אובאמאבא
מרגישים את ההתרגשות באויר. כולם מנקים,צובעים,שותלים,פורשים שטיחים אדומים ומצחצחים את הרחובות ואת האנגלית. נשיא ארה"ב המכהן יגיע לביקור בארצנו הקטנטונת ונדמה שכולם נכנסו למוד המרוקאית המארחת ופותחים את הלב,המקרר והכלים של הביוקר. יש בו משהו הוליוודי,בנשיא אובמה,מין חיוך שובה כזה של סטאר,מלא בביטחון,משרה רוגע. מצד אחד אסרטיבי,מצד שני סקסי ומפתה. אני לא מצליחה שלא לתהות-האם הוא תמיד "נשיא ארה"ב"? גם כשהוא אוכל,רוקד,משחק עם הבנות שלו? אם בכלל.. האם תמיד הוא מרגיש את הטייטל שזוקף את הביטחון וגורם לכל ההחלטות היומיומיות להרגיש זעירות? האם הוא מרגיש את כובד האחריות גם כשהוא ישן? האם הוא אומר לעצמו-"אני נשיא ארה"ב!" "אני פאקינג נשיא ארה"ב!" בכל פעם שהוא מביט במראה? או כל כמה פעמים? אני בטוח הייתי עושה את זה, גם אם הייתי ראש מועצת יש"ע. יש משהו מאד ישראלי ומחמם את הלב,שלא תראה בשום מקום אחר בעולם,באופן שבו אנחנו מארחים. דמיינו את זה- אובמה יוצא לסיור בשוק מחניודה,מלווה בפמליה שלו. מדריך נלהב מתאר את צעדיו של ישו מבין הסמטאות ורוכלים נרגשים נעמדים בחיוך רחב ופורסים ידיים בתנועת-"תפאדל" ואז- האמיץ מדוכן השאוורמה,שהתערב עם החבר'ה שעוד תהיה תלויה אצלו על הקיר תמונה של הנשיא עם פיתה ביד,טחינה נוזלת וחיבוק חברי, יתקרב אליו בידיים רועדות,ועוד לפני שיספיק לייצב את כדור הפלאפל שפינק מלמעלה,יימצא את עצמו מעוך על הרצפה,באזיקים שלובים מבין האבנים המשתלבות. כי אחרי הכל,אם ייתמזל מזלנו ונמצא את עצמנו עומדים פנים אל פנים מול הנשיא, ננהג כאחרון הישראלים שפוגש אמריקאית על חוף בברזיל ונדבר על הים המדהים שלנו ועל גלעד שליט ועל חומוס ואז נצטער שלא שאלנו אותו-"אתה תמיד מרגיש נשיא ארה"ב?"





React to WordPress