זהו זה סופי נודע לנו שאנחנו מגדלים בן בכור. בן זכר לבית משפחת לוי.


מעבר לעובדה שיש לו בולבול, ברוך השם הכל יצא תקין. טפו טפו טפו חמסה חמסה.


מהיום כל מילה שנייה שלי מלווה ביריקה על הרצפה ודפיקה על עץ שלוש פעמים. זה לא שאני מאמין בעין הרע אבל ליתר ביטחון.
הייתי בשוק לראות כמה העובר גדל בכמה שבועות,  יכולתי לראות הכל: מוח, עינים, עמוד שדרה צלעות, אפילו אצבעות קטנות וחמודות זה היה מדהים. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה בגודל של ס"מ וחצי ועכשיו פתאום הוא בגודל של 7 ס"מ זה היה מרתק ומרגש הוא ממש חי שם בפנים, אפילו רואים באולטרסאונד שהוא דופק בריכות כמו מייקל פלפס.


 אני מוכרח לציין שבמהלך הסקירה המוקדמת הייתי לחוץ כמו תמניה בחינה ולאורך כל הבדיקה הייתי צמוד למסך. רק בסוף הבדיקה שנאמר לנו שהוא מתפתח בצורה טובה, דופק הלב שלי ירד חזרה לקצב סביר.


 


 


עוברים דירה  


בסופ"ש האחרון העברנו את כל הפקלאות שלנו מתל אביב לכפר סבא.זו הזדמנות מצוינת לומר תודה לכל מי שעזר ולכל מי שרצה לעזור.   


מאחר ולמרבית מהרהיטים לא יהיה שימוש בדירה בכפר סבא, החלטנו למכור מה שאפשר דרך יד 2. אני מוכרח לציין שזה היה יעיל בצורה יוצאת דופן. לפני כמה ימים יצאתי לרוץ וכשחזרתי ראיתי שחצי מהדירה התרוקנה. מסתבר שאיזה בחור מסכן רצה לקנות את שולחן הקפה שלנו אבל בסוף הוא יצא גם עם ספה וגם עם ויטרינה מזכוכית. אישתי יכולה למכור ירקות לבסטיונר בשוק הכרמל, מזל שאותי היא עוד לא מכרה לאיזה קרקס.  סה"כ אני מאוד מרוצה מהמעבר בעיקר בגלל הקרבה למשפחה ולחברים זה היה לי קשה שכל מפגש צריך לתכנן אסטרטגיית  חניה נסיעות . עכשיו פשוט יורדים לרחוב וכולם נמצאים במרחק יריקה (יריקה טובה לא כזו נגד העין הרע).


 


 


 ספוילר: עוד 2 דקות אשתו של שחר מתחילה לבכות מהתרגשות


 


אישתי, טוב ששאלתם, מרגישה הרבה יותר טוב ביחס לשבועות האחרונים, כבר כמעט ואין לה בחילות ויש לה הרבה יותר כוח לעשות דברים אבל אין ספק שהיא כבר לא עצמה, כבר לא מכונת עבודה משומנת כמו שהיא היית, שזה מצד אחד מבאס אותה אבל מצד שני היא גם ככה עובדת יותר מידי אז לפחות עכשיו אין לה ברירה אלה לנוח.  


בימים האחרונים התחלתי להיות קצת יותר אמוציונאלי בכל עניין ההיריון. זה הגיע למצב שאני חש געגוע עז לאישתי באמצע יום העבודה ואני לא יכול להפסיק לחשוב על הילד שלי. אני אשכרה מתחיל לפתח רגשות כלפיו , זה לא נתפס הנס הקטן הזה, פשוט מרסק לי את המוח לרסיסים.    


בגלל שבשבועות האחרונים תוקף אותי גל חזק במיוחד של רגשות כלפי אשתי היקרה החלטתי לנצל את הבמה ולהקדיש לה כמה מילות אהבה (ככה לזרוק איזה קפצון למדורה). 


 


 


אני קורא לקטע הבא "מכתב תודה לאשתי היקרה":


 


אשתי היקרה (AKA אמני),
בשבועות האחרונים אני מוצא את עצמי מאבד את הריכוז ומותקף ברגשי געגוע קשים. זה קצת מזכיר לי את שבת בלילה ממש לפני שנרדמים ויום ראשון מגיע וצריך לנוסע לבסיס. הרגשה של עצבות שמגיע מהידיעה שלמחרת אני נפרד ממך ולא אראה אותך לשבוע. אני יודע שאהבתי אותך עוד לפני שנכנסנו להריון אבל עכשיו זה מרגיש כאילו הלב שלי עובד על דלק מנועים. אני גם יודע שבחודשים האחרונים היה לך קשה עם המעבר וההריון ורציתי לומר לך תודה.
תודה על הטיפול המסור שלך בי, תודה על שאת מגדלת ברחמך את הילד שלי ותודה, פשוט תודה  על מי שאת.

תגיות