יום הזיכרון בבית הספר בו למדתי-מלמדת
יום הזיכרון בבית הספר בו למדתי-מלמדת
משהו שכתבתי בפייסבוק הקבוצתי של כתתי ושלי
https://www.facebook.com/groups/211765118956515/
היום, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, לקחתי חלק בטקס. ביחד עם שתי מורות: מיקי וענת שרנו לכבודם של המשפחות השכולות.
כבר 34 ( כן, כן) שנים אני מגיעה כמעט לכל טקס בערב יום הזיכרון בביה"ס, (כתלמידה?כבוגרת?כמורה) אם כצופה ואם גם כמשתתפת.
זהו אחד הערבים המשמעותיים בביה"ס: הטקס צריך להיות מכובד, משמעותי ומרגש למען המשפחות.
יש מסורת ותיקה מאד שמגיעים גם בוגרים וגמלאים. גם כך שומרים על קשר עם ביה"ס. בערב זה אני פוגשת מחד, מורים שלי לשעבר וגם חברים שיצאו לגמלאות, ומאידך, בוגרים משנים עברו-איך ש"הזמן טס"...
השנה היתה לי גאווה מיוחדת שתלמידיי מכתה, יא1, השתתפו בטקס. והיה לי גם מה להגיד להם וזה גם מגיע בהמשכים כמו בסדרת טלויזיה:
יש ביטוי: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה". ענין ידוע הוא לעשות לביטוי זה וריאציות. הנה אחד משלי: "אמור לי איזה אדם אתה ואומר לך באיזה טקס אתה משתתף"... מה אני מבקשת לומר? תלמיד (או תלמידה, כמובן) המשתתף בטקס רציני המייצג את ביה"ס מחויב בקודים ראויים של התנהגות גם בימים של שגרה. ודי לחכימא ברמיזא (או יותר, אני לא ממש מרפה)
לכך אני מצפה, לא פחות.
תחשבו על זה:)
להתראות:)





React to WordPress