אחד הקולות החזקים ששמענו בימים האחרונים, מאז שהתפוצצה פרשת האונס הקבוצתי של הילדה בת ה-12 – הוא הקול הטוקבקי המצקצק – איפה היו ההורים שלהם, איך ההורים שלה לא ראו שמשהו קורה?

 

עוד באון לייף

 

 

אפשר לחלק את ההתייחסות ל"הורות הקלוקלת" לשני צדדי המתרס. ההורות הקלוקלת והאשמה של הורי האנסים – שגידלו עברייני מין בבית, ולא רק שלא ידעו על זרע הפורענות הגדל אצלם בבית, הם עכשיו גם מגינים על פרי בטנם הסוציופטי בטענה "היא זרמה, הם לא ידעו, הוא מלח הארץ". כי הרי זה ידוע, מלח ארץ מוליד מלח ארץ והורים לא אחראיים מולידים ילדים אנסים. כמה זה קל, במקרה הזה, להאשים את הורי התוקפים. הילדים, בעצם, לא אשמים, ההורים הם שגידלו פושעים ולכן בעצם, הם צריכים לעמוד לדין ציבורי.

 

אבל רגע, לא. יש עוד זוג הורים במשוואה הזו. ההורים חסרי האחריות, המרוכזים בעצמם, בחיים שלהם ובעבודה שלהם ולא רואים שהילדה שלהם, בסך הכל בת 12, מסתובבת כל היום ברחובות, חוזרת מאוחר, ושמשהו קורה לה. איפה היו ההורים האלה, כמה הם אשמים במה שקרה לה וכמה הם אחראים לכך שהילדה שלהם, אולי, מחפשת חברים ותשומת לב בצורת יחסי מין עם ילדים בשכונה? איך זה שהיא לא סמכה עליהם מספיק כדי לגשת אליהם ולגלות להם שהיא עברה תקיפה מינית? כן, גם הם הורים איומים שלא היו צריכים להוליד ילדים בכלל.

 

הילד שלי? מלאך

בואו נניח לרגע את הפרשה המזעזעת הזו בצד, ונסתכל שניה על מה שקורה אצלנו בבית. בכנות, עם יד על הלב – כמה באמת אתם יודעים על מה שעובר על הבת או הבן שלכם? אתם מחזיקים מעצמכם הורים טובים, מעורבים, "חברים של הילדה", קולים עם החברים שלה, יודעים מה מצב הציונים שלה, יודעים מי החברים שלו ודואגים שהוא יחזור הביתה בשעה נורמלית כשהוא יוצא. אמרנו שיחזור ב-1:00? לא נורא אם חזר ב2:00, העיקר שהוא בסדר.

 

כי הוא הרי ילד טוב – הוא מכין שיעורים, המורים שלו אוהבים אותו מאוד ויש לו חברים שאתם מחבבים. הוא מדבר איתכם – כשהוא מסכים לדבר איתכם – על הכל. על החברים, ועל הלחץ מהלימודים ועל זה שהוא חייב אופניים חשמליים – כי לכולם יש. והיא? הבת שלך היא אחוקית. אתן הולכות לקנות בגדים ביחד כי יש לכן את אותו הטעם, והיא מגלה לך במי היא מאוהבת ולמה היא בכסאח עם החברה הכי טובה שלה. אתם גם מודעים לעובדה שמצאו שהורה ישראלי, בממוצע, מדבר כ-7 דקות ביום עם כל ילד שלו. אתם? אתם הרבה מעל הממוצע. לפחות 10 דקות. לפעמים זה אפילו חצי שעה שלמה בארוחת הערב. נכון, יש עוד אנשים מסביב בארוחת הערב, אבל ממש דיברתם.

 

אל תעבדו על עצמכם ואל תעבדו עליי. גם אנחנו, בגיל 12, 13 ו-14, לא סיפרנו הכל להורים שלנו. לא סיפרנו על הלחצים האמיתיים, לא סיפרנו על האומללות האמיתית, וכשנשבר לנו הלב, לקח לנו לפחות חודש להתאושש ולספר. התביישנו להגיד שעשינו משהו תחת לחץ חברתי, ושאנחנו מפחדים לעשות משהו מהחשש לדחייה חברתית, ושאולי היינו עדים לפשע (קטן, גדול) ואין לנו שום אומץ להודות בפניהם, או בפני עצמנו.

 

גם מבית של מלח הארץ יכול לצאת אנס

אז תארו לעצמכם ילדה, והיא לא בת 16, היא בת 12. שרוצה מאוד לספר, ונמצאת במצוקה איומה ובמצב שאני לא מאחלת לאף אחד משונאיי, והיא נורא נורא אוהבת את ההורים שלה, ויודעת שמילה אחת שלה – תשבור אותם. החיים שלהם לעולם לא יהיו דומים למה שהיו. ואת זה היא לא יכולה לעשות, כי זה ישבור אותה לגמרי. והיא נכנסת עמוק עמוק לתוך השקר ולתוך ההסתרה – כי לא משנה כמה ההורים שלה אוהבים אותה ורוצים להגן עליה, יש דברים שאת לא יכולה ולא רוצה לספר. לא לעצמך ולא לאנשים שאת הכי אוהבת. והשקרים מסובכים, ואפשר להסתיר, ואפשר להגיד "לא קרה לי כלום" ולקוות שיום אחד הסיוט הנוראי הזה שאת חיה בו, ייגמר. כי גם אין לך, כנראה, אף אחד אחר לספר לו את זה.

 

כל מה שתיארתי עכשיו יכול לקרות גם בבית שלכם, וגם שלי. בין אם הבת או הבן שלכם נפגעים ובין אם הם הפוגעים. כי בניגוד לטענה הרווחת, ממשפחות שהן "מלח הארץ" יצאו ילדים-אנסים, וילדות ונערות עברו אונס, נפגעו ולא סיפרו ולא הסגירו את הסוד הנורא גם בבית שבו יש מעורבות הורית ואכפתיות. אז לפני שאתם רצים להאשים את ההורים "איך לא ראיתם, ואיזה מין הורים אתם"  - קחו נשימה רגע ותסתכלו פנימה. כמה אתם באמת מכירים את הילד או הילדה שגדלים אצלכם בבית? כמה אתם עירניים, כמה הם טובים בלהסתיר את מה שבאמת מפריע להם.

 

כי הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות בשבילם, כדי שיום אחד לא תמצאו את עצמכם באף אחד משני צדדי המתרס בסיפור כזה – הוא להבטיח להם שלא משנה מה הם עשו או יעשו בעתיד, גם אם זה הדבר האיום בעולם – אפשר לספר לכם, ואתם לא תישברו ולא תתמוטטו. ואם הם לא רוצים לספר לכם - עם כל הפתיחות והאהבה והרצון להיות האדם הכי קרוב לילדים שלכם – תסבירו להם שאתם לא האנשים היחידים בעולם שאפשר לספר להם סודות נוראיים. יש עוד אנשים – שיבחרו אחד – רק שלא יגיעו לעולם למצב כזה.

תגיות