אם אי פעם תצטרכו להסביר את משמעות המושג אירוניה, תוכלו פשוט להפנות לסיפור חייה של וולווט ד'אמור. מי שהתחילה את קריירת הדוגמנות שלה כקורבן של מודל היופי הבלתי אפשרי השולט בתעשיית היופי, זכתה להצלחה עולמית דווקא כשהחליטה להפנות לעבר התעשייה אצבע משולשת ולחיות על פי הכללים של עצמה.


עוד כילדה במדינת ניו יורק, היתה לד'אמור, 46, אובססיה לעולם היופי. היא נהגה להביט בתמונות אופנה משנות ה-40 וחלמה להיות מעצבת. עם זאת, כשהגיעה לגיל שאפשר להתחיל, החליטה לעבור למנהטן ושם ללמוד צילום. רק כשהגיעה לעיר הגדולה, קיבלו השאיפות שלה תפנית מוזרה, אחרי שיותר ויותר אנשים שאלו אותה האם היא דוגמנית. אחרי כל הפניות האלו, החליטה ד'אמור לנסות את מזלה, אך בסוכנות ביקשו ממנה להוריד ממשקלה. מיד היא פצחה בדיאטה והורידה 10 קילו, עד שהמחוג הראה על 53 קילו, אבל גם זה לא הספיק לסוכנות. באותו הרגע החליטה ד'אור לוותר על קריירת הדוגמנות ולהתמקד בצילום.

 


כמה שנים מאוחר יותר, כשהיא כבר בת 38 ומתגוררת בצרפת, שמעה ד'אמור על סוכנות חדשה שנפתחה שמיועדת לדוגמניות במידות גדולות. היא הגיעה לפגישה על מנת לבקש לעבוד שם כצלמת, אבל לסוכנים דווקא היתה מטרה אחרת ? להחתים אותה כדוגמנית. בראיון שערכה בעבר ל- raannt אמרה: "זו היתה אירוניה מטורפת שאני זוכה להיות חתומה דווקא בגיל 38 ובמשקל של למעלה מ-130 קילו! אני מחשיבה את זה כניצחון של כל המאבק שעברתי כדי לקבל את הגוף שלי וכל רכבת ההרים שדיאטות היו יו העבירו אותי".


המאבק עליו היא מדברת כלל שנים רבות של הלקאה עצמית, מהסוג שכל אישה ממוצעת עוברת. אבל כמו שהבנתם, חייה של ד'אמור מלאים באירוניה וגם פה היא לא נפקדת, כי הדבר שהכי עזר לה ללמוד לאהוב את הגוף שלה היה דווקא צילום דוגמניות עם מידות גוף שנחשבות למושלמות. "צילמתי נשים שנחשבו לאידאל היופי וכל הזמן חשבתי לעצמי 'הן לא מאושרות'. זו היתה תגלית מדהימה עבורי, כי הנה אני עומדת לצד כאלו הנחשבות כיופי הנשי האידאלי והן שונאות את הגוף שלהן. ואם אלו שנחשבות ליופי הנשי האידאלי בחברה שלנו שונאות את עצמן, אז מה קורה פה?".

 



מאז שחתמה בסוכנות, הספיקה ד'אמור לככב על מסלולי התצוגות של ז'אן פול גוטייה וג'ון גליאנו, וכן לככב ב"ווג" הצרפתי ובקומדיה שחורה העונה לשם "אוויטה". אבל למען האמת, מרבית עבודתה כעת מתמקד במלחמה למען דימוי גוף בריא יותר אצל נשות העולם. אחד הקמפיינים היותר מפורסמים שלה הוא זה בו כיכבה עם תחתוני תחרה קטנטנים וטי שירט שעליה כתוב: "בבקשה תאכילו את הדוגמניות". החולצה נולדה בתגובה למותן של שתי האחיות והדוגמניות הברזילאיות אליענה ולוסיל רמוס, שמתו בהפרש של חצי שנה זו מזו, אחרי שנאבקו באנורקסיה ובבולימיה. "כולם חושבים שאני מקדמת השמנת יתר", אמרה לאתר bustle, "אבל אין לי לחץ דם גבוה ולא כולסטרול, אז החולצה היתה הקדשה אישית לבנות שמתות מהפרעות אכילה ? מילולית".
 

בפברואר 2012 החליטה ד'אמור לקחת על כתפיה החסונות פרויקט נוסף ? מגזין העונה לשם Volup2. "כל המראות שיש במדיה הם אותו הדבר ? הנערה בת ה-16 הלבנה והמצומקת. והיא אולי יפה, אבל היא לא היחידה", מסבירה ד'אמור את הבחירה שלה להשיק מגזין שיספק חממה (או אולי מקפצה) לנשים שלא עונות על הקריטריונים האלו. "נשים מבוגרות ממודרות מאופנה. קבוצות אתניות שונות לא מקבלות במה. הרגשתי שזה יהיה מגניב להציג את האנשים שהאופנה השאירה מאחור".

 

 

על כל המלעיזים שיוצאים נגדה בטענות שהיא מקדמת גישה לא בריאה לחיים, היא עונה: "מאיפה ההתמכרות לסמים, האלכוהוליזם והבולימיה מגיעות? משנאה עצמית. וכשכל זמן שאומרים לנו שיש צורת יופי אחת ? זה לא עוזר לזה".

כעת, לרגל השקת הגיליון הרביעי של המגזין, אומרת ד'אור כי המטרה שלה היא להציג גיוון באופנה ודרך זה לעזור לנשים לאהוב את עצמן על מי שהן ? לא על מי שהמדיה המיינסטרימית אומרת שהן צריכות להיות. בסופו של דבר, היא אומרת, "האדם הממוצע הוא זה שהכי יוצא דופן".   

 

תגיות