מיכל, אפתח בוידוי: ניגשתי לקרוא את הפוסט שלך בבלוג OnLife כשאני לא חמושה במשקפיים שלי.

הן היו רחוקות ממני באותו הרגע, והאצבע הקליקה על העכבר בכוחות עצמה, סקרנית לקרוא את עמדתך

סביב הבאזז שסופגת הפרסומת החדשה של מותג המשקפיים קרולינה למקה, בכיכובה של הפרזנטורית,

בר רפאלי. באותה קריאה ראשונית תפסו אותי המילים החזקות בהן השתמשת, מילים כמו "קידום נשים",

"פרספקטיבה", "חוש הומור", ו"פייט הוגן וסקסי". הרגשתי בתוך סיעור מוחות לקמפיין הבא של ויצ"ו.

לא יכולתי להתעלם מעוצמת הרגש שבכתיבה שלך, וניכר כי מצד אחד את מתרגשת מהחיבוק החם

והעוטף של קהל הצופים, ומאידך מתרעמת על הביקורות.

 

ואז, החלטתי להילחם בעצלות ופתחתי את המגירה, הוצאתי את משקפי הראייה המנומרות שלי

(לא של קרולינה למקה), וקראתי שוב, הפעם מקרוב. ופתאום, אותן מילים שתפסו אותי לפני כן נראו לי

עתה שתולות בגוף הטקסט ללא הקשר או פואנטה, וזזות בחוסר נוחות עם התפקיד הגדול שניתן להן.

למען הקוראים והקוראות שטרם נחשפו לפרסומת המדוברת, אפשט אותה בקצרה עבורכם:

משרד הפרסום - ראובני פרידן. אורך - 45 שניות. משתתפים: בר רפאלי, דוגמן, מיכל שם טוב

ועמוד רכבת. המטרה: לגרום לכם לצאת לחנות הקרובה לביתכם ולרכוש משקפיים מבית המותג.

הקונספט: כל אחת יכולה לענוד את משקפי הראייה שלנו ולהרגיש מינימום בר רפאלי.

כל אחת, כן, גם את. הסאבטקסט: אבל ליתר ביטחון, שמנו לך להדגמה איך נראית בר רפאלי

במשקפיים שלנו, מענטזת על עמוד בחולצת בטן שחורה ומכנסי עור צמודים, מושכת את תשומת הלב

של נוסע רכבת עם גנים משובחים. ואיך את נראית, קורצת לאותו בחור ובשנייה מורידה לו את החיוך

מהפנים. התוצאה: שיחת היום.

 

"אישה שמנה שקורצת לגבר היא לא קורבן", במילים אלו בחרת לפתוח את פוסט הדעה שלך.

ואני מסכימה איתך במאת האחוזים מיכל. אוסיף גם שאם תרצי להוציא לעברו לשון, לענטז על עמוד

הרכבת התמים בדיוק כמו פרזנטורית המותג, או להעלות את המודעות למחלת ה-ALS ולשפוך על

עצמך דלי של מי קרח כשאת כמובן חמושה בגופייה לבנה, עדיין אינך קורבן.

אבל, ופה נכנס הקץ', כשאת מככבת על מסך הטלוויזיה בקמפיין למותג מסוים, חשוב שתשאלי את

עצמך למה בחרו דווקא בך. כלומר, מה עבר במוחותיהם הקודחים של אנשי הקריאייטיב כשאפיינו

את הדמות שלך לפרסומת. שיתפת אותנו שבחיים האמיתיים, מחוץ לאותו קרון רכבת פרובוקטיבי,

את רעיה, אם, קרייריסטית, שדרנית רדיו, בעלת טור אישי באתר מאקו וסטנדאפיסטית.

לצערי, אני מוכנה להתערב איתך שאף אחד מהטייטלים המכובדים הללו לא כיכב בסיעור מוחות שהוביל

ליצירת קשר עימך בבקשה להשתתפותך בקמפיין. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פחות מ-3 שניות, זהו זמן החשיפה שלך בפרסומת המדוברת, ושימי לב איזה גל אדיר של תגובות

על הופעתך ועל המסר אותו המותג מעביר בעזרתך קיבלת. זה מדהים, בר מענטזת שם על העמוד

במשך 30 שניות, ואת באה וגונבת לה את השואו בשלוש שניות בלבד! זהו הכוח שלך כדמות

שהקהל הנשי בארץ יכול להזדהות עימה. גם אנחנו לא נראות כמו בר רפאלי, לא משנה מה נעשה,

ובכל זאת מישהי שנראית קצת כמונו הצליחה להתשחל אל לב הפריים טיים ולככב לצד כוכבת ברמות בינלאמיות. ועם כח גדול, מיכל, באה אחריות גדולה.

 

הרי אפשר היה לעשות את הפרסומת הזו באופן אחר. והוכח שאפשר למכור גם בלי סקס.

לא חייבים לקשר משקפי ראייה לעמוד חשפנות. אבל זה יהיה הרבה יותר קשה, והצלחה נמדדת בכמות

האנשים שנוהרים לחנויות ורוכשים את משקפי המותג. אז למה לסבך את העניינים?

אין שום קשר בין העצמה נשית או שיפור ההרגשה שלך ושל ביתך לבין המסר המשתמע מהפרסומת.

התקשורת ממשיכה לשדר לנו כי בטן שטוחה, רגליים דקיקות, בגדים חושפניים ומידות של סופר-מודל

הם הדברים המושכים את תשומת לב הגברים, ושאף אחד לא יעבוד עלינו.

הפרסומת נותנת לנו להנות מ-30 שניות של בריחה אל מציאות אחרת, ואז מכה בנו בבטן באגרוף כנה

שאומר שאנחנו יכולות להמשיך לחלום. אבל אם כבר אנחנו מסתכלות למציאות בלבן של העיניים,

למה שלא נעשה זאת עם משקפי ראייה של קרולינה למקה?

תגיות