עם כמה נשים כבר היית?
ישנן שאלות שאתה יכול תמיד לדעת איך נכנסת אליהן, אבל איך לעזאזל אתה יוצא מהן? כאלה הן השאלות שמתחילות במילה למה : "למה אתה כבר לא אוהב אותי?" "למה את כבר לא נמשכת אלי?" " למה הטלפון שלך מלא הודעות מגלית אחת?" יש גם כמה שאלות שמתחילות באולי... אבל אלה לא שאלות, אלא הצהרות בתחפושת, למשל : "אולי כדאי שנפרד לאיזו תקופה" , או "אולי כדאי שנפריד חשבונות בנק?" "אולי ננסה חילופי זוגות?" או עוד כהנה וכהנה אוליים. אבל ישנה שאלה מכשילה אחת שנפתחת במילה כמה, או נכון יותר "עם כמה". והיא : " עם כמה נשים היית?"
הבעיה עם השאלה היא לא עצם התשובה, כלומר המספר. אלא כשהיא מופנה לכיוונך, מה שלא תגיד תמיד תסתבך, תגיד מספר נמוך מדי, יצאת לוזר, נשים לא רוצות מישהו חסר נסיון, זרקת מספר גבוה מדי, יצאת וומנייזר, מה יש לבחורה לחפש איתך? מה גם שקצת מסוכן, מחלות וכאלה.
אמרת את האמת, נו באמת. האמת תמיד מוערכת יתר על המידה, אז הנה בבקשה. בערך כך זה קורה:
אקצר את כל הסיטואציות הקודמות לרגע שבו אנחנו מוצאים את עצמנו בחלל אינטימי, כשהתחושה הכללית היא שאנחנו הולכים לקראת מה שעלול להיות מצב מעניין. אבל אז פתאום מחוץ לכחול, היא שולפת את השאלה שכנראה כל כך סיקרנה אותה שהיא לא יכלה לשמור אותה לרגע שאחרי הסיגריה שאחרי.
"אז עם כמה נשים היית?".
ובאמת ניסיתי לחשב, לא שניהלתי אי פעם יומן מדוייק. בינינו, גם לא מדובר במספר גבוה בכלל. את עיקר תקופת הפוריות שלי העברתי בלהיות נשוי ונאמן, תכונה לא כל כך מוערכת במחוזותינו. ולפני הנישואין גם הייתי מונוגמיסט סדרתי וחסר תקנה. באופן די גס אני יכול להגיד שהמספר שלפני הנישואים זהה בערך למספר שאחריהם, שזה הספק לא רע לכמה חודשים, פלוס אחת כמובן, שזה לא לשנה הבאה, אלא לציון עשרים השנים שהוקדשו אחר כבוד לאקס-וייף. אבל אם רוצים לנקוב במספר מדוייק, זו בעיה. ראשית, היו פעמים שלא כדאי לזכור, ושנית, היו פעמים שאני לא בטוח אם הן נספרות במשחק הזה, ואני מעדיף לא להיכנס לפרטים טכניים שיכולים להביך חלק מהקוראות הצעירות, רק אומר שאת התקדים יצר ביל קלינטון. בקיצור זה משאיר לנו מספר די עגול, ודי קטן, ודי בערך. שגם הוא גרר הרמת גבה מצידה והמון שאלות ריקושט.
"אז איך זה שאתה לא זוכר?"
" אתה ממציא?"
"אתה סתם זורק מספר.."
ואני מוצא את עצמי מתגונן. "זה לא שאני לא יכול לספור, אני יכול, אבל אין לי מספר מוכן בשלוף, פשוט תמיד הייתי חלש בחיבור..."
ואז אני מוצא את עצמי מונה עם האצבעות ובאופן מאוד דבילי גם מזכיר שמות. והיא מתעכבת על כל שם ושם ואחרי שמיצינו את התהליך המתיש הזה והגענו למספר מדוייק (פחות אות יותר) אני נשכב לאחור ומקווה שעכשיו גם היא תיכנס לסטטיסטיקה. אבל היא שותקת, משהו מציק לה.
"אז עם כמה גברים את היית?"
אני שואל, מפרש לא נכון את השתיקה שלה, והיא פשוט מזועזעת.
"לא שואלים ליידי שאלה כזאת" היא אומרת. או-וה הרבה מאוד, אני חושב לעצמי.
"אבל ליידי, הרגע שאלת אותי את אותה שאלה בדיוק",
"זה לא אותו דבר" היא אומרת, משוכנעת בצדקתה.
"איך זה לא אותו דבר?" אני ממשיך לנסות, קצת חסר טעם.
"זו בדיוק, אבל בדיוק אותה שאלה רק בגוף שני נוכחת במקום נוכח. אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי מותק".
והיא בשלה: "אצל נשים זה אחרת"
"למה לעזאזל?" אני מקשה, "מה ההבדל, האם האופן שבו אתן משתמשות באריתמטיקה? אולי אתן בכלל לא מחשבות בשיטה העשרונית?"
"אתה לא תוציא ממני את זה" היא אומרת.
"לא אמרתי את המספר שלי לאף אחד". או קיי, אז יש מספר, אני חושב לעצמי, לפחות יש מספר והוא מוחלט, שלם וחיובי. ולא רק זה, אלא שיש לה איזשהו קשר אישי ומיסטי אל המספר הזה עד שהוא הפך להיות "המספר שלי". אז עכשיו רק צריך להוציא אותו ממנה.
"עשרים?" אני שואל.
"אני לא אומרת לך, אמרנו נו?"
"ארבעים?"
"מה פתאום ארבעים?"
"מה, מה פתאום? זה מספר ככל המספרים, טיפולוגי אפילו. יותר? פחות?"
היא שותקת.
"מאה?"
" מאה? הגזמת לגמרי"
"מאתיים?"
היא נעלבת, אורזת את התיק שלה ומתחפפת. נראה לי שיותר לכיוון השלוש מאות.
אני לעומת זאת נשארתי עם המספר הקטן והכמעט מדוייק שלי.





React to WordPress