משבר גיל או תוצאה של ריצוי הסביבה
האם יצא לך להרגיש את אותם הדחפים ואתה לא באמת מבין מה מעורר בך אותם? ובכן, מה שאתה מרגיש ממש אינו משבר, אלא השלכות של מה שנקרא "דפוס הריצוי", אותה תופעה במסגרתה האדם מוותר על הבחירה החופשית ומשעבד את כוח הרצון לטובת הסביבה . לא פעם אני נתקלת בידיים המשדרות את "אמנות הריצוי", המאפיינות אנשים אשר כל חייהם נוטים לעשות באופן טבעי את מה שמצופה מהם ולא את מה שמכתיב להם רצונם החופשי ללא כל מודעות עצמית.
תקופת הילדות ותהליך ה-"אילוף" כגורם לדפוס ריצוי
בשנות ילדותנו מלמדים אותנו להיות קשובים לסביבה, להקשיב לגננת, למורה למטפלת, להתנהג יפה ואנו עוברים תהליך "אילוף" כפי שמגדיר זאת דון מיגל רואיס בספרו "ארבעת ההסכמות". ניקח כדוגמא ילד שמבלה בגן בהנאה גדולה ובונה קוביות. הגיעה שעת הריכוז, הגננת מבקשת מכל הילדים להתיישב בכיסאות שלובי ידיים. מבחינת הילד, ברצונו להמשיך ולשחק, הוא יוכל לנטרל את רצונו הטבעי וללכת ולהתיישב בכיסא או שמא להתנגד ולהמשיך לשחק.
מאחר והילד יודע שבסופו של היום הגננת תיתן לאמא משוב על התנהגותו ומאחר וכל רצונו הוא שאמו תאהב אותו, הוא מבין שעליו לאחסן את רצונו במרתף משוריין, ולעשות מה שהסובבים מבקשים. וכך בעצם בכל פרגון שהילד זוכה על היותו ילד טוב הוא הולך ומתרחק מעצמו ומהמודעות העצמית שלו. ומרצונו לעשות את מה שטוב לו.מעבר לכך נושא השכר והעונש מתקבע בתודעתו: אם אהיה ילד טוב אקבל פרס ואם לא אקבל עונש, מה שבהמשך הופך לדרך חיים הכרוכה בהלקאה עצמית .
ילד שאימץ את אמנות הריצוי יעריך בבגרותו את דעות הסובבים, ייתן ברוחב לב ויתקשה לקבל, יגלה קושי לענות בשלילה ויתרחק מעימותים הכרוכים בהבעת דעתו האישית בעיקר כשלא נעימה לצד השני. יפתח תחושה של "עמימות", ויסגל גישה של חוסר התרגשות מהחיים.
שלב התסכול- הרצון החופשי זועק החוצה
הבעיה היא שלאורך זמן מתחיל התסכול. אותו רצון שנאסר במרתף המשוריין צורח מנבכי הנשמה ומבקש לבוא לידי ביטוי. לאורך זמן התסכול ייצור תחושה של "סיר לחץ" שמתפרץ במקומות בלתי צפויים, אותו תסכול יבוא לידי ביטוי באמצעות הבעת כעס בסיטואציות שטותיות וחסרות פרופורציה, בגילוי משקעים וסדקים במערכת הזוגית, בממשקים בעבודה ועוד. לא נבין מייד את מקור התסכול שעולה, ובדיוק בשלב הזה נשמע מהקרובים לנו שכנראה זהו משבר גיל. נחוש דחף עז ליצור שינוי בחיים, להחליף רכב, עבודה, זוגיות, אך גם אם נפעל לסיפוק הדחפים שלנו, ניווכח כי התסכול נותר במקומו.
שלב השינוי ? משנים הרגלים
תחילתו של השינוי הוא בהחלטה והסכמה אישית ואמיצה לשנות את ההרגלים. אני ממליצה כשלב ראשון לנצל כל רגע של המתנה בחיים, אם זה בעמידה בתור לרופא, לקופה, ברמזור אדום ופשוט לשאול את עצמנו "מה התחושות שלי? מה החלום שלי?"
בשלב הראשון לא נקבל תשובות, מכיוון שאנו מורגלים שהסביבה קובעת את תחושותינו ואת רצונותינו , אך החשוב הוא להתמיד ולא התייאש. התשובות יגיעו עם הזמן.
בהמשך הרחיבו את היריעה והיזכרו בחלומות הילדות, התנסו בתחומים שונים (אמנות, מוסיקה, מדעים שונים ועוד) כדי לעורר תחושות נשכחות כמו התרגשות והתרוממות רוח. היזכרו במה שאתם אוהבים ומה שעושה לכם טוב.
משם נסו לאט לאט לפתח את הבחירה החופשית ובכל סיטואציה תשאלו את עצמכם, מה מניע אתכם בתהליכי קבלת ההחלטות, האם זהו רצונכם החופשי או שאותו דפוס ריצוי שסיגלתם לעצמכם מילדותכם. גם אם תפעלו ללא שינוי של ממש, אך מתוך מודעות עצמית אתם כבר בעיצומו של תהליך לגילוי המודעות העצמית שלכם.
יש להבין כי ברגע שיצאנו לדרך מתוך הסכמה, אין דרך חזרה. יהיו עליות וירידות כמו בכל תחום בחיים, אך הכיוון הינו קדימה. ומאחר ונושא השכר והעונש התקבע בתודעתנו, חשוב להיות מודעים לכך שבנקודה זו "הבחירה החופשית" היא ערך מקודש ולעולם לא ניתן עונש על בחירה חופשית, משום שהיא מאפשרת התנסות ברוכה, לאו דווקא הצלחות מהירות. כל אם יודעת שכדי שהילד ילמד ללכת עליו ליפול מספר פעמים כי זהו דרכו של הטבע ללמד אותנו ללכת
היו נחושים, משום שהסביבה לא תקבל בהבנה את השינוי שיחול בכם. יהיו כאלה שירימו גבה ואף אחרים שיסבו לכם את גבם. אך אם אלה התגובות, זה בדיוק הסימן לכך שאתם בדרך להצלחה, בדרך לחיים עם מודעות עצמית, ללא ריצוי אלא רק מתוך בחירה חופשית.
.
הכותבת הינה מאבחנת ומטפלת בכירולוגיה-תורת כף היד, בעלת ותק ושל למעלה מ-10 שנים בתחום.
https://www.facebook.com/merav.bbb





React to WordPress