להילחם בסרטן דרך האמנות
חודשיים אחרי שהרגשתי לא טוב ובעיקר השתעלתי, רופאת המשפחה שלחה אותי למספר בדיקות שם גילו ממצא בבית החזה שלי, שלא היה ברור מהו.
שם, באותו לילה קריר, אשפזו אותי בבית החולים תל השומר . זו הייתה פעם ראשונה בחיים שאני מאושפזת בבית חולים. פחדתי, אבל נשארתי אופטימית, לא ממש הייתה אפשרות אחרת מבחינתי.
בבוקר למחרת מנהל חדר המיון הגיע לדבר איתי. הוא הביא לעצמו כיסא והתיישב. הבנתי שמשהו רע הולך לקרות אבל לא ידעתי עד כמה.
"אם היה לי סרטן זה הסרטן שהייתי מבקש לקבל."
סרטן? רגע, על מה בדיוק אתה מדבר?
הסתכלתי עליו בהלם והוא ניסה לצחוק איתי, "את נראית לי חזקה, את תהיי מאלה שמחזקים את המשפחה שלהם". הסתכלתי על ההורים שלי, יושבים במבטים המודאגים, לא ידעתי מה להגיד ומה לחשוב.
תוך יומיים כבר התחלתי בטיפולים כימותרפיים. ישבתי בחדר ההמתנה, מחכה שהאחות תקרא בשמי. הרגשתי צורך פתאומי לבטא את מה שאני מרגישה וכתבתי לחברים שלי בפייסבוק:
"המבחן של החיים שלי מתחיל היום. הגיע הזמן ליישם את כל מה שלמדתי עד היום. זה לא מבחן של כמה שעות שאחריו אפשר להוריד את העט ולשכוח. זה מבחן שיגדיר אותי, המבחן שישנה לי את החיים. יהיו כמה אתגרים ומכשולים בזמן הזה אבל עדיין ניתן לעבור אותו. הכל תלוי בגישה. אין פה מקום לטעויות או כישלונות. יכולה להיות רק תוצאה אחת- ניצחון."
האחות קראה לי והתחילה לחבר אותי לשקיות מלאות בכימותרפיה. בפעם הראשונה הרגשתי כאילו מכניסים לי רעל לגוף, אחר כך בפעמים הבאות כבר מתרגלים לרעל. אני לא בטוחה מה גרוע יותר - ההרגשה הראשונית או העובדה שהתרגלתי לרעל הזה בגוף שלי.
בזמן שהרעל הזה זרם לי בגוף, נזכרתי במה שכתבתי רגע לפני שנכנסתי לחדר והתחלתי לדמיין, כמו ילדה קטנה, שזה המשקה שאבירים שותים רגע לפני שהם יוצאים לקרב ובזכות המשקה הזה הם מנצחים את כולם!
לאט לאט התחלתי לראות את הטוב שבדברים שמסביבי, את המתנות הקטנות שהחיים נתנו לי - "בכל דבר רע שקורה לך אתה צריך לחפש את המתנה שמסתתרת מאחוריו". את המשפחה שהייתה לצידי לאורך כל הדרך, את החברים, וגם את הרעל הזה שהוחדר לי לגוף כל כמה שבועות. ובעיקר - את מח העצם שלי שמעולם לא הקדשתי לו מחשבה ושהציל את חיי בסופו של דבר אחרי שעברתי השתלת מח עצם עצמית בהצלחה.
באחת הפעמים שעברתי כימו, הגיעה מישהי והזמינה אותי להגיע לפעילות במרכז אורנית של עמותת עזר מציון, לחולי סרטן. שם התחלתי לעסוק באומנות, לראשונה בחיי. הכנתי קערה קטנה מחימר, ונזכרתי בחוג שהייתי הולכת אליו בכיתה ו'. פתאום כל הרגשות של השמחה והכיף וזיכרונות מגיל 12 עלו לי ולכן כבר יום למחרת הגעתי לשיעור באומנות משקמת. זו הייתה הזדמנות לשתף ולבטא את הרגשות שלי דרך האומנות.
חברים שלי היו צוחקים עליי שלפני המחלה לא ציירתי אפילו פרח אחד ופתאום אני חזקה באומנות. ואני? אני פשוט התאהבתי. פתאום ניתנה לי האפשרות ליצור יצירה שהיא כולה שלי, ניתנה לי האפשרות לשלוט על משהו אחד בזמן שאני לא יכולה לשלוט על שום דבר אחר, וניתנה לי בסדנת האמנות החזותית ההזדמנות לדבר עם נשים אחרות חולות, לשתף ולהתייעץ איתן בדברים שקורים לי. אחד הדברים שהיו מאוד חשובים לי זה שאף אחד באורנית לא ויתר לי בגלל שאני חולה. התייחסו אליי כאל כל אישה אחרת ודרשו ממני להגיע ולעשות יצירות גם אם אין לי חשק או כוח.
את העבודה שלי לתערוכה התחלתי בזמן שהייתי מאושפזת בבידוד בהשתלת מח עצם. ביקשתי מאבא שלי שיארגן לי כן לציור ולידיה, המדריכה בסדנה, הביאה לי חומרים שאפשר להשתמש בהם בזמן הבידוד. אחרי שעברתי את ההשתלה עצמה, את הכימותרפיה לפני ואת תופעות הלוואי שנלוות לה, אחרי שהייתי צריכה בפעם השלישית לגלח את השערות שצמחו לי הראש, אחרי שכל מה שיכלתי לעשות זה לשכב במיטה ולבכות מכאבים, לקבל מורפיום ולנסות לישון, קמתי בוקר אחד עם ההחלטה וההבנה שאני צריכה שליטה על משהו. והדבר הכי קרוב שאני יכולה לעשות זה ליצור. פשוט קמתי מהמיטה, התיישבתי על הכסא, מחוברת לשקיות נוזלים ותרופות והתחלתי לצייר את העבודה שלי לתערוכה ולפסל דמויות. האחיות והרופאים היו נכנסים אליי לחדר מופתעים. כולם שוכבים במיטה ובוכים ואני מציירת.
האומנות היתה הדבר היחיד ששלטתי בו בחיים שלי, זה נתן לי ת הכוח, הדבר היחיד שיהיה שלי, לחלוטין, האור בתקופה החשוכה הזו.
--------------------------------------------------------------------------------------------
פרויקט "בוקר טוב" מאגד את יצירותיהן של 17 נשים וגבר, כולם בשלבים שונים של מחלת הסרטן, שנעשו במסגרת פעילות אמנותית שיקומית בבית אורנית של עמותת עזר מציון. כחלק מהפעילות בפרויקט, מעבר להנחיה טכנית באומנות, עברו המשתתפות פגישות קבוצתיות ואישיות והתבקשו להעביר דרך היצירות את משמעות המושג: בוקר טוב ,עבורן. הפרויקט, יוזמתה של המורה לאמנות בעזר מציון לידיה רוז'נסקי מגיע לשיאו בתערוכת ''בוקר טוב'', בבית המועצה המקומית דרום השרון. את התערוכה אוצרת איה ברנהרד.
יצירתה של דנה פרידמן, מוצגת בתערוכה
יצירתה של הדס לוי, מוצגת בתערוכה





React to WordPress