, קשה מאוד לזיהוי ואבחון, היא גורמת סבל רב לחולים בה. לא רק שלא קיימת מודעות למחלה, אלא שהחולים אף לא זוכים לטיפול הולם. "אנשים מתביישים במה שקורה להם, ולרוב שומרים זאת בסוד, כי בני משפחתם נוטים להתבדח על התנהגותם. כך יוצא שהחולים גם סובלים מהסימפטומים וגם מבדידות", אומרת פרופ' לצר.

ההבדל בין "זללני לילה" לבין "זללני יום"

המחקר מנסה בין השאר, להבין האם יש הבדלים בין אנשים הסובלים מהתקפי אכילה רק בלילה, לבין אנשים הסובלים מהתקפי אכילה במהלך היום, כלומר סובלים מהפרעות אכילה. כמו כן, מנסה המחקר להסביר את ההבדל בין אנשים האוכלים בצורה בלתי נשלטת בלילה לפני השינה, לבין אלו המתעוררים באמצע הלילה לאכול וחוזרים לישון.

המחקר הנוכחי נערך שמונה שנים לאחר המחקר הראשון שנערך בתחום, במרפאה להפרעות אכילה. אז בדקו עורכי המחקר לראשונה אוכלוסיה אשר סובלת גם מהתקפי אכילה בלילה וגם ביום (הפרעות אכילה כמו: אנורקסיה, בולמיה ואכילה התקפית). המסקנות היו חד משמעיות: נמצאו הבדלים מהותיים בין "זללני היום" לבין "זללני הלילה". אחת האבחנות היתה כי "אוכלי הלילה" מתעוררים באמצע הלילה כדי לאכול, בגלל מצבי סטרס או טראומות שהם חוו בעברם. אחת ההשערות היתה, כי האכילה בלילה התפתחה כדפוס התמודדות עם טראומה שהיתה קשורה לאירוע בלילה.

איך מזהים את התסמונת

ישנן שתי קבוצות של אנשים הסובלים מ"הפרעות אכילה ליליות":

1. אנשים הנתקפים דחף בלתי נשלט לפני ההליכה לישון. מדובר באנשים, שאחרי ארוחת הערב נתקפים בדחף בלתי נשלט של אכילה -אכילה של עד 25 אחוזים מסך תצרוכת הקלוריות היומית. בהשוואה, אנשים שלא סובלים מהפרעת אכילה לילית, יכולים לאכול במרווח הזמן שבין ארוחת הערב להליכה לישון, בין 300-500 קלוריות בלבד. תסמונת זו  נקראת evening hyper phagia- אכילה בולמוסית בלתי נשלטת בערב. ממסקנות ראשונות, אגב, עולה לדברי פרופ' לצר, כי בדרך כלל האנשים הסובלים מסימפטומים אלה, נמצאים במצב דחק מאוד קשה בגלל בדידות או מצוקה נפשית המתחדדת בעיקר בשעות הערב.

2. אנשים המתעוררים באמצע הלילה ומתחילים לאכול. אנשים שהולכים לישון לרוב ללא קושי ומתעוררים אחרי כמה שעות שינה, ואז נתקפים בבולמוס אכילה, אוכלים וחוזרים לישון. לפעמים מתרחשות מספר התעוררויות בלילה אחד, להתקפי אכילה של 10 דקות , וחזרה לישון. אנשים אלה יכולים במהלך ההתקף, לאכול כ-2,000 עד 5,000 קלוריות. בעיקר מאכלים עתירי קלוריות, פחמימות סוכרים ושומנים.  

אחת הבעיות של אנשים החווים סימפטומים אלה, היא כי בבוקר למחרת הם מרגישים רע מאוד: יש כאלה שחשים ברע כי הם זוכרים מה עשו בלילה, ויש כאלה שכלל לא זוכרים את ההתקף.  אותם אנשים סובלים בבוקר מ- morning anorexia  כלומר, לא אוכלים כמעט דבר עד שעות הצהריים. אגב, לא כל מי שעשה דרכו אל המקרר באמצע הלילה סובל מהפרעת אכילה. לדברי פרופ' לצר, מדובר באנשים שחווים את ההתקף הזה, לפחות פעמיים בשבוע בתקופה של חצי שנה. גם אנשים הסובלים מסימפטומים אלה, נמצא כי הם סובלים מדחק נפשי וטראומה.

בטיפול ראשוני: תוצאות משמחות

הטיפול הראשוני נוסה על קבוצה של חמש נשים בנות 55-65. החמש אובחנו, כסובלות מ"תסמונת האכילה הלילית" לאחר תהליך סינון ארוך, שבוצע הן על ידי פסיכיאטרית והן על ידי דיאטנית. שתי נשים נאלצו לעזוב את קבוצת המחקר בגלל בעיות בריאותיות.

הטיפול שפותח מבוסס על מודל התנהגותי קוגניטיבי, הבנוי משלושה שלבים טיפוליים עיקריים, שהוכחו כיעילים וכללו:

1.  שיקום היגיינת האכילה והשינה: התמקדות בהסדרת האכילה, הסדרת שינה ואיזון תזונתי, באמצעות רישום ביומן אכילה שינה ומצב רוח.

2. עבודה על מחשבות שגויות, שמובילות להרגשה רעה, המובילה לאכילה: זיהוי המחשבות האוטומטיות ורגשות המתלווים לאכילה לילית ועל ידי כך זיהוי שרשרת התנהגות האכילה הלילית.

3. מניעת מצבים המובילים לנסיגה, ורכישת דפוסי התמודדות חלופיים:  העמקת ההכרות עם מחשבות לא פונקציונאליות, ומציאת אלטרנטיבות יעילות יותר.

לאחר תקופת הטיפול שכללה 12 מפגשים שבועיים בני שעה וחצי, שהונחו על ידי עובדת סוציאלית קלינית, רויטל אדלשטיין ודיאטנית קלינית, אסנת רבין, כששניים מהמפגשים, הונחו על ידי מומחית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי לשיפור היגיינת שינה, נעשה  אבחון קליני לבדיקת הסימפטומים של "תסמונת אכילה לילית". בסופו של התהליך, שלוש המשתתפות דיווחו על הפסקה מוחלטת של האכילה הלילית. חל שיפור משמעותי באיכות השינה בלילה (שתיים מהן לא נזקקו יותר לכדורי שינה), מספר היקיצות בלילה פחת, והן החלו לאכול בצורה הרבה יותר מסודרת.

"אנשים מחפשים נחמה באוכל"

ממצאים ראשונים של המחקר, מעלים כי "תסמונת האכילה הלילית" ששכיחותה גבוהה ממה שחושבים, נגרמת בגלל מצבים טראומטיים כמו: גירושים, התאלמנות ובדידות בגלל נסיבות שונות. כמו כן, נמצא כי התסמונת נמצאה קשורה גם לחרדה ודיכאון, ללחצי חיים, לתסכולים בתוך המשפחה, לניתוק חברתי ולמשברים אישיים. כמו כן, נמצא קשר להגדרה עצמית לא ברורה, תקשורת בין אישית לקויה וסף תסכול נמוך.

לדברי פרופ' לצר, אמנם לא ניתן להסיק מסקנות לגבי תוכנית הטיפול החדשנית משלושה נבדקים, אבל כאמור המחקר עדיין בעיצומו, ועשרות נבדקים נוספים, צפויים להשתתף בו. "אין ספק כי הקבוצה הייתה חלוצית בתחום זה, אך יחד עם זאת הניבה תוצר חדש. ראינו כי 'תסמונת האכילה הלילית' ניתנת לטיפול ולהפחתת הסימפטום עד להכחדתו", אמרה פרופ' לצר והוסיפה כי הממצאים, גם אם הם ראשוניים, נותנים תקווה לאנשים, שסבלו סבל רב, אבל לא ידעו לקרוא למחלה שלהם בשם.

"עכשיו, לא רק שיש למחלה הזו שם, אלא תקווה ומענה טיפולי אפשרי. התסמונת הזו היא ביטוי מטאפורי לבדידות ולניכור של העולם המערבי. אנשים מחפשים נחמה באוכל", מסכמת פרופ' לצר.