הרילוקיישן הרס לי את הזוגיות

רילוקיישן בחו"ל עם המשפחה מזמן אתגרים משמעותיים בהיבט הזוגי והאישי. מצד אחד זו יכול להיות חוויה ומצד שני זה יכול להפוך למשבר: ויתור של אחד מבני הזוג על הקריירה, קושי להסתגל, געגועים למשפחה ולחיי החברה בארץ, ציפיות מהרילוקיישן שלא בהכרח מתממשות, תחושה של קורבנות, ילדים ברילוקיישן ועוד...

כמו בכל יום פתחתי את המייל העסקי כאשר 2 הודעות הגיעו דרך האתר שלי (אני יועצת זוגית, אישית ומגשרת)

המייל הראשון היה שאלה של לקוחה ותיקה והמייל השני היה ממישהי ששאלה האם אני מטפלת בישראלים בחו"ל דרך הסקייפ: התכתבנו במיילים, וקבענו פגישה ראשונה בסקייפ כשאנו לוקחות בחשבון את הפרשי השעות.

דנה (שם בדוי) ישראלית בחו"ל הגיעה לשם בעקבות העבודה של בעלה ולהלן סיפורה:

כל הפרטים שונו למניעת זיהוי ובאישורה של דנה.

לפני הרילוקיישן

"האמת שרק רציתי קצת חופש", היא אמרה לי. "עבדתי בעבודה מאוד מאוד תובענית בהיי טק מהבוקר עד הלילה. בקושי הצלחתי להגיע הביתה לתת נשיקה לילדים שלי לפני שהם הולכים לישון. גם בעלי עובד הרבה שעות ובקושי התראינו. הלחץ של 2 קריירות תובעניות, 3 ילדים בהפרשי גילאים לא גדולים, לימודי תואר שני  שהצלחתי לשלב תוך כדי, בית, סידורים ושגרת היומיום התחילו לתת את אותותיהם והזוגיות שלנו התחילה להשחק.

לאט לאט כל אחד מאיתנו התרחק וחי לו חיים נפרדים בתוך הלחץ והאינטנסיביות שלו ובקושי זכרתי שיש לי בעל. גם הוא לא זכר שיש לו אשה. היינו "מתראים" בעיקר בסופי שבוע כי אני לא מחשיבה את זה שהוא היה מגיע הביתה בשעה 22:00 כל יום ומחובר לנייד שלו ולפלאפון עד חצות. הגוף שלו היה בבית אבל "הוא" היה בעבודה.

כלפי חוץ, היה נראה שסבבה לנו, זוג נחמד, מעמד בינוני פלוס, לי יש בלונד פלטינה, נוסעת בג'יפ יקר וגם הרכב של בעלי לא בדיוק גרוטאה. הילדים לבושים במיטב המותגים וחוגים מפה ועד אמריקה. חופשות בחו"ל ורמת חיים גבוהה. כלפי חוץ כולם קינאו בנו כי נראינו הזוג המושלם, אבל בפנים הזוגיות שלנו הלכה והתפרקה לנגד עיננו והמילה גירושין כבר התחילה להזרק באויר. המריבות הלכו והתגברו ואיתן התגברו השתיקות והריחוק.

מאחר שאני עצמאית מבחינה כלכלית יכולתי להרשות לעצמי להכתיב את הטון בבית כי הרגשתי שיש לי כוח ויש לי השפעה כי אני לא האשה הקטנה והמסכנה. אבל כל הזמן הרגשתי פספוס, בשביל זה התחתנתי איתו? בשביל לראות אותו כל כך מעט? בשביל לא לזכור מה זה חיבוק חם, נשיקה מדי פעם כי כל הזמן אנחנו רצים לאנשהו ויש המון דברים להספיק?

ההצעה לרילוקיישן הגיע אלינו ממש בזמן, הרגשנו שזה אות מאלוהים ללכת ולהשקיע בזוגיות שלנו ובמשפחה שלנו. ידענו שלא יהיו עוד הרבה הזדמנויות כאלה והילדים הגדלים הולכים וחומקים לנו מתחת לידיים. אם זה לא יקרה עכשיו, זה אף פעם לא יקרה".

הרילוקיישן הזה הוא לא כזה מוצלח

"שלא תחשבי שמדובר באיזה חו"ל אטרקטיבי, מדובר באיזה אי באוקיינוס השקט, תיירותי, יפה ומקסים, אבל מדובר במדינת עולם שלישית לכל דבר. כולם מדברים פה צרפתית ועוד איזה ניב מקומי וכמעט אף אחד לא יודע אנגלית. בעלי דובר צרפתית שפת אם ובגלל זה הוא נשלח לכאן. על ישראלים אין מה לדבר, יש כאן עוד משפחה ישראלית אחת, הבוס של בעלי, אשתו והילדים אבל אשתו ממש לא לטעמי. ראיתי את הטיפוס והעדפתי לשמור מרחק. אשה רכלנית ומשועממת, מתוסכלת ומרירה ולי אין סבלנות לטיפוסים כאלה מה שמצמצם לאפס את הקשר שלי עם ישראלים.

בהתחלה כשהגענו הנה הייתי בהלם מוחלט. הכל כאן יפה, רצועות חוף אינסופיות בצבע זהב לבן, עצי דקל, קוקוסים, אוירה רגועה, ממש ירח דבש מושלם. 

אבל לא קל לגור כאן, היתושים אוכלים אותי בלי הפסקה, למצוא רופא שיניים נורמלי זה חתיכת סיפור ואפילו לקנות משהו בסופר זה קשה לי כי אני לא יודעת צרפתית. לקח לי חודשיים להבין מה לקנות בסופר כי אני לא מכירה כאן את הירקות והפירות וכאבי בטן ושלשולים היו מנת חלקנו גם שלי וגם של הילדים. בעלי כבר התרגל לאוכל כאן".

על עבודה אין מה לדבר

"מאישה עסוקה 18 שעות ביום אני מוצאת את עצמי כשזמני בידיי. בהתחלה זה היה ממש מנוחה, אבל אחרי חודשיים זה כבר נמאס לי. כמה אפשר לא לעשות כלום. גם הזמן בקושי עובר כאן. בארץ עוד לא היה מתחיל היום והוא היה נגמר בצ'יק צ'ק. כאן עד שהיום זז, אפשר להתעלף. 

הילדים נקלטו לא רע בבי"ס האמריקאי ויש להם חברים מכל הצבעים ומכל המקומות, מדהים באיזו קלות ילדים מסתגלים. גם את האנגלית הם קלטו מהר מאוד ומתחילים ללמוד צרפתית. אני שוברת את השיניים שלי עם הצרפתית שאני מנסה ללמוד כאן ואני מרגישה איך המקומיים משתדלים לא לצחוק לי בפרצוף עם הצרפתית העילגת שלי והמבטא הישראלי הבולט.

מאישה עם משמעות לחיים, מעמד כלכלי, אשה שנותנת את הטון בבית, הפכתי להיות לעקרת בית במשרה מלאה, שירותי הסעות של הילדים, בישול וצוות בידור. רק את הניקיונות אני לא עושה, כי יש גבול. גם בארץ היתה לי עוזרת פעמיים בשבוע והתרגלתי לטוב. אז גם פה יש לי עוזרת פעמיים בשבוע וגנן ומישהו שמטפל בבריכה.

אנחנו נחשבים כאן מולטי מליונרים לעומת המקומיים ויש לנו בית מהמם עם בריכת שחיה, גינה גדולה ובית גדול ומרווח. בעלי ארגן לנו את כל הסידורים הדרושים ורק היינו צריכים להגיע לכאן. הוא רשם את הילדים לבית הספר, ארגן הכל ועשה לנו נחיתה רכה עד כמה שאפשר.

אין לי כאן מה ללמוד ואני מעבירה את הזמן בבית ובאינטרנט. בין לבין אני מתגעגעת לא מעט למשפחה ולחברות שלי מהעבודה בארץ. אני מגיעה ממשפחה מזרחית חמה ואוהבת. הקשר בין האחים והאחיות שלי הוא קשר חם וממש חמולה. הם אמנם שומרים איתי על קשר בסקייפ ובמיילים אבל אחרי כל שיחה איתם אני עם דמעות בעיניים. נולד לי אחיין חדש שלא ראיתי אותו ואני כל כך אוהבת את אחותי הקטנה ורוצה כל כך לעזור לה אבל איך אפשר כשאני כל כך רחוקה.

בפסח הייתי ממש בדכאון, אני רגילה לאוכל של אמא וכאן אפילו מצות אין והייתי צריכה שישלחו לי מצות מהארץ. גם לחברות שלי אני מתגעגעת, לא שהייתי ממש בליינית בארץ, אבל אפילו הידיעה שיש לי את האופציה לפגוש אותן מרגיעה. הפרשי השעות הם גם בעייתיים. כשפה יש יום, בארץ יש לילה ולהיפך, אנחנו לא מתואמים עם השעות ואין לי מתי לדבר איתן. אני גם לא רוצה לקטר להן כל הזמן.

והכי גרוע זה שיצאתי קירחת מכאן ומכאן. חשבתי שכאן תהיה לי זוגיות כי לא יהיו הסחות דעת שגוזלות זמן ואנרגיה, אבל התבדיתי. גם כאן הוא עובד המון המון שעות, בעיקר בשעות הלילה הקטנות כי בארץ יש יום והוא רוצה להיות איתם בקשר און ליין. אצלנו ביום הוא ממש עייף כי כל הלילה הוא היה ער, ישן כמה שעות ורץ לחברה כאן כדי לעבוד. הוא עובד כ-18 שעות ביממה ואני מרגישה שאני מסתפקת בשאריות שלו. כולם נהנים ממנו חוץ ממני.

ויתרתי על הקריירה שלי בארץ לטובת צוות הווי, בידור, בישול והסעות ע"מ להיות כאן בודדה ומתוסכלת אפילו יותר ממה שהייתי בארץ.

את העצבים אני מוציאה על בעלי והילדים

את המתח התסכול והשעמום אני פורקת על בעלי ואני חייבת לציין שדי נמאס לשנינו. מאישה מטופחת ומתוקתקת, מניקור, פדיקור, עושה פן כל שבוע, קונה בגדי מותגים, צובעת לבלונד פלטין ומתוכשטת כהלכה, הפכתי לאיזה דבר סמרטוטי כי לא בא לי להתלבש, לא בא לי להתאפר ואין מה לדבר על מניקור ופדיקור. אני מוצאת את עצמי כועסת, אפילו כועסת מאוד. הילדים עסוקים, בעלי עסוק ואילו אני אפילו לא מצליחה להעסיק את עצמי.

אני רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה. חסר לי  לחץ הזמן, האנרגיה, המשמעות והכסף שהרווחתי. כאן אני מרגישה נתונה לחסדיו של בעלי. אמנם אנחנו נחשבים כאן מליונרים, אבל תמיד הייתי רגילה לעבוד ולהיות מפרנסת.

המתח הזוגי שבנינו מתחיל להשפיע גם על התפקוד של בעלי. רואים שהוא לא מרוכז, הוא מתוח, עצבני וכל פיפס מוציא אותו מדעתו. הוא לא אחד כזה שמשתף ומעדיף לאגור הכל בפנים, גם אין לו את מי לשתף כי גם הוא בודד כאן מאוד, אבל יש לו לאן לברוח, הוא בורח לעבודה. אבל אפילו שהוא כבר נהיה מכור לעבודה, אני רואה שהוא כבר לא מתפקד כמו שצריך, הוא עובד כמו רובוט, טכנוקרט, הניצוץ והנשמה שלו כבו ואפילו ראיתי מייל שהוא לא יודע שראיתי שמעמדו בחברה מתחיל להתערער בגלל שהוא לא מספק את התוצרת והתפוקות שמצפים ממנו. אני יודעת שהוא לא משתף אותי כדי לא להדאיג אותי אבל אני יודעת שהמתיחות בנינו, המריבות, הכעסים והצעקות פוגעים ביכולת שלו לעבוד כמו שצריך.

שנינו נקלענו למבוי סתום, אנחנו צריכים עזרה. גן העדן הטרופי, הפך להיות גהינום טרופי עם 90% לחות וחום של 35 מעלות בצל. הזוגיות והמשפחתיות שלנו על סף רתיחה.

האם את יכולה לעזור לנו? האם את עושה יעוץ זוגי בסקייפ?

היעוץ

לשמחתי הרבה שני בני הזוג היו נכונים לשתף פעולה והמחויבות שלהם לתהליך היתה ממש מחממת לב. הדפוסים וההתנהגויות האוטומטיים שניהלו את חיי הזוגיות שלהם עוד מהארץ החריפו ברילוקיישן בגלל האינטנסיביות של העבודה ובגלל הפער הגדול בין הצרכים לציפיות של שניהם. במספר מצומצם של פגישות בני הזוג למדו שפה חדשה, כלים ולמדו דפוסי תקשורת מקדמים.

הם למדו לזהות את הצרכים של כל אחד מהם, להגדיר את הצרכים לעצמם ולבקש מבן / בת הזוג מה הם צריכים. כשהדברים היו ברורים להם הם יכלו להעביר את המסרים בצורה בהירה והצד השני היה נכון לעזור ולסייע.

לימדתי אותם כיצד לתקשר ביניהם במקום לצעוק ולכעוס אחד על השני. זיהינו דפוסים ואמונות שמקשים להם על ההנהלות בכל מיני אינטראקציות ולא רק בזוגיות. למשל, הבעל גילה שחוסר הסובלנות שלו לדעות של אחרים והתחושה של "אני צודק" מפריעה לו לא רק בזוגיות שלו עם דנה (שם בדוי, כאמור) אלא גם בקשר שלו עם הבוס שלו ובקשרים עם ההורים והאחים שלו בארץ. הם שחררו את המטענים והכעסים שהיו להם אחד כלפי השני, והיו מוכנים לסלוח על טעויות העבר.

הם הפכו להיות מודעים לאוטומטים שלא מצליחים להם יותר אבל נלכדו בתוכם והצליחו להשתחרר מהם לאחר שהבינו את המחיר אותו הם משלמים על הטעות האוטומטית שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב.

מפגישה לפגישה האוירה הפכה להיות נעימה וקלה. המתח פינה מקומו לצחוקים ואוירה נינוחה יותר. כולם הרויחו מזה וגם הילדים. האוירה בבית נרגעה ודנה מצליחה להנות מהאתנחתא שגן העדן מספק לה מבלי לחוש רגשות אשמה ויסורי מצפון על כך שהיא לא מפרנסת ועל כך שקצב החיים שלה נרגע קצת.

היא לומדת צרפתית, נרשמה לחדר כושר ומשתתפת בקורסים של אומנות מקומית. היא אפילו לקחה קורס בישול מקומי עם שף שיודע אנגלית והוא מלמד אותם להכין מעדנים משפע האוכל הטרופי הגדל באי..

הגהינום הפך להיות גן עדן

"התאהבתי במקום הזה" היא אמרה לי בפגישה האחרונה. "רק כשנרגעתי מהלחץ והכעס ראיתי כמה אני מבורכת וכמה הריחוק הזה מבורך. השינוי זימן הזדמנות לכל מיני דברים טובים שקרוב לוודאי לא הייתי חווה אותם בארץ במרוץ המטורף של החיים. לא תאמיני לי אבל אני אפילו מתחילה לכתוב ספר שתמיד רציתי לכתוב ואף פעם לא היה לי זמן.

קרה גם דבר לא יאומן, בעלי חוזר הביתה בשעות הרבה יותר מוקדמות. פתאום כיף לו להיות איתי וכיף לו לחזור הביתה. הוא כבר לא צריך "לברוח" לעבודה כי האוירה בבית הפכה להיות נעימה.

גם לי כיף להיות איתו, ממש ממש כיף.

גם הבוס של בעלי נרגע. הוא רצה לקחת אותי לשיחה כדי להבין מה קורה ומדוע בעלי לא מתפקד כמו שצריך בעבודה. לא מתאים לבוס להתמודד בחו"ל עם עובדים שנמצאים בהישרדות משפחתית ושנתונים תחת לחץ תמידי ולא מתפקדים כמו שצריך והוא אפילו חשב לשלוח לרילוקיישן מישהו אחר במקומנו. לאור השינוי בבעלי, לאור הרוגע, הנשמה והניצוץ שחזר לעיניו, הבוס נרגע כי הרבה יותר נעים לו לעבוד עם עובד נינוח מאשר עם עובד מתוסכל, חסר סבלנות ועצבני.

בקיצור, כולםםםםםם הרויחו".

היא שלחה לי תמונות מגן העדן הטרופי, מה אגיד ומה אומר ? חבל על הזמן ממש כמו בסרטים ואת טעם פרפה המנגו אני רק יכולה לדמיין....

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

צילה שנהר - יועצת זוגית, אישית ומגשרת.

מטפלת בצפון וכן בכל הארץ ובחו"ל באמצעות האינטרנט.

פגישה ראשונה ללא תשלום, לבדיקת התאמתכם.

050-6402526

האתר שלי