מברברות: פמיניזם זה לא קללה
שבת אחר הצהריים, אני שוכבת במיטה אחרי ארוחת צהריים גרגרנית, בטוחה בהיותי מדוזה גוססת שנסחפה אל קו החוף בשארית כוחותיה. הסמארטפון – שמזמן הפך לפסיכולוג, מאהב ולחבר הדמיוני הכי הכי – מזכיר בקולי קולות שאם אני עדיין חושקת בטיפה של חיים חברתיים כדאי שאזדרז לצאת לכיוון אלנבי לבירת שבת בצהריים עם החברים, חברות, חבר'ה.
באיחור של חצי שעה, הגעתי לתקופת האבן: מחוץ לבר, נקרא לו לצורך העניין "המערה", הבחורות הצעירות והנאות שנבחרו בקפידה מלקטות את ההזמנות ומוסרות אותן הישר לידי הבחורים המטונפים, המזיעים והשריריים שמאחורי הבר, אלו מרימים את חביות הבירה ונכווים מהפלנצ'ה, מה שנקרא "גברים-גברים". ט ו ב .
למה אתה יורק באמצע הסקס?
בשולחן התחלנו עם טיפה של ערק והרבה מבוכה מחוסר יכולת לנהל שיחה אותנטית. עוד צ'ייסר, עוד בירה, אתם יודעים איך אנחנו, הדור הזה. מהר מהר שאף אחד לא יגלה אנחנו ממלאים את החלל שהמבוכה מביאה עימה בדיבורים על מין, כי מבוכה של מין לוקחת מבוכה של חוסר יכולת לתקשר. אחת מספרת שהיא והבחור איתו היא יוצאת הגיעו אתמול לשלב "עושים אהבה 1" והוא החליט לירוק עליה. לא פעם לא פעמיים ולא בבית שמש. במיטה שלה, שלוש-ארבע פעמים.
לא עוברת שנייה והקהל כבר מתפוצץ מצחוק. איזה צחוקים הא? תורי! תורי! אני מקיאה את דעתי: "זה מזעזע, איך לא אמרת לו כלום? איך הוא הרגיש בנוח לעשות את זה?" והנה זה מגיע "די, גל, יא חתיכת פמיניסטית" ובלי התייחסות חיצונית מיוחדת אני ממשיכה להקיא, אבל בפנים בלמעלה של הבטן נהיית לי צרבת של בכי, כי כואב לי.
אני לא מחבלת, אני פמיניסטית
כואב לי שחברים קוראים לי פמיניסטית, כאילו זו איזו מילת גנאי ואני מתנהגת כמו מחבלת צעירה מאל-קעידה. כואב לי לשמוע איך הפלו את חברות שלי בעבודה והן לא אמרו דבר. כואב לי לשמוע חבר אומר שבסולם סדר העדיפויות סחר בנשים זה פחות חשוב מעוני ורעב. כואב לי לשמוע בחורות מספרות ש"זרמו" עם המכות על הישבן שלהן בזמן אקט, על אף שהרגישו מושפלות.
כואב לי שבחורים - חברי "גילדת ההגנה העיוורת על הפורנו" - לא מבינים, שפורנו לא רק פוגע בנשים, אלא פוגע גם בהם, בתפיסת הגבריות ובדימוי העצמי שלהם. כואב לי לשמוע שאין לכם/ן כוח לשמוע את זה או לדבר על זה וכואב להבין שיש כאן בעיה אמיתית, בחברה שלנו, בתרבות הדיון, באדישות, בציניות, בשיח בינינו לבין עצמנו - דור צעיר וחסר מודעות פמיניסטית, מתוך בחירה. ועם כל הכאב, החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה ולתרום את התרומה הקטנה שלי לתיקון השם הרע שיצא לפמיניזם.
למה "מBARברות"?
הרעיון שלי היה "להוריד" את השיח המגדרי לגובה העיניים ולהנגיש אותו לבני הדור שלי: סטודנטיות וסטודנטים צעירים שחיים ומבלים בתל אביב, אבל לא רק. ניצלתי את הקשרים שיש לי בשדולת הנשים (גילוי נאות: בחודשים האחרונים אני מתמחה בשדולה, כחלק מהמטלות שלי כסטודנטית לממשל וחברה) והצעתי לקיים סדרת הרצאות על פמיניזם ומגדר בברים מוכרים בתל אביב, ללכת על נושאים שמעניינים את כולם ולספר אותם מנקודת המבט הנשית.
ככה נולד למעשה האירוע - "מברברות" - שאני מאוד גאה להיות חלק ממנו.
הרשו לי לנצל את ההזדמנות ולהזמין אתכם לבוא היום (יום שלישי, 25.3) לאחד מעשרת הברים שמשתתפים באירוע, לשמוע נשים מתחומים שונים, שמדברות על נשים. אולי זה יעשה לכם משהו ויפתח לכם את הראש לגבי פמיניזם ואולי לא. בכל מקרה, יהיה מעניין.
גל כהן, בת 23 וחצי מתל-אביב, סטודנטית לתואר ראשון בממשל וחברה במכללה האקדמית ת"א-יפו, מתמחה במחלקת הדוברות של שדולת הנשים בישראל.





React to WordPress