מאת: גל אלמגור

האיומים על ביטול המופע בגלל החשש של ראשי הערים, ההכנות של המשטרה, הכבישים שנסגרו, ההיסטריה של הפפראצי – אפילו הבחירות לרשויות המקומיות לא הצליחו להשתיק את ההמולה שנוצרה מבואה של ריהאנה. כנראה שדווקא בגלל הרעש שהתמקד בחלק הצפוני יותר של תל אביב, יכלה להתקיים בצד השני של העיר הופעה בהפתעה של הזמרת אמנדה פאלמר.

 

סביר להניח שיש עכשיו כמה בקהל שבטח שואלים את עצמם עכשיו "מי?". בעוד שאת ריהאנה אין צורך להציג, נחשבת פאלמר – לפחות בארץ – למוערכת בעיקר על ידי קומץ אניני טעם מוזיקלי. היא מעידה על עצמה כביסקסואלית, פמיניסטית, אמנית עצמאית ובעצם, קחו את ריהאנה ותעשו ההיפך.

 

לא עובדת בשביל אף אחד. אמנדה פאלמר

 

בניגוד לריהאנה שנולדה בתנאי מעבדה, תוך התערבות בוטה של מפיקים שהנדסו כוכבת, פאלמר מקפידה להגיד, לעשות ולשיר על מה שבא לה. אחת מהדוגמאות היותר ידועות לכך, היא שיר שחיברה ל"דיילי מייל" אחרי שהעיתון הבריטי פרסם תמונה שלה, בה היא נתפסה עם החזה בחוץ לאחר שיצא בטעות מהחזיה במהלך הופעה. אחת מהשורות בשיר היתה: "הפוקוס שלכם על לעג למראה של נשים הורס את המין האנושי שלנו". לא ממש מזכיר שורות הלקוחות מהשירים של ריהאנה, כמו "אני אתן לך להיכנס בכל דלת שתרצה לפתוח", או "תן לי את זה, בייבי, כמו בום בום בום".

 

ועדיין, אתמול למעלה מ- 50 אלף איש שילמו מאות שקלים כדי להצטופף על הדשא, לחכות למעלה משעה ולקבל הופעה שהוקלטה מראש ואפילו לא התאמצה להסתיר את חוסר החשק של הזמרת. לעומתם, 400 מאושרים זכו להגיע לבר קיימא ולצפות בפאלמר לגמרי בחינם, מבצעת שירים שלה וכן גרסאות כיסוי לאומנים כמו אאוזיס ורדיוהד. בהמשך הערב, פאלמר עברה גם לשדרות רוטשילד, שם דיברה על הכוכבות כמו ליידי גאגא ומיילי סיירוס ואף ביצעה את הלהיט הגדול ביותר של ריהאנה, Umbrella.

 

צילום: shutterstock

 

אל תטעו. הסצנה הזו שהתרחשה אמש היא לא ממש מלחמת האור בחושך, או לפחות לא מלחמת האור בחושך שנראית על פני השטח. אם עולים בכם איזשהם רגשות חמלה, הם לא צריכים להיות מופנים כלפי פאלמר, שלאורך כל הקריירה שלה מנסה לגייס כספים בדרכים עצמאיות כדי לא להיכנע לתכתיבי חברות ההפקה וההפצה; גם לא כלפיכם, אם אתם מאלה שהמתינו בפארק הירקון כדי לשמוע פלייבק של ריהאנה; אם כבר צריך לרחם פה על מישהי, זו צריכה להיות ריהאנה עצמה. ההופעות אמש המחישו היטב את המצב בו נמצאות הכוכבות הצעירות, שהופכות למיליונריות עוד לפני שמלאו להן 18, ושחברות ההפקה שלהן מקפיצות אותן בין אבו דאבי, יוון, ישראל וטורקיה בפחות מ-48 שעות, כך שגם אם היו רוצות הן לא היו יכולות לדעת איפה הן נמצאות בכל רגע נתון, ובפני מי בדיוק הן מופיעות עכשיו. ובעוד שפאלמר בוחרת להראות את גופה כמחאה, ריהאנה עושה זאת כי זו הדרך היחידה שלה – לפחות בעיני המנהלים שלה – להשאיר אותה מעניינת.

 

ובסופו של דבר, המנהלים של ריהאנה צודקים. 50 אלף איש מול 400 זה פער די משמעותי על מנת להבין שההמונים לא באמת מחפשים אומנים, הם מחפשים מוצר מהונדס גנטית, שנראה טוב ושר שירים קלילים וקליטים, ושעדיף לראות אותו מרחוק, מעבר לגולדן רינג הלא נגישה, מאשר לראות אותו פנים מול פנים ברוטשילד. גם הטיימינג של שתי ההופעות אלו, ממש במקביל לבחירות לרשויות המקומיות, עוזר להמחיש את העובדה: כשאחוזי ההצבעה עומדים על כ-40, אין ספק שאנחנו עדיין מעדיפים אסקפיזם עטוף בצלופן מאשר מישהו שיגיד לנו את האמת בפנים. 

תגיות