כאשר צפיתי בתכנית האחרונה של "כלבוטק" ביום ג' האחרון בערוץ 10, אשר עסקה ברופא החשוד בהטרדות ותקיפות מיניות של פציינטים, לא האמנתי למה שאני רואה על המסך. חיכיתי לשידור החוזר באתר האינטרנט כדי להאמין למה שאני רואה ושומעת.

כבר בפתח התכנית התנצל המנחה רפי גינת – שהוא גם המנכ"ל של ערוץ 10 ואיש תחקירים וותיק - "על מה שתחקירני התכנית נאלצו לעבור בדרך לחשיפת האמת". הוא לא עשה זאת סתם.  שני תחקירני התכנית נשלחו "למשימה עיתונאית", התחזו לחולים הסובלים מכאבי גב ונשלחו לטיפולים אצל הרופא האמור וזה ביצע בהם לכאורה מעשים של תקיפה והטרדה מינית.

 

עוד באון לייף

 

לפני עשר שנים התחלתי את עבודתי בטלוויזיה כתחקירנית בערוץ 10. אלו היו ימים מעט שונים מימינו אנו, עם הרבה פחות מודעות למה שמתרחש בסביבת העבודה והרבה מאוד אמונה בעבודה העיתונאית ובמעמד העיתונאי/ת.

 

להיות תחקירן ותחקירנית אמר אז ואומר גם היום, להיות הגרעין הבסיסי של המערכת, להגיע אל לב ליבם של הסיפורים והמקורות, לרקום ולנסות לפצח את הסיפור העיתונאי. אך למרות המשמעות הרבה שיש לתפקיד התחקירן בכוורת המערכת הפעלתנית, מדובר ברוב המקרים בחוליה החלשה והצעירה ביותר בשרשרת העשייה העיתונאית.

 

עיתונאים חווים הטרדות ותקיפות מיניות במסגרת העבודה

יודגש, שאני לא מדברת כלל על חריפות המקרים המיוחסים לאותו רופא אלטרנטיבי הזוי בתכנית כלבוטק,  אשר מטפל בפציינטים חולים וכואבים על ידי ליטופים, שפשופים ונגיעות באזורים אינטימיים שאינם קרובים וקשורים למקור הכאב. חומרת המעשים המיוחסים היא כמובן גבוהה, מסוכנת, מגונה וייתכן מאוד כי גם פלילית, אך  אני שמה את כל זה רגע בצד.

 

מה שחמור לא פחות בעיני היא העובדה כי עיתונאים, תחקירנים וברוב המקרים הן תחקירניות, משמשים בשר תותחים הלכה למעשה ונאלצים לחוות על גופם הטרדה ותקיפה מינית בשם העבודה העיתונאית ולא פחות בשם הרייטינג.

 

בעקבות כלבוטק: מה אתם באמת צריכים לדעת על טחינה

איך תבחרו טחינה איכותית באמת, וגם איך תעשו אחת כזו בלי להסתבך עם קוליפורמים

לכתבה המלאה

 

גם פה הרשו לי לשים בצד את סוגיית השידול, יצירת החדשות בפועל במקום דיווח עליהן וכו' – כל אלו נשאיר כרגע במה שמכונה בשפת המשפט: 'צריך עיון'. בשטח, נשלחו שני צעירים למשימה עיתונאית תוך סיכון ממשי שלהם וידיעה ברורה כי הם הולכים להיפגע.

עם כל הכבוד ל'כלבוטק' שהיא בעיני תכנית חשובה ובעלת זכויות בנוף עיתונות התחקירים המקומית- ולחשיפה החשובה של המטפל האמור –  ישנן דרכים ראויות ובטוחות יותר לחשוף עוולות שמתרחשות  מבלי לסכן ביודעין עיתונאים.

 

לפני מספר שנים, בשנת 2008 פרסם ערוץ 10 תחקיר בשם "ילדות בסכנה" , אשר ביקש לחשוף עברייני מין פדופילים ברשת. עניין חשוב, מעניין וראוי לכל הדעות. מה שהיה פחות ראוי היה האופן בו נעשו הדברים. תחקירניות הונחו לעמוד בקשר אינטרנטי עם החשוד כאשר הן מציגות עצמן כילדות בנות 13, "לזרום" איתו ובסוף אף לקבוע איתו בדירת היעד, שם חיכו השוטרים וצוות התכנית.

 

בית המשפט זיכה את האיש וטען כי קיימת לו 'הגנה מן הצדק' היות וצוות התכנית טמן לו פח ונזף בצוות ההפקה ובמערכת התכנית. מה שחשוב לציין כאן כי בשם התחקיר נחשפה תחקירנית התכנית לסכנה ממשית הכרוכה בפגישה אישית עם אותו אדם, גם אם צוות התכנית חיכה לה מנגד. ואלו אינם המקרים היחידים. ישנם עוד כאלו לרוב שהתרחשו ובוודאי ממשיכים להתרחש גם כעת והעדר האתיקה העיתונאית הפנימית חוגגת.

 

רוצים לקדם את הקריירה ומנוצלים בדרך

חשוב לחדד. עיתונאיות ועיתונאים מסכנים את חייהם לא אחת במסגרת עבודתם. הן במהלך הסיקור, במלחמות, בהפגנות ואפילו בדיווח על מזג האוויר. זה חלק מן העניין. אך כל אלו הינם חלק ממהות וממסגרת העבודה העיתונאית הלגיטימית.

עיתונאיות ועיתונאים (וגם שחקנים/יות אשר מעת לעת מגויסים לעבודות מוזרות שכאלו) הם אינם סוכני וסוכנות משטרה, המצוידים בכלים, רקע וניסיון מתאים להתמודד עם מצבים כאלו. תשאירו את העבודה הזו להם.

 ייתכן מאוד כי העובדה שתחום 'התחקירנות' מצוי ברוב המקרים בידי צעירות וצעירים הנמצאים בתחילת הקריירה העיתונאית שלהם עם הרבה רעב בעיניים ורצון להתפתח ולהתקדם, מייצרת באופן טבעי חשש לניצול כזה או אחר. העניין הזה חייב להיפסק. במקרים הללו, המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
 

תגיות