יש שיגידו שבמקרים מסוימים העצב נותן התראה , כמו הזעקה ביום כיפור כזאת שמודיעה לך בכל הכוח והוואליום  שצריך לשנות את מצב הרוח , את ההתנהגות , את המחשבה  . וההזעקה באה כל שנה לא מדלגת , עקבית.  וכל שנה אני מופתעת ? " מה, כבר הגיע יום כיפור ???"

 

 

כך גם כשהעצב בא לבקר אותי , אני מופתעת גם ? לא ראיתי לא שמעתי . ואני אני רואה הכול שמה לב לפרטים הקטנים , אם אתם מזיזים כוס ממקום אחד לאחר אני שמה לב . ואני אני שומעת הכול , טון הקול , צעדים , רטט של הנייד שלכם על שקט ? הכול. וכמובן הכול עובר פרשנות והתאמה

 

 

אבל כשהעצב בא לבקר אותי אני מופתעת.  הפתעה מוגדרת דבר פתאומי, מאורע לא צפוי ( ויקימילון ) ומכיוון כאמור, שלא היית לי כל התראה והכנה מוקדמת, כי גם אם היו הזעקות הן מבחנתי מינוריות כי אני מנסה להתמקד בפתרון, במה עושים כדי להפסיק את ההזעקה . ותאמינו לי אני מנסה הכול ? להקשיב (ולא לשמוע)  להזעקה , להבין את ההזעקה , לנהל איתה דיאלוג ארוך ,מעמיק ומפורט. תוך התייחסות לכל פרט מתוך רצון למצוא פתרון שיפסיק את קולות ההזעקה.

 

 

 מנסה להקשיב לבעיה ,להבין אותה ולהתמקד בפתרון . אך לעיתים הפתרון לא מגיע ? ואל תטעו ,תמיד יש פתרון לכל מצב ובעיה . אז למה בכל זאת העצב בא לבקר? זה פשוט, או כי טרם נמצא הפתרון  או כי לדעתי קיים פתרון אחר . אך בשלב הזה לאחר שניסיתי ועשיתי הכול , אני כבר עייפה פיזית ומנטאלית. וארסנל הרעיונות שלי התרוקן

 

 

זה השלב שאני מוותרת ומתחילה  לשמוע את ההזעקה.  והצליל שלה נשמע בברירות. והצפצוף עולה בהתאמה עם ההבנה שלי שאין לי מה לעשות עוד , אני נכנעת ,מרימה ידיים ? ככול שההבנה הזו מחלחלת לתודעה וללב שלי,

כך ההזעקה  הופכת לבהירה וככול שזו בהירה כך הצפצוף שלה  הופך לחזק יותר עד שאני לא שומעת כלום רק את  צפצוף ההזעקה

 

 

ההזעקה של יום כיפור או תשעה באב או לפני כנסת השבת , נתפסת חלשה וידידותית לעומת ההזעקה שלי .

ומה היא רוצה לומר לי מה ? - שהעצב בא לבקר אותי . אף אחד לא רוצה אורח לא רצוי בבית שלו, אבל לעיתים זה קורה  ואז אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום, צולל נעלם וטומן את הראש בחול אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער פוחד לעלות ( הכעס , רוקפור ) ומה שאני מפנטזת זה שאני צוללת עכשיו למים הכי, הכי עמוקים לא לשמוע כלום לא לשמוע כלום. ( צוללת , אפרת בן צור )  לתת לכאב לזרום לתוכי ,לכל איבר ואיבר.

לא לקפח חלילה אף איבר. לאט לאט  אין רעשים יותר - השקט החליף את הרעש .

 

 

מי שמכיר אותי יודע שהשתקות שלי בולטות ורועמות . שהרי, תמיד יש לי מה להגיד או לשאול . ולפתע אני שותקת,כמו דג ששלפו אותו ממקומו הטבעי ואין לו אוויר. והשתקה מוחלטת וארוכה והרגע עבורי קפא .

מסביב יש רעשים וחיים ,אבל אני בעולמי שלי כל כולי ברגע ,בחוויה, בכאב. ואז אני מקמצת במילים , עונה רק ששואלים. בד"כ העדיפות לענות במילה אחת ולא במשפט, רק אם ממש צריך ואז בוחרת אני במשפטים פשוטים לא מורכבים ממוקדים ובעלי הברות מעטות ? כמו טלגרף

 

 

קוטג' מכרים ,גבינה לבנה , מכרים חומוס מכרים ??? -  להם יש תאריך תפוגה . אותם,  אתם יודעים מתי הם מחמצים והופכים חמוצים . אני אני הופכת חמוצה שכואב לי ,אבל לי אין תאריך ? אין תאריך למתי הכאב יופיע ואין תאריך למתי  הוא יגמר ? פתאום בא לי להיות קוטג' .  

 

העצב הוא פרטי שלי והשקט הוא פרטי שלי ? גם אם באים לתמוך, להקשיב , להגיד ולשאול בסוף אני רוצה להתייחד או משארים אותי להתייחד איתם . וכשאני איתם לבד כל הזיכרונות, הדמעות שבכית שניקו את פניך מהתום כל החוויות שהעצימו את ימיך שהדירו שינה מעיניך בלילות ( אורות , אברהם טל )  עולים.

 

 

למרות שעם הגיל אני ממוקדת כאב, ממוקדת מקרה . כבר לא נוברת בדפי ההיסטוריה שלי . אך גם שמדובר במקרה  אני נזכרת שכבר הייתי גיבור עפתי בשמיים ועכשיו ביום אפור אני עוקף שלולית של מים אסור לאחר, אין פתרון קל  ( איזה יום , דודו טסה )

 

 

ראיתם פעם  ילדים  שמשחקים בחול ? ? לעיתים קורה שבשלב מסוים הילדים  שופכים על עצמם חול ומתגלגלים בו .כך גם אני, העצב מחלחל לתוכי ואני מתפלשת בתוכו ,כמו שני צבעים שמתערבבים . האחדות הזו יוצרת כאב גדול ,נפשי ופיזי שבסופו אני מרגישה חדשה, אחרת, מוכנה לבאות ,מלאת תובנות ,תקוות ומחשבות .

גם אם יבוא אותו כאב או אחר, אדע להתמודד אחרת, נכון יותר כי אני נבונה יותר ומפוקחת יותר

 

 

לאחר שהשלתי מעליי  את כסות העצב והכאב ( תהליך ארוך ומייגע  ) אני מבינה שעברתי שוב חלק חשוב בחיים ושהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות ( יומן מסע , אריק איינשטיין + אביב גפן ) ואז בלי לדעת לאן עכשיו אתם ממשיכים לצעוד במבט לאחור את הכול תיראו. (כל כיוון , רוקפור ) ? אפילו צעד קטן . שהרי  הכול מתחיל בצעד קטן, שיוצר תנועה והתחדשות .

גם אם יש דברים שבנקודה זו טרם השכלתי להבין, במבט לאחור אבין אותם- סוג של חוכמה בדיעבד

 

 

יש לזכור, כאשר הכאב והעצב באים לבקר אותך  זה אומר שהטוב מחכה לך מעבר לפינה - בכל דמעה שעוד תרד יגיע צחוק ויש סיבות לכל דבר יש חלום שלא נגמר בסוף הדרך עוד תהיה מאושר ( מכתב לאחי , קובי אפללו )

 

 

ולסיום

 

 

" אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות

היום, צולל נעלם וטומן את הראש בחול

אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער פוחד לעלות" ( הכעס , רוקפור )  

 

 

"צוללת עכשיו למים הכי, הכי עמוקים

לא לשמוע כלום לא לשמוע כלום". ( צוללת , אפרת בן צור 

 

 

"כל הזיכרונות, הדמעות שבכית שניקו את פניך מהתום

כל החוויות שהעצימו את ימיך שהדירו שינה מעיניך בלילות" ( אורות , אברהם טל

 

 

 

"שכבר הייתי גיבור עפתי בשמיים

ועכשיו ביום אפור אני עוקף שלולית של מים , אסור לאחר.

אין פתרון קל"  ( איזה יום , דודו טסה )

 

 

 

"ושהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות" ( יומן מסע , אריק איישטיין  ואביב גפן )  

 

 

 "בלי לדעת לאן עכשיו אתם ממשיכים לצעוד

במבט לאחור את הכול תיראו". (כל כיוון , רוקפור )

 

  

"בכל דמעה שעוד תרד יגיע צחוק

ויש סיבות לכל דבר ,יש חלום שלא נגמר בסוף הדרך עוד תהיה מאושר" ( מכתב לאחי , קובי אפללו )