איפה אני צמחתי יא-חביב? בתל-אביב
"
"איפה אני צמחתי יא-חביב..." - תנו לי יד ולב ונלך
למקומות שהיו וגם שישנם ? תל אביב בת מאה ויותר
ולי יש שמחה גדולה בלב:)
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (שאול טשרניחובסקי)
"איפה אני גדלתי בעולם? בין מוגרבי ובין רציף הים..." ? הפתיח של 'שיר הילד נסים' לאלתרמן הולם את רחוב הולדתי: אחד הרחובות הקטנים הנושקים לים, אהרונסון, שמו. מאז נולדתי ועד היום טיילתי בארץ, בה קשורה נפשי, לאורכה ולרוחבה, גם אני גיליתי בה שכיות חמדה, אולם לבי נתון יותר מכל לעיר המולדת תל אביב. שנת המאה היא לי שנת חג-שמחת העיר היא שמחתי.
נולדתי ליד הים, ואני הולכת לים, ובעיקר הולכת לאורך הטיילת אולם חלק בלתי נפרד מילדותי קשור דווקא בבריכת גורדון המיתולוגית, שבימים אלו אנו מצפים לפתיחתה
המחודשת. לימים, הסירו את המקפצות השונות לטובת השוחים בה בבטחה; ברבות השנים הוסיפו מגלשות-חמד בבריכה לקטנים או ב"בריכה הקטנה" כפי שקראנו לה, ללא קשר לגודלה.
זיכרון אחר של ילדותי קשור דווקא בכיכר אתרים הסמוכה לבריכת גורדון כשזו החלה להתמלא בבתי קפה ובחנויות.
ישבנו בשנת 1979 ב"פיצה רימיני" והצטלמנו על רקע ה"ספארי" מלאות תקווה והתרגשות, הרגשנו קצת "כמו בריבריירה האיטלקית", אליבא ד'אמי היקרה. השולחנות סביב היו מלאים כמה חודשים רצוף בעוד כמה אנשים אופטימיים. הסתכלנו ימינה ושמאלה, נשמנו את ריח המלוח על המים: ואמרנו: "מה חסר? ממש כמו בחו"ל!". אבל ההמשך ידוע, ההתפעלות לא האריכה ימים, ככר אתרים היא, לצערי, אחת ההחמצות הגדולות.
ומה על ככר דיזנגוף וקולנוע אסתר (כיום מלון סינמה)? "תשע בככר ביום ששי. החבר'ה בפינה עומדים...עשר בככר ביום ששי החבר'ה עוד מדברים..." להקת גזוז שקמה בשנת 1978 והתפרקה שנה לאחר מכן שרה על המזרקה של אלן דוד שהיתה שם שמונה שנים בטרם הוחלפה בשנת 1986 בפסל הקינטי של יעקב אגם. (תמונה בעמוד הבא)
תנו לי יד ולב ונביט בעיניים של ילדה לעוד מקום שהיה ואינו-גן החיות התל אביבי. בילדותי
המוקדמת שימש גן החיות מקום בילוי משפחתי משמעותי ביותר עבור אחיותיי ועבורי. אהבנו את החיות והמודעות לכך שהן כלואות מאחורי סורג ובריח ולא מסתובבות חופשיות בטבע, במקום הראוי להם, באה מאוחר יותר.
בית הספר היסודי בת"א בו למדתי היה על שם המשורר, המתרגם ורופא הילדים שאול טשרניחובסקי. המורה לאנגלית ולמולדת אליעזר גוטנטג, אחד בדורו, ביקש מאתנו לכתוב חיבור אודות "העיר" כסיכום לנושא שלמדנו במולדת. החיבור הדמיוני שלי אשר עסק בעיר תל אביב היה הומוריסטי-משהו ובו יישמתי כל מה שלמדתי על העיר: הייתי ראש העיר ובמונחים של היום ה?ש??ל?ט היה בידי ולחצתי עליו: נתתי לכולם, מאחרון הפועלים ועד לסגן ראש העיר הוראות, והעיר תפקדה כמו שעון שוויצרי לשביעות רצון כולם, אלא מה. המורה היה מוקסם מהמנהלת הקטנה מחד, ומאורכו של החיבור ומזרימתו, מאידך. לאחר שוידא שאני כתבתי אותו ולא אחר, ביקש ממני להעתיק אותו על בריסטול (העתקתי-כל מילה בטוש אחר), לקרוא באזני התלמידים בכיתה, ולתלות על הקיר. בית הספר סמוך לגן-מאיר; בהפסקה הגדולה התלמידים הגדולים (ד-ו) הורשו לצאת את השער לגן מאיר. ש?חקנו 'תופסת הרים', לא שמענו את הצלצול, א?חרנו לשיעור, והיינו צריכים להעתיק את ה"אולר" של שלום עליכם או את "אם לא למעלה מזה" של י. ל. פרץ, מן עונש ח?נ?נ?י כזה, שמא?היב את המורה על התלמידים.
בית הספר היסודי על-שם המשורר טשרניחובסקי נסגר ובמקומו הוקם מרכז פדגוגי בו אני משתלמת כמורה בתיכון עד עצם היום הזה. אולם, לימים, המעגל נסגר. שמחתי להיענות להצעה של ברכה נאמן, האחראית על פרויקט ההנצחה מטעם עירית תל-אביב, ולהכין עם תלמידיי את טקס הסרת הלוט ברחוב אחד-העם הרחוב בו חי המשורר, שהיה גם רופא הילדים של אמי.
הייתי שייכת לעשור הראשון אשר מנקודת התצפית שלי אז, נמלט (!) מאימת בחינות הסקר, והחל את הלימודים בחטיבת הביניים הגואלת. הגעתי לבית-ספר "גאולה" במתכונתו הישנה. אחת המזכרות השמורות עמי עד היום הוא ספר שקיבלתי כשי על הישגי הלימודיים: "תל-אביב-יפו עיר חולות וים" נחום גוטמן; נרגשת יצאתי לסייר בעקבות הספר, סיור שהפך למסע מעמיק שנמשך עד היום, מסע אודות תל-אביב-יפו מחד ואודות יצירות העוסקות בה מאידך.
עירוני ה', בית הספר בו למדתי ספרות ומקרא ברמה מוגברת בשנתיים האחרונות הוא גם בית הספר בו אני מלמדת בשני העשורים האחרונים ובו מלאתי שלל-תפקידים פדגוגיים. לגבי דידי,
שמו האמצעי של בית הספר השוכן בסמיכות ל'חוף מציצים' הוא "תל-אביב-יפו". יתרה מזאת, מאז עבר בית הספר מהמקום הראשון בו ש?כ?ן בשנותיו הראשונות, רחוב מזא"ה, לרחוב בן יהודה, נ?צ?לו מורים במקצועות השונים את ה?ק??ר?ב?ה לנמל ל?ש?ם סיורים לימודיים; זאת ועוד, שיעורי ספרות מוגבר התקיימו גם בקולנוע 'תכלת' הזכור לטוב; כמו-כן, יורם קניוק שהיה תל-אביבי עוד לפני שחזר ב-1980 לגור בתל-אביב באופן פורמלי היה מעין סופר הבית והוזמן מעת לעת לדבר בכתות או בטקסים, וזאת בנוסף לאמנים אחרים ואנשי רוח שפקדו את בית הספר. כמובן שאנו, התלמידים, נהנינו במיוחד מהצמידות לים, והמורה האחראי על המשמעת דאז ידע איפה לחפש אותנו. חזרתי ללמד בבית הספר בו למדתי, והפעילות המסורתית התל אביבית ממשיכה ואף מתרחבת.
שבוע הספר הוא חג עבורי. בשנתיים האחרונות חזר יריד שבוע הספר התל-אביבי לככר רבין; כ??כ??ז?ה היריד מהווה בשבילי גם אטרקציה תל-אביבית אף על פי שהוא מתקיים ברחבי הארץ. עם השנים הקושי שלי ל?ה?ת?ק?ה?ל הולך ו?ג?ד?ל, למרות זאת, יש לי צורך עז להסתובב בין אוהבי ספר, כשתחושה של חגיגה באוויר במתחם הככר שידע התקהלויות חברתיות מסוגים שונים לא מ?ש?ה ממני.
וכך מצאתי עצמי, כמו אז, כשהייתי חיילת, וזכיתי באפטר-מוצא"ש כדי להגיע לשבוע הספר, גם השנה, מרחפת בין הדוכנים, מצלמת ומחתימה את המשוררים התל אביביים (במקרה תל-אביביים) האהובים עלי - כל אחת ואחד ונחת שלו:)
"זה לא יחזור, כל זה כבר איננו, רק זכרונות, רק זכרונות, כאן מהלכים על בהונות..." ?אכן, מילותיו של חפר י?אות לכמה מתבניות עיר הולדתי, אשר עיצבו אותי ואינם עוד. לעומת זאת, רבים המקומות שישנם. למעשה קצרה היריעה מלהתייחס אל כל מה שקשור בתל-אביב שלי, ואני בוחרת להשאיר רבים וטובים בחוץ ולהגיע לסיום הרשימה.
"לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה ולשחק את התפקיד שלנו...", (עברי לידר); "...שותה בקפה תמר..." (יאיר לפיד)
בחמש עשרה השנים האחרונות אני גרה קרוב יותר לשדרות רוטשילד מאשר לרחוב אהרונסון, עובדת בבית-קפה ולא בבית ככל שניתן. בכל פרק זמן אני שוהה בבית קפה אשר נחשב למעין 'קפה הבית' שלי, שבו אני מבלה זמן עבודה לא מבוטל ופוגשת קבוצה קבועה של אנשים, שנוהגים בדיוק כמוני. המנטליות העירונית, התל-אביבית, במקרה זה, נעימה לי וחביבה עלי.
אסיים באחד המשוררים האהובים עלי ובאחד משירי בית הקפה היפים שיש: (קישור)
נ.ב: תנו לנו יד ונלך-למקומות שהיו וישנם:)





React to WordPress