מה לא אמרו עליי בימים האחרונים, אחרי שהעליתי את הסיפור שקרה לי בפייסבוק. אמרו לי שאני תמימה שאני חושבת שמשהו יזוז או יעזור. אמרו לי שאני חופרת, שאני משת"פית, שמגיע לי שזה מה שקרה למשפחה שלי בגלל שאנחנו מתנדבים במשטרה ואנחנו חלק מהם. שזאת קארמה וגורל שזה קרה אצלנו. אמרו שאני מחפשת תשומת לב, אמרו שאני מתחנפת למשטרה כדי שיטפלו בפריצה הזאת. קראו לי בכל השמות האפשריים. חלק מהמילים אפילו לא הכרתי עד היום.

 

אבל זה היה המיעוט. הרוב הגדול, הציבור האמיתי, החי והנושם את השטח - מילא את הלב, את הפייסבוק, את המייל, את הטלפון ובעיקר את הנפש בתמיכה אין סופית ומדהימה. הסיפור שלי לא הגיע לכותרות בגלל התכשיטים. הסיפור שלי הגיע לכותרות בגלל שזה לא הסיפור שלי. זה הסיפור של כולנו.

 

עוד ב Onlife:

 

 

למעלה מ- 3000 הודעות פייסבוק ומיילים קיבלתי בפחות מ- 24 שעות, מאנשים שהתיקים שלהם נסגרו מסיבות כאלה ואחרות והנה מה שלא הבנתם, טוקבקיסטים יקרים - זאת לא אני. זה לא ה"תיק שלי", זאת לא ה"פריצה אלי הביתה", האנשים האלה כבר עשו את הנזק שלהם אצלי והלכו. אני לא חשפתי את עצמי לביקורת הזו וטלטלתי את כל המשפחה שלי, ספגתי איומים, קללות, שיחות הטרדה והפחדות, כדי לקבל בחזרה את המצלמה של אבא. עשיתי את זה כי האנשים האלה עדיין בחוץ, וזה נוגע לכולנו. עשיתי את זה כי הסעיף הזה של החוק, שמאפשר לסגור תיקים "מחוסר עניין לציבור", חייב לעלות לסדר היום הציבורי. חייב.

 

מה המשמעות של "חוסר עניין לציבור"?

"חוסר עניין לציבור" לא אומר שהחקירה לא מעניינת את הציבור. תפקיד המשטרה הוא לשמור על בטחון הציבור ושלום הציבור והיא פועלת על כספי המיסים. הסעיף הזה נועד כדי להגן עלינו, משלמי המיסים, מבזבוז הכסף שלנו על חקירות של תלונות שווא. החוק מאפשר לכל אזרח להגיש תלונה על כל דבר, אדם יכול לקום בבוקר ולהגיש תלונה שהשמש זורחת. הסעיף של "חוסר עניין לציבור" אמור לסנן את התלונות האלה, הוא בעצם אומר שהתלונה איננה מהווה איום על בטחון הציבור ולכן אין עניין בבזבוז כספי הציבור בחקירתה. באחת המשמרות שלי במשטרה, למשל, הגיעה לתחנה אישה שביקשה להגיש תלונה על כך שחייזר גנב לה את הטלפון. אני לא ממציאה, זה אמיתי.

 

 

זה הסיפור של כולנו. שאריות ההרס

 

לצערנו, אין שום אפשרות למשטרה, כמו שהיא היום, לטפל בכל התיקים והתלונות. אין כסף. אין משאבים. הסעיף של "חוסר עניין לציבור", הפך מכלי ייעודי לסינון תלונות, לכלי לתעדוף תלונות. השאלה היא כבר לא האם התלונה חשובה לביטחון הציבור, אלא מה מסכן את הציבור יותר ומה פחות, ומה שפחות נסגר. זה מצב לא תקין בישראל של 2013.

 

התנדבתי כמה שנים במשטרה, יש לי חברים שוטרים וחברים חוקרים, יש לי חברה טובה בפרקליטות באחד האזורים הקשים בארץ. אני יודעת מה עובר עליהם. הם קורסים. חוקרים עובדים עד השעות הקטנות של הלילה, כולל שבתות, חגים ולילות, רק כדי לנסות ולעמוד בעומס ולשמור את הראש מעל המים. בקושי. הם חייבים (!) לסגור תיקים של פריצות, גניבות ארנקים, ואנדליזם, גניבות רכב וכן הלאה, כי יש להם עוד ערמה של תיקי אונס, רצח, תקיפות אלימות, פדופיליה, דקירות וסמים.

 

אז נכון, המפכ"ל קבע שבטחון הציבור חשוב יותר מכל עברת סמים, אבל בפועל, מה אמור לעשות חוקר כשאני מגיעה אליו עם תלונה על גניבת טבעות נישואים שבועיים לפני חתונה, וכשאני יוצאת נכנסת אמא שאנסו ורצחו את הבת שלה? במי הוא אמור להשקיע את המשאבים שמשלמים עליהם מכספי הציבור?

 

הכי חשוב שנחזור הביתה, ונהיה מוגנים שם

המשטרה לא יכולה לעבוד ככה, ומי שנפגע זה אנחנו, האזרחים. אנחנו, האזרחים שעסוקים כל כך בלצאת נגד המשטרה, נגד השוטרים, שעסוקים בלצעוק משטרע, זבלים, אימפוטנטים. אני מנסה להגיד בדיוק את ההיפך: משטרה חזקה היא משטרה שמגנה על האזרחים שלה. משטרה חזקה תוכל לתת לנו את השירות שאנחנו משלמים עליו במיסים שלנו.

 

יותר קל לצאת נגד, יותר קל לשנוא את המשטרה, יותר קל ומקובל להגיד שהם חבורת מטומטמים ששמים פס על האזרח הקטן. קשה קצת להבין שהמשטרה ואנחנו נמצאים בסך הכל באותו הצד. בסופו של דבר, המשטרה מורכבת משוטרים;בני אדם, עם ילדים, עם משפחות, עם משכורות מעליבות ממש.

 

גם האיום האיראני חשוב, גם כיפת ברזל חשובה, גם תקציב לביטחון הלאומי חשוב. אבל הכי חשוב שנחזור הביתה, ונהיה מוגנים שם.

 

להיות מוגנים בבית. שאריות ההרס

 

התחושות האלה רק עוברות מאזרח לאזרח

השבוע הזה התחיל בתחושה נוראית של חילול. ההרגשה הייתה שחיללו לנו את הבית, אנסו לנו את הפרטיות. התחושות הנוראיות האלה לא נעלמות אחרי שהמז"פ עוזבים את הזירה. הן גם לא מפסיקות אחרי שהרעש בתקשורת נרגע, המצלמות כבות והאיפור מוסר.  התחושות האלה בעצם לא מפסיקות לעולם, כי כשהן מיטשטשות אצלי, הן פועמות בעוצמה מלאה אצל הקרבן הבא. התחושות האלה לא נעלמות, הן רק עוברות מאזרח לאזרח.

בואו נעשה כל מה שאפשר כדי לוודא שהמצב הזה משתנה.

 

בפוסט שלי תהיתי האם הנושא הזה באמת נכלל בקטגוריה של "חוסר עניין לציבור", והציבור הוכיח, ביותר מ- 30,000 שיתופים תוך שעות ספורות, שלציבור יש עניין עצום. אף אחד לא רוצה להיות הבא שחוזר הביתה לכאוס. בואו נעצור את זה. אנחנו, הציבור. זו המדינה שלנו, אלה הבתים שלנו. אלה החיים שלנו.

תגיות