ככה זה התחיל

הטלפון צלצל, ושמעתי את השאלה: האם את פנויה בסופ"ש הקרוב לחופשה סופר מעניינת. לא עברה שניה ובטרם עניתי כבר הפלגתי בדמיון: לאן שולחים אותי - לאירופה? למזרח? מה זה חשוב, אני אורזת ומהר. 

 

אני מודה שההצעה להשתתף בפרויקט המיוחד של און לייף והונדה ג'אז נפל לי בול בטיימינג מושלם. זה הגיע לי בתקופה שהצורך שלי להתנתק כירסם בי עד מצב של רצון לברוח. אפילו די הרבה לברוח.

 

בהתחלה שיחקתי את האדישה בטלפון - טוב, אני מסכימה לאתגר, רק תגידו לי לאן אני נוסעת (ומבפנים כבר קופצת על טרמפולינה כמו ילדה קטנה בת שנתיים, מחככת כפותיי וזוממת להתנפל על העולם). ואז אני שומעת מעברו השני של הקו "את הולכת לבלות סופש מאתגר בתל אביב". סופש אורבני!

 

ההתחברות הראשונה עם המכונית הסופר יעילה שתלווה אותנו בסוף השבוע

 

ההלם

אבל, אבל, אני גרה כאן! מה עם ההתנתקות שלי? מה עם הבריחה? מה עם הצרכים שלי?. ואז הבנתי - קיבלתי פה הזדמנות שאני חייב לתת לה צ'אנס. תכלס אני קרובה לבית, מה כבר יכול לקרות לי? החלטתי לקחת את האתגר בשתי ידיים, אותי לא ישברו כל כך מהר.

 

הדבר המשמח השני שקרה הוא שהתבשרתי שאני מקבלת אוטו חדש לכל סוף השבוע. קיבלתי הדרכה על ההונדה ג'אז החדשה, ירוקה עם גג שקוף, ויעילה ביותר. בחניות, אני כבר אומרת לכם, לא היתה לנו בעיה בכלל.

 

עם מי נוסעת?

הסוף לבעיות החניה שלכם

הונדה ג'אז החדשה - המכונית שהיא קטנה מבחוץ וענקית מבפנים יכולה להיות תחילת הפתרון שלכם למצוקת החנייה. לא צריך יותר חנייה ענקית ומרווחת - עם המכונית הזו תוכלו לחנות בקלות גם במקומות מאתגרים וקטנים יותר

 

 

חשבתם על החסכון בזמן ובעצבים?

 

המשימה הראשונה היא לבחור חברה. קלי קלות, פזית. אין יותר טוב משתי חברות תל אביביות בנשמה שיוצאות לחופשה חלומית בעיר מגוריהן, אבל כמו שתי תיירות. הרעיון שנראה לי בהתחלה כמו בדיחה ונתקל מבחינתי בחוסר אמון מוחלט - התברר כסופש הכי מדליק שהיה לי מזה זמן רב, אחת החוויות שאנצור לעד. באמת.

 

 

העובדה שאנחנו יכולות להתנתק בלי לנסוע שעות על גבי שעות או לטוס מעל יבשות - הפכה את הנופש להנאה חדשה. נסיעות קצרות, חניות זריזות, מוסיקה טובה, ומקומות שטרם יצא לי להגיע אליהם.

 

 

מתניעות ונוסעות

אז נכנסנו להונדה ג'אז הירוקה שלנו (אגב, ירוקה תרתי משמע כי היא גם היברידית) לסופ"ש, וכבר הרגשתי בעולם אחר. גג פנורמי שקוף, Jviews מנגנים ברקע, טרקנו את הדלתות והרגשנו שאנחנו במקום אחר. כאילו הגענו ליעד החופשה שלנו למרות שאנחנו עדיין באותו המקום.

 

מתכוננות לקרוע את העיר

 

אחד הדברים שבהחלט גרמו לנו להרגיש בחופשה היתה הסוויטה בה השתכנו בנווה צדק, במלון בעל השם הזהה. הרגשנו כמו שתי נסיכות ליום אחד (אוקי, יומיים), הלב קצת החסיר פעימה כשראינו את הלוקיישן, את החדר ואת הפינוק שמחכה לנו.

 

 

יום שישי, 16:00

התאוששנו מהסוויטה, נכנסו לאוטו, הדלקנו את המוזיקה והתנענו לכיוון הרצליה. שם הלכנו להתנסות בפעם הראשונה ב Fly Board. למי שלא מכיר, פליי בורד זה בעצם שני סילונים שמתחברים לרגליים מצד אחד ולאופנוע ים מצד שני. כשהאופנוע מאיץ, הגוף פשוט מרחף מעל המים ואפשר לעשות פעלולים שרואים רק בסרטים. קצת קשה במילים לתאר את החוויה המטורפת הזאת: מעין תחושה על טבעית, הזויה וכיפית באותה נשימה.

 

 

קולטים?

 

 

אחרי שנזרקנו מהפסטרוליה והרוגע של המלון לאדרנלין והאקסטרים של הפליי בורד - הרגשנו שאנחנו חייבות קצת רוגע. תסכימו איתי שלרדת לחוף הים עם פריסבי ועם שתי בירות קרות מול השקיעה - זה כיף לא משנה איפה אתם נמצאים. לוקחים קצת פסק זמן מהמירוץ האינסופי, מהלחץ של העיר. ככה מרגישה חופשה, והכל במרחק נגיעה, אני מזכירה לכם.

 

19:30 הלטאה והג'קוזי

חוזרות לאוטו, תופסות ראש עם המוזיקה, מוצאות חנייה ברגע (האוטו נראה קטן, אבל בפנים יש המון מקום לאנשים עם רגליים ארוכות, ככה גיליתי) וישר לג'קוזי המפנק בגינה, שמדיף ריחות של שמנים מרגיעים וקצף לבן. זה השלב שבו אני מנסה להתנער מהמחשבה שזה רק סופ"ש, רק בריחה מהמציאות ועוד מעט זה ייגמר. החכמה היא לשכוח את זה ולנצל כל רגע - לובשות את הביקיני (HomeMade ביקיני של Bnuty שעיצבתי בעצמי) ומתכוננות להיכנס - כשפתאום אני שומעת צרחה.

 

מה קרה? לטאה קטנטנה וחמודה חדרה בחוצפתה למתחם הג'קוזי. לפי הצרחה חשבתי שפזית נתקלה מינימום באיזו אנקונדה. "הלו, זוזי הצידה, יש כאן שורדת", נזפתי בה, הרמתי את הלטאה החמודה, הנחתי אותה בצד, היא הבינה את הרמז והלכה לדרכה והשלווה חזרה לחופשה שלנו.

 

 

יש הוכחות שהיינו בסוויטה

 

יום שישי, 21:00

אנחנו בהרברט סמואל – מסעדת גורמה, פינה של בר, שני קוקטיילים של שארטרז ומגוון של אוכל טעים עד שבלוטות הטעם שלנו עושות פליק פלאק כפול אחורה כשהוא נוגע בחך שלנו.

 

בדיוק כשחשבנו שתמה לה הארוחה הנהדרת , הונחה בפנינו פלטת מטעמים נוספים. לפליק פלאק של בלוטות הטעם עכשיו התווסף גם בורג במקום.  לא שכחנו את הקינוח, כמובן. וידוי קטן: כששאלנו אותנו אם יש לנו מקום לקינוח, אמרנו שממש לא. אבל הם הביאו בכל זאת.

 

איזה אין מקום ואיזה בטיח. לאף אחד לא היה סיכוי לעמוד ביני לבין הקינוח הזה. אני מודה, לא מצליחה לדלות מהזיכרון את השם שלו, אבל לדעתי - כל קינוח שתזמינו שם יעיף אתכם. אנחנו עפנו, בגדול.

 

אני, חברה שלי, שתי כוסות ואוכל מעולה

 

אחרי ארוחה כזאת מגיע לנו טיול קטן. הטיול שלנו הוביל אותנו לסמטאות צרות, חלונות ראווה שזורקים אותך לתוך עולם מלא באומנות, להתחבר לאופי של המקום. נווה צדק היא מקום עם אופי, אולי על גבול הפלצני, אבל לא מגיעה לשם ממש. ברים קטנים, בוטיקים שווים, תל אביב אבל אחרת. אם מישהו מנסה לשכנע אותי לעבור לכאן בצורה מתוחכמת - זה עובד. אם מישהו חשב שאני לא אעמוד בחופשה אורבנית תל אביבית - טעה.

 

כששאלנו את עצמנו לאן אנחנו ממשיכות מכאן (בכל זאת, יום שישי בערב-לילה) התבקש שנמשיך, נכון? יוצאות לעיר? מעקמות פרצוף, אין מצב. החלטנו שאנחנו חוזרות לניתוק, לשקט, לשלמות שלנו. חדר, שמפנייה, מוסיקה איכותית, אחרי ארוחה מדהימה – תנו לי מועדון שיכול להתחרות בזה. אין לו סיכוי.

 

 

שבת, 10:00

אחרי ארוחת הערב של אתמול הייתם מצפים שלא נוכל לאכול שום דבר נוסף, נכון? אבל כשהגיעה ארוחת הבוקר במלון, נפרסו בפנינו שלל מנות שכרגע, כשאני כותבת ונזכרת, שוב מזילה ריר מחדש. אכלנו גם אכלנו.

 

אם כבר חופשה ליד הים, חוזרות לים. הפעם מחכה לנו הפלגה על יאכטה. רצנו אל האוטו, ותוך עשר דקות היינו במרינה בהרצליה, מחפשות את היאכטה המיוחלת. אחרי כמה זמן התחלנו להבין שיש בעיה - התקשרנו לברר - ומה גילינו?! שהיא מחכה לנו בתל אביב. שלוש חברות שלנו מחכות לנו בת"א להצטרף להפלגה ואנחנו שתינו בהרצליה. טסות חזרה לת"א, כשלרגע כמעט הלב שלי נפל לתחתונים. באחד הרמזורים אני לפתע מרגישה משהו מוזר, כאילו הרכב הפסיק לעבוד. יש לנו מזל, כי לחיצה רפלקסיבית על הגז כמעט העיפה אותו מהמקום. מסתבר שיש לו תכונה חסכונית לדלק, שמכבה את המנוע בזמן עמידה ברמזורים. מגניב, אבל קצת מלחיץ! טוב, היאכטה עדיין מחכה. ממשיכות לטוס על הכביש, הגענו על הקשקש.

 

 

יום שבת, 15:15 (באיחור די גדול)

 עולות אל היאכטה, 5 בנות, שמפנייה, והצוות המקסים של חברת Sea Time. מפליגות לעבר הים הפתוח כשתל אביב מתחילה להתרחק אט אט. זה מצחיק וקצת מרגיע לראות איך תל אביב הגדולה, הרועשת וההומה, הופכת תוך שתי דקות לדוממת, רחוקה, קטנה ורגועה.

 

וידוי מס' 2: הפלגנו, מוסיקה, כיף, השמפנייה נפתחה, ואז קרתה התקלה שאי אפשר אף פעם לדעת אם היא תגיע או לא, ומתי. התקלה? היו לי בחילות מההפלגה, שהסקיפר נאלץ לעשות פרסה ולחזור קצת לפני הזמן למרינה. מסתבר שזה קורה, לכל מיני אנשים, תלוי מתי ותלוי למי, וגם אם זה קורה לכם פעם אחת, זה לא אומר שזה יקרה בפעם הבאה, אז לא לוותר ולנסות עוד פעם. זה מה שאני מתכוונת לעשות.

 

בכל זאת הספקנו להצטלם כמו שצריך

 

יום שבת, 18:00 –

חזרנו לבסיס האם בנווה צדק ודילגנו בקלילות לספא נווה צדק לטיפול מפנק. כל פעם כשאני נכנסת לספא, זה פועל עליי כמו קסם. אווירה רגועה, החושים מתחדדים, עוברת כאילו ליקום מקביל שהזמן עצר מלכת בו. מומלץ לפחות פעם בכמה חודשים, אל תוותרו לעצמכם. 2 המסאזיסטיות לא פספסו שום נקודה אצלנו בגוף, ומי שמכירה מסאז'ים יודעת - זו אחת ההרגשות הכי מופלאות בעולם: המתחים שמתפוגגים, הלחץ שנעלם, שוכחים את המירוץ היומיומי, את העומס. שעה של רוגע בספא יכולה לשחרר ולהרגיע לכמה שבועות טובים.

 

נהניתי מהשלווה שהתחבאה לי מתחת לאף

 

אחרית דבר

הייתי סקפטית, חשבתי שאני לוקחת אוטו שווה לסופש מאתגר בצפון הארץ, קיבלתי הלם, התאוששתי, ותראו מה קרה לי בסוף: למדתי, קודם כל, שלא חייבים לנסוע מאות קילומטרים כדי להתנתק. גיליתי שממש מתחת לאף שלי (ובטח גם מתחת לאף שלכם) יש אינספור אפשרויות בילוי, התנתקות וכיף. נהניתי וביליתי עם חברה טובה, בלי לרוץ בטירוף ממסיבה למסיבה, לקחתי את זה באיזי, ונהניתי כמו שמזמן לא נהניתי.

 

 

מי רצה חו"ל, קיבל ולא טס? אני!!!!

 

תגיות