החופש לחיות
בעבר הייתי רובוט עושה מה שמצפים ממני חייה איך שהחברה רוצה שאחייה אפילו אוכלת מה שלא ממש אוהבת כי כולם אוכלים בקיצור רובוט אנושי ... החיים הם בית הספר הכי טוב שלנו והם התעקשו ללמד אותי שלא כך אמורים להיראות חיי. בגיל 18 חוויתי מהפך אחד משהו לא מתוכנן אבל משהו מטלטל מאד זהו היה שלב אחד בחופש שלי ואז עשיתי את הצעד הראשון שהאמנתי בו בדרך ליציאה אל החופש. ואז בגיל 22 שוב טלטלה עמוקה ושוב מהפך. וזה קרה שוב בגיל 26. אני לא מפרטת כי אין הבדל גדול מה באמת קרה רק שתיקחו את זה כשלושה מהפכים קיצוניים בשמונה שנים שכל אחד מהם יכול לעצור את החיים. כשאני חושבת על זה מה החזיק אותי בכל המצבים ... היה דבר אחד: החופש לחיות. קמתי בבוקר בתחושה שאני קובעת את חיי אני בעלת הבית על חיי לא אף אחד אחר ! לא המשפחה לא החברות ולא בני הזוג ! ממש לא ! אני ורק אני. בדרך כלל במצבים כאלו אנחנו מחפשות להיות שייכות וזה גורם לנו להיות תלותיות אבל זה רק מוריד אותנו בסופו של דבר כי רק אנחנו יכולות להיות נאמנות לעצמנו במקסימום ... אני לא אומרת לא לקבל תמיכה עידוד סיוע וחיבוק חם - להיפך ... אבל אנחנו חייבות לזכור דווקא במצבים האלו שאנחנו קובעות את העתיד אנחנו מייצרות את העתיד על ידי הפעולות שלנו וכן ברור שהחיים הם לא צפויים אבל אנחנו מחליטות איך לקחת מצב נתון שנכפה עלינו ולהוביל אותו ... זה כמו לנהוג ברכב אם את סוטה ימינה או שמאלה את עושה תאונה למרות שגם מי שמלפנייך סטה ימינה זה לא משנה את עצמאית ואחראית על מעשייך. כשהבנתי את הנקודה הזו חיי השתנו. אני בטוחה שיש שקוראות ולא מוצאות פה חידושים גדולים אבל אני מדברת על זה שכל אחת תחשוב על ההתנהגות שלה ביומ-יום כמה מההתנהגות היא רצונית וכמה היא מתוך מה יגידו ומה יחשבו ... ועל זה אני באה ואומרת דיי לחשוב על מה אומרים מה חושבים תתחילי לחשוב על מה את אומרת מה את חושבת כי מי שיישא באחריות על התוצאות של המעשים שלך זו רק את בעצמך ! אחרי 18 שנים שרובן היו בהתעסקות מה חושבים מה אומרים ואחרי 8 שנים נוספות של חופש בהדרגה כשהיום אני ברמה דיי גבוהה של חופש ... אני יכולה לייעץ מנסיון החיים הקצר והטעון מאד שלי: אם את רוצה להיות כל הזמן בחופשה את צריכה לתת לעצמך אותה להשתחרר ולהתחשב רק במה את חושבת מה את אומרת כל עוד את לא פוגעת באחרים.
בהצלחה לכולן במסע שיכול להיות הרבה הרבה יותר קל





React to WordPress