"אני לא מפסיק להתרגש ממך" ? אני מקשיבה לשיר הזה, אני גם יודעת מה עומד מאחורי השיר הזה ויש לי דה ז'בו....

במיוחד ממשפט אחד בשיר

"בעצם נדמה שאני זקן מדי לך - בינינו הרי את גדולה ממני כל כך"

אז ממה להתחיל ?

אני שומעת על זוגות שנישאים בהלהבות , פערי הגילים שלהם 13-16 שנים והם מתרגשים. אז למה נחמץ ליבי?

הייתי שם כן באותו מקום עם הרבה אור בעיניים והתרגשות. מאוהבת , מרוגשת בטוחה שמצאתי את הנפש התאומה לכל החיים. זה היה לפני יותר מ 30 שנה, הייתי כבת 20 ובן זוגי אהובי היה בן 35.

אז זה היה חריג אנשים הסתכלו ב"מבט עקום", הרימו גבה, לא ידעו איך להתמודד עם תופעה חריזה שכזאת. שלא לדבר על ההורים שלי שהוא בגילו כמעט התקרב לגילם.

ואני מאוהבת ועיוורת לא ראיתי כלום בעיניים. פסלתי מייד את כל חוות הדעת, העצות, הביקורות וההערות שקיבלתי והלכתי עם ?הראש בקיר?.

תמיד השתמשתי בטיעון שגם אצל בני זוג בגילאים זהים או קרובים לא תמיד הכל ורוד אז אצלי לפחות יש קשר מצוין , חיבור טוב וזוגיות טובה.

בסופו של דבר ויתרתי על ה?ראש? (ההיגיון), והלכתי עם הלב.

עשינו דרך ארוכה, לא תמיד סוגה בשושנים (אבל תמיד היה לי התירוץ שכל זוג עובר עליות ומורדות),

תופעות של אנשים שהרימו גבה היו שכיחות ובנוסף אליהם שרק הרימו גבה, היו אלה שלא התביישו לשאול איך העסק הזה עובד.

כבר בירח הדבש נשאלתי על ידי קרוב משפחה שהיה מודע לכל הסיפור. מה בעצם אני עושה איתו. חברות לעבודה לא הצליחו ל?עכל? חיבור של זוגיות בהפרש של מעל 15 שנים וכמובן שהשאלות על האינטימיות לא אחרו לבוא ואכן מצאתי את עצמי לא פעם מגינה באסרטיביות על הזוגיות שלנו כולל התיפקוד המצוין בחדר המיטות.

אבל בזוגיות הזאת היו ברקע דברים שהיו ייחודיים לסיטואציה המסויימת הזאת ושאינן מלוות זוגיות "רגילה". היו ילדים מפרק א שהיה צריך לקבל ולתת להם הרגשת שייכות, ליצור קשרי משפחה חמים ותקינים, היתה חותנת שלקח לה כמה שנים להפנים את השינוי ולקבל אותו, היתה אקסית תמיד ברקע, והיו חברים ?מבוגרים? וחברים ?צעירים? ואני הצעירה שלא רק שכל מסגרת הנישואין חדשה לי וזרה לי ואני צריכה ללמוד לתפקד בתוכה, נופלים עלי דברים נוספים שבאים בעצם עם עיסקת החבילה שלי (בעל גרוש עם ילדים).

ובין כל אלה אנחנו התנהלו. הקמנו את המשפחה החדשה שלנו, לצד כל העבר שהולך איתנו.

על פניו הכל נראה טבעי, זורם (בעגה העכשווית) , אז לא היה ניתן לצפות את התובנות שאגיע אליהם כעבור 30 שנה. ויש הרבה מאוד תובנות. ואין כמו המשפט החכם חבל שבשנות. העשרים אין לנו את התבונה של גיל ארבעים. כמה שהמשפט הזה נכון ומה שעוד נכון שבשנות העשרים אנחנו לא מוכנים לקבל או לשמוע מה יש לבני הארבעים להגיד. אנחנו בטוחים שאנחנו מוכנים לעשות את הטעויות של עצמנו.

ואכן אחרי כמעט 30 שנה , אף אחד לא הכין אותנו לסיטואציה שבה נמצא את עצמנו שנינו מסתכלים אחד על השני ממרחק, זרים זה לזו, כמעט עויינים.

משהו כאן השתבש ואולי בעצם לא השתבש אלא הצפוי מראש בעצם התרחש.

אני הצעירה שבינינו פתאום אורו עייני, כאילו עברתי ניתוח להסרת קטארט מצאתי את עצמי בגיל השני כשבעלי מתרווח בכורסא ונמצא בשלהי הגיל השלישי. ופתאם בלי יותר מידי קדימונים נפערה ביננו תהום שגם 30 שנות האושר לא יכולות לגשר עליה.

תהום שמכילה רבדים של נושאים/ תחומים שבעצם תמיד היו שם אבל כפי שציינתי עייני היו עטויות קטארט.

החברות שבזמנו לא הצליחו לעכל אין זיווג כזה יכול להצליח, מה שנותר להם להגיד שבעצם החלק המפתיעה הוא שזה החזיק מעמד כל כך הרבה זמן.

והעלייה לרגל לא איחרה לבוא.

כלם רצו לשמוע מה הסוד שהחזיק את הזוגיות המוזרה הזאת כ 30 שנה ולמה בפתאומיות כזאת הכל נמוג כלה היה......