התפקיד בממשלה שיש בו הכי הרבה כוח, אחרי ראש הממשלה, הוא תפקידו של שר האוצר. אבל למרות שהשרים שלנו מאוד אוהבים כוח, תפקיד שר האוצר לא מבוקש. זהו תפקיד כפוי טובה, וגם אם יעשה ביושר, בשקיפות ובצדק מוחלט (מה שלא קורה, בדרך כלל), עדיין כמעט כולם ישנאו את שר האוצר, ירגישו שהוא מקפח אותם ויידברו בו סרה. 

 

עוד ב Onlife:

 

 

אבל אני רוצה לדבר על המבוגר האחראי בתחום המיקרו, לא במאקרו, אני רוצה לדבר על שר האוצר המשפחתי. כי כל אחד מאתנו צריך להיות המבוגר האחראי ושר האוצר בתוך המשפחה שלו, ולצערי, גם בתוך המשפחה זה לא תפקיד אהוב במיוחד.

 

המשפחה היא לא תא דמוקרטי

רבים מעדיפים להימנע ממנו, או שיש לומר רבות מעדיפות להימנע ממנו, וכך כלכלת המשפחה נראית לא פחות רע מכלכלת ישראל: קבוצות לחץ קטנות או מתבגרות שואבות משר האוצר המשפחתי כספים בלי קשר לגודלם במשפחה. ממש אין חלוקה שווה של הנטל, ולא כולם מתגייסים לעבוד ולהגדיל את התוצר לנפש במשפחה. מתגלגלים תקופה ארוכה ללא תקציב וללא תכנון לטווח ארוך. מופתעים כל שנה שהמיתון משפיע על ההכנסות אבל ההוצאות נשארות קשיחות. למרות המינוס והגרעון הגדל מתקשים לחתוך בהוצאות כי הכל חשוב: הביטחון, החינוך והרווחה. חיים במלחמה יומיומית כי ההוויה שלנו היא שיהיה לנו כמה שיותר, את הכי יקר והכי טוב ויותר ממה שיש לשכנים.

 

ובכן, המשפחה היא לא תא דמוקרטי. אנחנו לא בוחרים למי להיוולד ומה יהיו תכונות ילדינו. אם בחרנו להקים משפחה, בחרנו באחריות כבדה והיא מחייבת אותנו להחזיק תפקידים רבים: פועל מפרנס, טבח, מנקה, אחות רחמנייה, פסיכולוגית, מאמן, מורה, מהנדסת, נהג, שומר ראש, ליצן, בייביסיטר, מנהלת, פקיד, וגם: שר האוצר. ואין כזה דבר "לא בא לי". המשא ומתן הקואליציוני לא פשוט בתוך המשפחה, משום שהקואליציה מורכבת משני אנשים בלבד, שצריכים לחלק ביניהם את כל התפקידים, או לפחות את האחריות.

 

שני אנשים שצריכים לחלוק באחריות הזאת (צילום אילוסטרציה)

 

לגיטימי להסכים שאף אחד מכם לא מנקה ואתם מביאים עזרה, אבל צריך להחליט מי אחראי למצוא עוזר/ת, להנחות מה לנקות, לדאוג שיהיו חומרי ניקוי וכמובן: להחליט איך לממן זאת. בשביל זה צריך שר אוצר במשפחה, אבל שניכם שונאים את התפקיד הזה, שונאים להיות שנואים. אפשר, כמובן, למנות שר אוצר חיצוני, מין יועץ כלכלי שינהל לכם את תקציב המשפחה, אבל גם אז תצטרכו להצביע בעד התקציב, וגרוע מכך, ליישם אותו. והכי גרוע, לשלם על הכל.

 

בסופו של דבר, אתם המבוגר האחראי

בקיצור, אין דרך להימנע מכך: בכל משפחה צריך מבוגר/ת אחראי. אני מאמצת את שיטתה של מרב מיכאלי ופונה לנשים לקחת אחריות ולהיות מעורבות כלכלית במשפחה. הכי טוב שבני הזוג יעבדו בעבודת צוות: שר האוצר וראש ממשלה. חשוב שכל אחד יידע מה תפקידו ועל מה הוא אחראי, אבל החלטות גדולות מקבלים יחד, ושניכם צריכים להסכים על המדיניות ועל התקציב.

 

כדי לדעת שאכן אתם עומדים במילה שלכם ובתקציב, צריך גם לנהל מעקב תקציבי שוטף, ולוודא שההוצאות וההכנסות תואמות לתכנון, וגם שאתם מצליחים לחסוך לטווח קצר, בינוני וארוך לפי המטרות שסימנתם למשפחה בעתיד. אם חסרים לכם הידע או הטכניקה כיצד לנהל את כלכלת המשפחה, היעזרו בניסיונם של אחרים או ביועץ לכלכלת משפחה, אבל זיכרו תמיד: בסופו של דבר, אתם המבוגר האחראי.

 

  • הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה בעלת תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים. לאתר של דורית בן יוסף משפחה בפלוס

תגיות