הפוסט הזה מיועד לכולם\ן - הורים, ילדים, נוער, אנשים ונשות חינוך וכל מי שמוכן ולא מוכן להקשיב.

 

הפוסט הזה בא למגר שנאה ולגרום לכם ולכן לשים לב ולקחת אחריות על כל מה שיוצא מהפה שלכם\ן, לפני שיהיה מאוחר מדי.

מאד קשה לי לכתוב את הדברים, אני יושבת כאן ובוכה. כואבת לי הבטן וכואב לי הלב וכואבת לי הנשמה וכואב לי השכל. הפוסט לא קצר, אין לי עדיין ממש מושג מה יכתב בו, אבל הרגשתי שלא אוכל שלא לכתוב. 

 

עוד באון לייף

 

זו תגובה לפרסום של מנחם בן בוואלה, בו הוא חושף קטעים מיומנה של בתו כינרת שהתאבדה בגיל 19, בשנת 2012 . הקטעים מהיומן מעידים כי כינרת התאבדה בעקבות חוסר קבלה עצמית של היותה לסבית. לטענתו של מנחם יתכן ונסיון ההתאבדות הראשון שלה, שהתבצע בזמן שהותו ב"האח הגדול", קשור לאמירותיו והאידאולוגיה ההומופובית שלו כפי שהציג אותן באופן כה נלהב וברור בתוכנית, עם זאת הוא מכחיש כי התאבדותה נוגעת לדעותיו על הקהילה הלהטב"קית.

ראשית, אני רוצה להביע את תנחומיי למנחם בן ומשפחתו, שכן ללא קשר לאחריותו או חוסר אחריותו, האיש איבד את בתו. נותר לי רק לקוות שלא יחווה לעולם אובדן נוסף בכזה סדר גודל.

שנית, אני רוצה להבהיר כי, באופן בו אני רואה את הדברים, התאבדות היא החלטה אישית. פעמים רבות (כפי שנראה כאן, למשל) היא מושפעת מאד מהתנהגות או קבלת הסביבה אבל היא בסופו של דבר החלטה אישית. אנחנו בוחרים לקום או ליפול. אנחנו בוחרים אם לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה או להשאר בה ולהכנע. אני אומרת את זה כאדם שנכנע לא פעם ובסופו של עניין הבין שהוא מספיק חזק לזחול על הברכיים המדממות שלו אל האור, גם אם הוא מהבהב או עמום. בשלב מסוים בחיי הבנתי סופית כי כל אדם מתעורר בתחילתו של יום עם עצמו ובסופו של היום הולך לישון עם עצמו, ושכל אמירה, לחץ או חוסר קבלה לא יסיטו אותי מלעשות בחירות שאני שלמה איתן ולא יכניעו אותי לחסל את עצמי למען האידאולוגיה של אף אחד אחר.

באותה נשימה אני יכולה לומר שלפעמים אנשים לא מספיק חזקים, לא מספיק מגובשים, ומשב רוח אחד של שנאה, חוסר קבלה ולחץ יכול להעיף אותם אל הכיוון הלא נכון. מנחם בן הוציא מעצמו בתקופת "האח הגדול" המון משבי רוח וצלצולים על הקהילה הלהטב"קית. הוא דאג להבהיר כמה היא דוחה אותו, כמה היא מקבילה למשכב בהמה, כמה הוא נגעל מהמחשבה שיאלץ לקיים יחסי מין עם גבר (לא ממש ברור לי למה הוא חשב שמישהו יאלץ אותו לבצע דבר כזה, אבל בסדר). הפחד של מנחם הפך אותו למפיץ שנאה, והפחד של בתו מן השנאה שלו הפך אותה לאדם סגור שנלחם על הישרדותו על ידי חוסר נאמנות לעצמה, עד שבחרה לא לשרוד.

אולי "האח הגדול" הוא סיטואציה קיצונית ומנחם בן, שתמיד מתעקש להשמיע את דעתו כמו ילד אבוד עם חסך עמוק בתשומת לב הוא אדם קיצוני, אבל, הורים יקרים, אל תחשבו לרגע שכל אמירה קטנה שלכם לא משפיעה על ילדכם.

חינוך בידי הורה להטב"קופוב לא מתחיל או נגלה לראשונה ב"האח הגדול", ולא נקלט על ידי ילדים רק כאשר הם בוגרים מספיק כדי לשים את נפשם בכפם. אידאולוגיה של שנאה מכל סוג שהיא יוצאת מכם בכל אמירה קטנה, היא נקלטת ומופנמת בכל גיל. היא צורבת בלב כמו ברזל מלובן בכל פעם מחדש. היא מובילה לתוצאות מחרידות.

אני גדלתי בבית הומופובי, ידעתי מראש שכאשר אצא מהארון אתקל בתגובה לא מקבלת, בלשון המעטה. ואכן כך היה. אחסוך מכם/ן את האמירות הנוראיות שספגתי, רק אומר שלמזלי קיבלתי אני את עצמי מהרגע הראשון כבר 3 שנים לפני כן, כך שלא משנה באיזה רעל רוססתי, הצלחתי לנער מעלי הכל. עם השנים, אבא שלי למד לקבל ולהבין אבל אמא שלי נשארה בשלה. למרות שעברו 11 שנה מאז שיצאתי מהארון ולמרות הקבלה העצמית המוחלטת שלי, כל אמירה להטב"קפובית, כל גלגול עיניים, כל פרצוף לא מאשר עדיין פוגעים בי. הם פוגעים בי לא מתוך חוסר קבלה עצמית, אלא מתוך ההבנה הכואבת שאמא שלי לא מוכנה לשים בצד את האידאולוגיה רווית השנאה שלה למרות שהיא יודעת בברור שהיא מעמיקה את הקרע בינינו.

אמא שלי, כמו מנחם בן, מסירה אחריות וטוענת שהיא מכבדת אותי, אוהבת אותי ולעולם לא אפסיק להיות הבת שלה - אבל היא לא מקבלת את הנטייה המינית שלי ולא תהיה מוכנה להכניס הביתה את בת הזוג שלי כאשר אבחר להתמסד, מבחינתה היא לא מוכנה לעודד להטב"קיות ונישואים חד מיניים הם בדיחה שהיא לא מעוניינת לקחת בה חלק. 
אז עם כל הכבוד, הורים יקרים, אין צורך שתעודדו דבר. ילדכם נולדו כפי שנולדו ואף עידוד או דיכוי לא יוכל לשנות זאת. הדברים היחידים שההתנהגות שלכם/ן תוכל לשנות הן רמות האמון והקרבה של ילדכם מולכן/ם ואליכם/ן. 

אני אמנם בחרתי לא לנתק את עצמי ממשפחתי על ידי התאבדות, אבל ברור לי לחלוטין שכאשר אצור לעצמי משפחה משל עצמי, במידה והמשפחה הזו לא תתקבל על ידי אמא שלי, אאלץ לנתק איתה קשר. אעשה זאת בעצב עצום, אבל בראש מורם. לא אעמוד בצד בשתיקה ואתן לאף אדם להשפיל אותי, לרמוס את אהבתי ולהסיט אותי מהדרך האמתית שיש לי את הכוח לבחור לעצמי.

 

הורים, אם אתם רוצים לשמור את הבנות והבנים שלכם קרוב, קבלו אותם. אנחנו לא מבקשים עידוד, לא דורשים שתלכו עם חולצת "הבן/הבת שלי הומו/לסבית/בי/טרנס ואני אוהבת אותו/ה" לכל אירוע משפחתי. אנחנו רק מבקשים כבוד, הבנה, אמון. כפי שראוי לתת לכל אישה ואיש בעולם.

לא סיפקתם/ן לילדכם/ן כבוד, הבנה או אמון? אל תתפלאו על ההשלכות

תגיות