למען הגור
ישנן שתי מילים אותן מכיר כמעט כל הורה במדינת ישראל. לחלקנו הן נשמעות מאיימות, אנחנו מדמיינים מאחורי צמד המילים הללו התמודדות קשה, מערכת נוקשה אשר בולעת את הילדים אחד אחד בלי לתת ולו פירור של תשומת לב לאינדיבידואל. לחלקנו צמד המילים הללו מסמן הקלה, בעיקר בחזית הפיננסית הרגישה. צמד המילים הללו מייצג נקודה משמעותית בחיי ילדינו ולרוב נתפס כמעבר מעולם בטוח ומוגן של גן מטפח לעולם חדש, זר והמוני. גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים לגן העירוני.
חרושת השמועות מתחילה כבר בחודש דצמבר בדרך כלל, אם לא לפני. בכל פינה בגני השעשועים נתפסות אמהות מתלחששות זו עם זו, מביטות בזהירות ימינה ושמאלה, פן תשמע אוזן זרה את האינפורמציה המסווגת. הנתונים עוברים מיד ליד מתחת לפני השטח, בין סיבוב בקרוסלה לדחיפת פעוט בן שלוש בנדנדה. לכאורה, גן שעשועים תמים. בפועל, מרכז מודיעין תוסס ובו מגוון רחב של סוכנות מיומנות. הן יודעות לאסוף כל פיסת מידע שחולפת לידן, הן יודעות מי חברה של מי והילד של מי למד בגן הנחשב. הן יודעות מי נחשבת גננת מוצלחת, מתי היא יוצאת לשנת שבתון ולמה עזבה הסייעת שלה. הן יודעות מתי, היכן ומדוע ייפתח גן חדש בשכונה ולאיזו קבוצת גיל הוא מיועד ותמיד יש מישהי שמכירה את תקווה מהעירייה ויודעת בדיוק להגיד כמה מקומות פתוחים יש בגן הזה והאם כדאי לרשום אותו כגן מועדף. ממוקדות מטרה, תרות הסוכנות אחר פיסות האינפורמציה תחת מסווה מתוחכם, בנעליים שטוחות ושקית חטיפים פתוחה. 007, מאחוריך.
בשלהיי חודש ינואר מתחלפת חרושת השמועות בשאלה הגדולה מכולן - "נו, כבר קיבלתם?". תיבות הדואר הופכות לאתר הנחשק ביותר באיזור, כשפעם אחר פעם פותחות אותן ידיים מהססות בתקווה למצוא מעטפה עם סמל העירייה. לכבוד הורי הילד, כך תבשר המעטפה ואז תפרט רשימת גנים, גננות, יול"א (יום לימודים ארוך), לא יול"א, גן מוסיקלי, גן תל"י (תגבור לימודי יהדות), רשימה ענפה של גננות, כתובות, יום פתוח, טלפונים. אין גבול לאפשרויות.
אחרי הרישום נשמע שקט תעשייתי. בקרב הסוכנות קיימת נטייה שלא להעלות את הנושא עד לחודש מאי. החל מחודש מאי קצה סבלנותן של הסוכונת. הן רוצות תשובה והן רוצות אותה עכשיו. הפעילות במטה סוערת. כל סוכנת מספרת על טלפונים לעירייה ועל הבטחות שעד סוף השבוע יגיע המכתב המיוחל. מילה אחת ויחידה נישאת באוויר, מילה שנשמעת בכל פינה וליד כל מגלשה. כל סוכנת חוששת ממנה ונשבעת להילחם במערכת עד חורמה בשמה - "השיבוץ". מעטפה דקה, דף בודד, תאריך, שם הילד, שיבוץ. לכאורה כל כך פשוט.
אבל לא עבור הסוכנות. מדובר בחבורה מלומדת, מתוחכמת וממזרית של אמהות חסרות חת. הן ילחמו, הן יעלו על בריקדות ויצעקו צעקות של צדק, הן ידפקו על שולחנות ויזרקו כיסאות. כל סוכנת הופכת למריוס פונמרסי מעלובי החיים, מוכנה לשאוג כלביאה עבור כפיר האריות שלה ולא מעניין אותה שתקווה ממחלקת החינוך בעירייה כבר ראתה הכול. כמוה היא טרם ראתה. השיבוץ עוד לא נכתב והסוכנות שלנו כבר מוכנות למאבק. על מה ונגד מי, זה עוד ייקבע. ארסנל הנשק כבר מוכן והציפייה מורגשת באוויר. מ ל ח מ ה.
הסוכנת הראשונה שמגלה את המעטפה בתיבת הדואר ממהרת לדווח ליתר הסוכנות. הפעילות במטה מגיעה לשיאה והופכת לאמוציונאלית. רגש בעייתי שעד עתה הודחק, צף ועולה. האחדות בשורות מופרת וכל סוכנת מביטה ברעותה בחשדנות ורחמנא ליצלן ברגש ששמו לא נישא בקול רם -קנאה. כעת נחלק המטה לשניים - הסוכנות המאושרות בחלקן סובבות במטה עם ילדיהם המשובצים אשר עתידם מובטח ומצמצמות עד מאוד את פעילותן במטה. קל לזהות אותן על פי החיוך הממזרי. אוי לו לאיש אשר יבוא בין הסוכונת אשר אינן מרוצות ואוי לה לתקווה. זמנה קצוב.
בשלב הזה, מטשטשות הפרופורציות לחלוטין והשיבוץ לגן הופך להיות נקודת אל חזור. להיות או לחדול. הכל הופך משני. חלון ההזדמנויות מצומצם, המקומות המתפנים בתקופת המעברים ספורים והסוכנות נועצות ציפורניים מבלי רחם.
לעיתים נכנעת תקווה באנחה ארוכה. אחרי עשרים שנים באותו התפקיד גם היא תשושה. היא כבר ראתה כל כך הרבה. שמעה כל כך הרבה וספגה בלי סוף. שכבה עבה של אדישות מכסה אותה ורק לעיתים היא נותנת לרגש לזלוג אל תוך הלב ומתרצה. אין לה ברירה. היא יודעת שלהפוך סוכנת אחת למרוצה, משמעו להסתבך עם עשר סוכנות אחרות ואין לה כל דרך לתת לכל אחת את מבוקשה. תקווה ספונה במשרדה, מתנהלת בקשיחות מול הסוכנות אשר מטיחות בה האשמות בלי סוף ויודעת שהסוף צפוי מראש. כמו במשחק פוקר, יודעת תקווה כבר לנחש איזו סוכנת מבלפת ומי תעלה מרוב זעם לשמיים כמו זיקוק ותתפוצץ במשרדי העירייה אל מול ראש מחלקת חינוך.
לאחר שמגיעות התשובות הסופיות, שוקט המטה. הסוכנות נפרדות, כל אחת לפינתה שלה. זו מלקקת את פצעיה וזו מרוצה בחלקה. נותרה לסוכנות כעת משימה אחת ויחידה. סבוכה בפני עצמה. לא תמיד ממהר אובייקט המשימה לשתף פעולה, אך לא סוכנת מנוסה ומתוחכמת תרים ידיים ללא מאבק. היא תיקח את הגור שלה ותלמד אותו חרף התנגדותו את התורה החשובה מכולן. אחרי הכול, אי אפשר לשלוח את הגור אל תוך הג'ונגל בלי ללמד אותו את התורה החשובה מכולן -
לתפוס תור בנדנדה.
See you in August twenty-seventh...





React to WordPress