לשחרר חטופים זה בדי.אן.איי שלנו
שלשום התברר שהמחבל שרצח בערב פסח את ניצב משנה ברוך מזרחי ז"ל היה ממשוחררי עסקת שליט. מרגע פרסום הידיעה ניתן האות בשלב החדש בחייו של גלעד שליט, הלא הוא שלב הטחת ההאשמות בו ובמשפחתו. האב, נועם שליט, כנראה זיהה את תחילתו של הסחף והזדרז להתייצב מול המיקרופונים כשהוא מתגונן "לא אנחנו קבענו מי ישוחרר, אנחנו לא דרשנו שחרור של אסיר זה או אחר". כאילו שמישהו באמת חשב שאביבה שליט ישבה בדיונים ודרשה לתת לחמאס אסירים 'כבדים', רוצחים ואפילו סימנה מי ישוחרר ומי לא.
עוד באון לייף:
- סיקור החטיפה בגדה: תנו לגברים לטפל בזה
- אביבה שליט: גלעד כבר לא יכיר אותנו
- ברומא הבנתי: עדיף להתגרש מהפלסטינים
עם היוודע דבר זהותו של המחבל ששוחרר ורצח, התחילו לצוץ שוב הקולות של אלה בפוליטיקה ובתקשורת שהתנגדו לעיסקת שליט. בזמן המו"מ עם החמאס הם העדיפו להנמיך את קולם ומהיום הם כנראה יגבירו אותו לפול ווליום במסגרת חגיגות ה"אמרנו לכם".
אין שום אופציה אחרת מלבד לשחרר
אני מוכן לשאול כל אחד ואחד מאותם מתנגדים מה היתה האלטרנטיבה המעודפת מבחינתם. אני מניח שתשובתם באופן כללי תהיה שהיה צריך להתנגד לעסקה בכל תוקף. בסדר, הייתי מקשה, אבל ברור לכם שזה אומר שגלעד שליט נשאר שבוי בעזה. כאן אני מוכן להמר שאיש מהם לא היה מעלה על דל שפתיו בפומבי תשובה בסגנון "עם כל הצער, שישאר שם אם זה המחיר שצריך לשלם עבורו". כל המתנגדים היו ממשיכים לשנן מול כל העולם, ובמיוחד מול המשפחה את המנטרות הידועות, שצריך לעשות הכל כדי לשחרר את גלעד. ה-כ-ל. מה זה 'הכל' לא ברור אבל אל תעייפו אותם עם העובדות בשטח, תחשבו במקום זה על פאתוס, אתוס, סיסמאות, פופוליזם וכו'.
אותו מחבל שחזר לרצוח הפר כמובן את נייר ההתחייבויות עליו חתם כששוחרר, אבל בלי להיות מקצוען ובקיא בתחום אני מוכן שוב להמר שבצה"ל ובממשלה ידעו יפה מאוד את מי הם משחררים ובמה יתעסקו לפחות חלק מהם בעתיד. רמז: לא עסק משפחתי תמים וחוקי. אז מדוע שחררו? כי אין באמת אופציה אחרת. על הנייר יש רעיונות אין ספור לשינוי המשוואה הרצחנית אבל בפועל שום דבר מזה לא ייושם.
מצטערים, הבן שלכם לא ישוחרר
נראה את המנהיג הראשון שיגיד למשפחת החטוף הבא שבתנאים שנוצרו אין באפשרותנו לשחרר את הבן. נראה את המנהיג הראשון שיעז להגיד להורים האומללים שבצר להם הם מוזמנים לקרוא על החוק החדש שקודם כהסקת מסקנות לאחר שחרורו של גלעד שליט.
אתם יודעים מה, לחרדתנו המבחן הבא בעניין כנראה כבר בפתח. עדיין לא ידוע מה גורלם של שלושת נערי הישיבה החטופים אבל קיים סיכוי רב שיגיע הרגע בו יתקבל מהם אות חיים בצורת דרישה לשחרור אסירים מחבלים רוצחים תמורת השבתם. מדינה אמורה לחשוב גם על ביטחון כלל אזרחיה ושחרור כמות כל כך גדולה של רוצחים לא בדיוק תורם לביטחון הזה אבל מי הפוליטיקאי או איש התקשורת שיעמוד מול שלושת המשפחות ויגיד להם שעד כאן?
הכתב והפרשן הפוליטי עמית סגל העלה סטטוס מרתק בעניין ובסופו כתב: "את ההתחייבות שלו (הכוונה של אותו מחבל ששוחרר וחזר לרצוח - ד.ס.) אפשר למסגר ולתלות בתור מוצג מרכזי במוזיאון שיסביר איך ישראל וכל ממשלותיה הגיעו בתוך דור אחד ממבצע אנטבה לעסקת שליט".
סדר העדיפות של ישראל השתנה
מה שקרה מאז מבצע אנטבה ועד עסקה שליט זה שמדינת ישראל באמת השתנתה, כמו גם אוייביה ומנהיגי המדינה נאלצו ליישר קו בהתאם. האינתיפאדות לימדו אותנו כללים חדשים וכואבים, מלחמת לבנון הראשונה הפכה למלחמה הראשונה בהיסטוריה שחלק מהעם העז להטיל ספק בנחיצותה ובנוסף הקהילה הבינלאומית מגבירה את הלחץ ודוחפת לפתרונות שבדרך כלל לא נוחים לנו.
עמית סגל גם שכח לציין לפחות מבצע אחד שנכשל בין מבצע אנטבה לעסקת שליט וזה כמובן המבצע לשחרורו של נחשון וקסמן. טראומה קטנה על ציר הזמן אך כואבת וחרוטה היטב בזיכרון הקולקטיבי.
וגם אנחנו בתוך המדינה השתננו. החלטנו כבר מזמן מה סדר העדיפויות שלנו בכל מה שקשור לחטופים ושבויים וסדר העדיפויות הזה מוטמע עמוק בדי.אנ.איי שלנו. קודם כל צריך להחזיר אותם הביתה בכל מחיר. ובכל מחיר מתכוונים לכל מחיר. אם זה טוב או רע, נכון או לא - אפשר וצריך להתווכח. אם צריך לשנות את הדי.אנ.איי שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מתייחסים לחטופים ולשבויים שלנו - גם זה דיון שראוי שיתנהל אבל עד להודעה חדשה זה סדר העדיפויות ואיתו צריך להסתדר.





React to WordPress