כמעט כל אמא שאני מכירה, חותרת במרץ למציאת פינת הישיבה האולטימטיבית. זו שתהיה נוחה מספיק, מעוצבת וניתנת לכביסה במחי ריצ'רצ'. אחת שלא תשתלט על החדר, שאפשר יהיה  למקם גם בכוך, להזיז בקלות ממקום למקום, ושתתאים לילדים ולמתבגרים כאחד. התשובה המתבקשת היא פוף. גדול כמובן.

 

יש לנו בארץ את מילגה, שאת הפופים ופינות הישיבה הכריתיות שלה מאפיינת אריזה חלקה ושקטה. אבל לא. אנחנו לא בכתם צבע אחיד בפינת הטלויזיה. אנחנו בפוף עם קטע. כזה שעושה חדר.