האי באלי – גן עדן מהונדס. כתב וצילם: דודו בן צור

חלק בלתי נפרד מהאי באלי של היום, הוא ענף התיירות המפותח; מרחק הטיסה הקצר מאוסטרליה ומיפן, הפך את האי הקטן ליעד נגיש וזול יחסית, הזוכה לתיירים רבים ממדינות אלו- רובם מגיעים בחבילות נופש זולות של טיסה ומלון. קל לפספס את מה שיש לבאלי להציע, וכבר הספקתי לשמוע תיירים שבילו חופשה בת שבוע באי, התאכזבו ממנו ולא כל כך הבינו מדוע הוא מכונה- "גן עדן עלי אדמות".

כמו תמיד, גם במקרה הזה- האמת סמויה מן העין. רוב בתי המלון של באלי, מפוזרים בחלקו הדרומי של האי, באזור קוטה, לגיאן ונוסה דואה; כך, רבים מהתיירים מסתפקים בגלים טובים לגלישה ובבירה זולה, ואינם טורחים לעזוב את החלק הממוסחר לעייפה של האי. אחרים מעזים קצת יותר, ומגיעים לכפרים באזור אובוד שבמרכז האי, בעיקר בחיפוש אחר אומנות באלינזית בשווקים ובגלריות, או בכדי לצפות בריקודי הבארונג והקצ`אק במקדשים הבאלינזים, בכפרים סלוק (Saluk) או באטובולאן (Batubulan). חלקים נרחבים של האי- במזרח, בצפון ובמערב, אינם מתוירים כלל, כשהם מעניקים תחושת ראשוניות נפלאה. כאן ניתן לגלות כפרים אותנטיים, הממשיכים לשמר מסורות עבר, להיחשף לטקסים ייחודיים להפליא, להתרשם מיערות טרופיים ולמצוא חופים יפהפיים ושוממים. ממדיו הקטנים של האי, מאפשרים להגיע לחלקיו השונים גם ללא נסיעה ארוכה, ואף לחזור למלון באותו היום.
 

אדם וקהילה בבאלי

חיי הקהילה והמשפחה הם ערך עליון בחברה הבאלינזית, ואדם אינו יכול לנתק עצמו מהם, כפי שקורה בעולם המערבי. מערך סוציולוגי זה, קשור קשר הדוק למבנה החברה הייחודי - חברה `הידראולית`, שחייה תלויים בחלוקת מים נכונה. המקדש מהווה את לב הקהילה, ושלבי מעבר רבים בחיי האדם בבאלי, מצוינים דרך טקסים במקדש.

הדת ההינדו-באלינזית, מהווה חלק בלתי נפרד מחייו של כל אדם בבאלי. למעשה, כל באלינזי מבלה כשליש מחייו בפעילויות הקשורות לדת הבאלינזית ולחיי הקהילה - טקסים, הכנה לטקסים, אירועים דתיים וקהילתיים שונים וכו`. כל משפחה מחזיקה בביתה מקדש פרטי משלה, לכל כפר יש מקדש מרכזי משלו, ואפילו בשדות האורז מצויים מקדשים קטנים. המקדשים המקומיים עשויים אבן בזלתית מיוחדת ונוחה לגילוף, כשעיצובם ותכנונם נובעים ממסורת ארוכת שנים, תוך הקפדה על כללים אסתטיים ודתיים חשובים למדי.

לבאלינזים יש לוח שנה משלהם, לפיו נקבעים אירועים שונים בחייהם- חניכת מקדש, טקסי יום הולדת למקדש (`אודלאן`), שריפת מתים, ריצוי ופיוס אלים, הנחת מנחות ועוד. ככלל, למנחות יש ערך חשוב במיוחד בדת ההינדית, כשהן יכולות להיות מגוונות למדי- פירות, עוגות אורז, ברווז צלוי, ראש חזיר, סיגריות, כסף, פרחים, מים ועוד.

שיירה ארוכה של נשים באלינזיות יפות ומטופחות, הנושאות על ראשיהן מגשים וסלי מנחות גבוהים, הן סימן שקורה משהו מעניין בקרבת מקום. אם תעקבו אחרי הנשים הפוסעות בחן, סביר להניח שתגיעו למקדש באלינזי מקושט. כאן תמצאו מקומיים בלבוש חגיגי וססגוני, המשתתפים בטקס דתי, נמצאים בעיצומו של טראנס דתי או מגישים מנחות לאלים.

דודו בן צור - מדריך ומארגן טיולים באינדונזיה www.davidbenzur.com

מקדשים באלינזים

האי מזמן מפגש עם מקדשים רבים להפליא- חלקם קטנים ואינטימיים, חלקם גדולים ועשירים. מוטות במבוק גבוהים ומקושטים, מרמזים תמיד על אירוע הנערך בכפר, כך שכדאי לעצור ולהתעניין במתרחש. כך למשל - במקדש המרכזי של האי, בסקי, תמיד קורה משהו מעניין, ומומלץ להקדיש לפחות חצי יום לנסיעה אליו, לבקר במקדשים שסביבו ולצפות בתהלוכות המגיעות מהכפרים השכנים.

חלק מהמקדשים הבאלינזים נסתרים למדי, כשהם נחבאים בתוך יער טרופי, או בתוך סבך הבמבוק. מקדשים אלו, מצויים בדרך כלל בחלקים פחות מאוכלסים של האי, או שהם בגדר אתר עליה לרגל. מקדש נפלא מעין זה, הוא האולו וואטו (Ulu Watu), המצוי בקצה הדרומי של האי. המקדש המבודד שוכן על צוק גבוה מעל לים, כשכולו טובל בפסטורליות; תחתיו מצוי חוף מרהיב, שבמי הטורקיז שלו שוחים צבי ים, והגלים שהוא מזמן נחשבים לבין הטובים באי לגלישה. המקום משמש את הבאלינזים בעיקר למדיטציה, ומומלץ לבקר בו בשעה שמתקיים בו טקס או תרגולי מדיטציה. במקדש שוכנת קבוצת קופי מקוק גדולה - יש להיזהר מהם, מאחר והם נוטים להיות אגרסיביים כשהם מבחינים בסיכוי לקבל מזון; חלקם אף חוטפים משקפיים מתיירים, על מנת לקבל בתמורה שקית בוטנים או אוכל...

מקדש נוסף, המוכר יותר בקרב מטיילים, הוא מקדש טאנה לוט, המצוי בחופו המערבי של האי. למעשה, המקדש שוכן על אי קטן בים, כשניתן להגיע אליו רק בזמן שפל. את המקדש המיוחד הזה, פוקדים המאמינים הבאלינזים לקראת ערב, בזמן השפל, כשהם מביאים איתם מנחות לברהמינים (כוהני דת הינדים), על מנת שיניחו אותן במקדש ויעניקו להם ברכה. צינורות במבוק יורדים מהמקדש, כשהם מביאים למאמינים מים קדושים, ובכוכים קטנים סביב המקדש, שוכנים נחשי ים ארסיים וצבעוניים (אותם ישמחו להראות לכם הברהמינים, תמורת כמה מאות רופיות אינדונזיות). מזה זמן רב, הפך המקדש לאטרקציה תיירותית, במיוחד לקראת השקיעה, אז מגיעים מאות תיירים, על מנת לחזות בו בשמש היורדת אל הים.

גונונג קוואי (Gunung Kawi), שמשמעות שמו היא - "הר המשוררים", הוא אחד המקדשים המיוחדים והמרשימים באי. המקדש, מן המאה ה-11, נחצב כולו מתוך צוק סלע גדול, כששביל מדרגות צר מוביל אליו מטה, על רקע נופים נפלאים של טרסות אורז. מעט צפונה יותר, סמוך לאגם ברטאן, נמצא מקדש מיוחד ומסתורי- Pura Ukun Danau Bratan, המוקף בגנים ומבנים מעניינים; המקדש שוכן בחופו המערבי של אגם, המהווה חלק מלוע הר הגעש קטור (Catur). בשל גובהו, מזג האוויר סביב המקדש קריר ונעים, כשפעמים רבות האגם שרוי בערפל והמקדש נראה כמרחף על פני המים.

לא הרחק מן המקדש הקסום, נמצאת העיירה בדוגול (Bedugul), שם תוכלו לבקר בשוק ססגוני ומעניין למדי, עם שפע של פירות, ירקות ותבלינים. זוהי הזדמנות מצוינת לטעום את הפירות המיוחדים של באלי, ביניהם המנגוסטין ופרי הדרקון.  

השוק של אובוד הוא מקום נהדר לפגוש תיירים אחרים, למצוא מסעדות זולות ומיני `מציאות`. כמו תמיד, מומלץ לחפש את `מאחורי הקלעים` של הדברים, ולגלות דברים מעניינים להפליא.

סביב אובוד פזורים מספר מקדשים באלינזים, שהפכו למעין תיאטראות, בהם ניתן לראות מגוון מופעים באלינזיים קלאסיים ועכשוויים. ריקוד הבארונג, הוא אחד הצבעוניים והמיוחדים מבין האומנויות המקומיות - למעשה, זוהי מעין "הצגה", שסיפקה בעבר בידור בכפרי האי. בכניסה למופע, מחולק דף המסביר את המערכות השונות במופע, שהותאם לתיירים ולכן אינו אורך יותר משעה. המחזה מציג קטע מן הראמאיאנה(Ramayana)- אחד האפוסים הגדולים בהינדואיזם, העוסק במאבק בין טוב לרע. הבארונג- בדמות בובה ענקית, המופעלת על ידי שני אנשים הנמצאים בתוכה, הוא יצור הנראה כהכלאה בין כלב לדרקון סיני; הוא נלחם ב`רנגדה`- דמות נשית מפלצתית, הנוהגת לארוב לעוברי אורח, להרגם ולתלות על גופה חלקים מגופם. הרנגדה נעזרת בשתי רקדניות באלינזיות יפהפיות, הנכנסות לבמת המקדש בריקוד-הילוך, על גבול הפנטומימה. הבארונג נעזר בגברים החמושים בפגיון הקריס- פגיון מסולסל, המעניק לאוחז בו כוחות מיסטיים. בשיאו של המאבק, פורצים הגברים אל הבמה, כשהם מצויים בטראנס, אוחזים בפגיון המסולסל ונועצים אותו בחזה בחוזקה. למרבה הפלא, הם לא פוצעים את עצמם אלא רק גורמים לשטפי דם.

הקצ`אק הוא ריקוד פופולארי נוסף (שהומצא עבור הפקת סרט הוליוודי על באלי), המוצג לאור לפידים, במקדש באלינזי לאחר השקיעה. גם מופע זה מציג חלק מהראמאיאנה - להקה גדולה של גברים משמשת כתפאורה חיה לסיפור, כשהיא מלווה את ההצגה בקריאות מיוחדות של- "קצ`אק, קצ`אק". במהלך המופע, נכנסות שתי ילדות בלאינזיות מהופנטות, ומהלכות בין הרקדנים בתנועות מיוחדות, תוך נפנוף מניפה; בשיאו של המופע, פוסע אחד הרקדנים על גחלים.

ככלל, אזור המרכז של באלי הוא מרכז של אומנות ותרבות, עם בתי ספר למחול, נגינה ותיאטרון באלינזי; אומנויות אלו, התפתחו באי כחלק מהווי החיים ההינדו-באלינזי ומתוך הטקסים המלווים אותו. את רוב המופעים מלווה תזמורת הגמלאן, המורכבת ממספר רב של נגנים, בהם שפע של כלי הקשה, חליל וזמרת. גם כאן, בא לידי ביטוי הקשר הישיר לתרבות ההינדו-בודהיסטית, שהגיעה לבאלי מהאי השכן- ג`אווה. 

הציור הבאלינזי

הציור הבאלינזי, המתאפיין בנאיביות רבה, הוא מיוחד וצבעוני להפליא. אחד מהסגנונות היפים והייחודיים הוא של חצר המשפט בקלונגקונג (klungkung), אשר במזרח האי. הציור הוא מעין קומיקס, המציג סיפורים מהראמאיאנה והמהאבארטה (Mahabharata) ההינדים, ומהווי החיים הבאלינזי.

קלונגקונג מהווה נקודת מוצא טובה לטיולים במזרח האי, שם ניתן לבקר בטנגנאן (Tenganan)- כפרם של הבאלי אגא, הילידים המקוריים של האי (שיש הטוענים, שעד לפני פחות ממאה שנה היו קניבלים). בכפר, הנחשב לעתיק ביותר באי, ניתן להתרשם מחומות מיוחדות, אסמי אורז, מקדשים ועוד. תושבי הכפר לא תמיד ידידותיים לתיירים (כמו בחלקים אחרים של באלי), אך הביקור במקום שווה בהחלט. כאן ניתן לשוטט בין החנויות הקטנות של הכפר, לקנות ציורי קלונגקונג באיכות טובה, פסלי עץ ומתכת מקוריים, ואת אריגי האיקאט המיוחדים של הבאלי אגא, המתהדרים בססגוניות רבה ומעוטרים בדוגמאות אתניות יפהפיות. מכאן גם ניתן לצאת לטרק נפלא של כמה שעות, אל תוך היער הטרופי שמאחורי הכפר; שביל שעובר בין חצרות בתים, ממשיך דרך היער ומוביל לנקודת תצפית נפלאה, המזמנת נוף קסום של טרסות אורז ושל אזור החוף.