אומרים שאין כמו פרגון לחיזוק הקארמה ועור פנים טוב, אבל גם בלי הרווחים הנלווים האלה, אני מבקשת לחרוג ממנהגי ולפרגן ללא אחר מאשר למפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו שהפך לאחרונה באופן רשמי למפכ"ל שעשה הכי הרבה למען קידום נשים במשטרת ישראל, עם אישור מינויה של מפקדת תחנה שנייה! במדינת ישראל. כן, במערכת בה משרתים למעלה מ-27 אלף שוטרים, ישנן כיום רק שתי מפקדות תחנה ומפקדת מרחב אחת, וכולן מונו לתפקידן ממש לאחרונה. במשטרה כמובן, משרתות לא מעט נשים, אבל כצפוי, רבות מהן ממלאות תפקידי תמיכה וסיוע, אחרות משרתות בזרוע המבצעית בתפקידים זוטרים ואלו שהצליחו להגיע רחוק וגבוה, יחסית, עשו את זה בדרך כלל, דרך אגף החקירות.

 

עוד ב-Onlife:

 

אני כבר שנים עוקבת אחרי המסלול שעושה נצ"מ סיגל בר-צבי (שקיבלה את הדרגה הנוצצת רק לאחרונה), שלא עשתה לעצמה ולו ויתור אחד לאורך הקריירה המבצעית שבחרה בה. מדובר באשה מבריקה, חכמה ואמיצה שעמדה בגבורה במבחנים שגברים המשרתים במערכת האולטרה-זכרית שנקראת משטרה, ספק אם היו מתמודדים איתם. היא פיקדה על תחנת לב תל אביב הסואנת ולאחר מכן ניהלה ביד רמה את תחנת פתח תקווה.

 

בתקופה שבה נספרו כמה מקרי רצח בפתח תקווה, היו מי שלחשו שזה מה שקורה "כשיש מפקדת חלשה" (באותה תקופה אגב, טייבה וטירה דיממו לא פחות, אבל שם לא שמעתי שמישהו דיבר על חולשת מפקד התחנה). בפעולות לילה כשלכולם קר, אסור לה להראות שגם היא סובלת. כשכולם מתים לישון, היא חייבת לשמור על רעננות. נשים במעמדה צריכות למנן את מספר הפעמים שבהן הן יכולות לצאת לטפל בילד חולה, שלא לדבר על הריונות ושאר "מריעין-בישין" של נשים.

 

והנה, עבודתה הטובה של בר-צבי לא נעלמה מעינו של דנינו, שקידם אותה לאחרונה לתפקיד הבכיר ביותר שאישה אוחזת בו כיום בזרוע המבצעית של המשטרה – מפקדת מרחב נתב"ג. לצד הברכות אני לא יכולה להימנע מהאכזבה שבמינוי: למה דווקא נתב"ג?  אותו מרחב – כן, כן, חשוב ככל שיהיה – נחשב למרחב הנוח והשקט ביותר במשטרה. כזה ששיא הפעילות בו מתנקז לתרגילים ולדיונים על תרחישי אימה ופגיעות אסטרטגיות.

וכך גם בעניין המינויים האחרים. תושבי גבעתיים לא יודעים את זה, אבל בראש נקודת המשטרה המנומנמת שלהם, עומדת קצינה מצוינת, מירי פלד, שעד לאחרונה ניהלה בקשיחות שורת חקירות מוצלחות באחד ממרחבי המשטרה הכי קשים – ביפו ודרום תל אביב, ועכשיו החליפה את חקירות האלימות הקשה בסכסוכי שכנים. גם תושבי מבשרת זכו השבוע לקבל את אנה בן מרדכי, מפקדת תחנה חדשה ומצוינת, ששחתה עד כה בעומק המודיעין של ארגוני הפשיעה בירושלים.

 

קיבלה את הדרגה הנוצצת. נצ"מ סיגל בר צבי. צילום: מתוך האתר של משטרת ישראל

 

דווקא בגלל שהן נשים בתוך המאצ'ו-לנד המשטרתי, הקצינות האלה הגיעו לאן שהגיעו בזכות עבודה קשה, לא פעם קשה יותר מכולם. הן נחושות וחדורות מוטיבציה. אז למה כאשר נעשה כבר הצעד הנכון והקצינות האלה מקודמות, זה מרגיש יותר כמו החלטה קוסמטית ופחות כמו החלטה מהותית אמיתית? בשלושת המקרים, אני חוששת שהמוטיבציה של הקצינות עלולה לקמול מרוב שעמום בנקודות ההצבה החדשות, ובאותה נשימה -  אני משוכנעת שהן יוכיחו את עצמן מעל ומעבר.

 

ביחד עם אהובה תומר זכרה לברכה, בר צבי, פלד ובן מרדכי הן שלוש הנשים היחידות בציר הפיקודי-מבצעי במשטרה. הן לא היחידות שרוצות בזה, אבל כרגע הן היחידות שהצליחו לעשות את זה (ולא אמרתי מילה על העובדה שבדרך לתפקידים מהסוג הזה במשטרה, את כנראה חייבת לוותר על כמה מסממני הנשיות שלך, להוריד את טון הדיבור בכמה דציבלים ובכלל לנקוט בשורת מניירות שתסמן לפקודים ולציבור שאפשר לסמוך עליך).

 

לאחרונה מונתה במשטרה אישה לתפקיד חדש שלא היה קיים קודם לכן – יועצת המפכ"ל לענייני נשים. המינוי מצביע על הכיוון החיובי שבו רואה דנינו את הנושא. כעת נותר לקוות שהוא מסמן תהליך שבו המשטרה, אולי כמו שעושה בהצלחה המערכת המקבילה לה בשירות בתי הסוהר, תנסה גם בצד המבצעי ולא רק באגף משאבי אנוש (שם תודה לאל, תמיד אפשר למצוא נשים בשפע) -  להתאים את עצמה לנשים שהן גם אמהות וגם מוכשרות עם רעל בעיניים, לפקד בגאון על תחנת משטרה, מרחב או מחוז, ורק משם כידוע, אפשר להתמודד על כיסא המפכ"לות.

תגיות