על מה אנחנו משלמים כשאנחנו קונים בגדים

אחרי כמה חודשים של עבודה בתעשיית האופנה הישראלית, הגענו למסקנה שמשהו פה ממש לא הגיוני. איך זה יכול להיות שלא משנה כמה התעשייה המקומית מורידה מחירים, המחיר הסיני הוא עדיין זול יותר? רצינו להבין קצת יותר מה עומד מאחורי תעשיית הטקסטיל והאופנה בסין.

ידענו שזאת מעצמה, אבל לא העלינו בדעתנו עד כמה. כדי לדלות כמה שיותר מידע פנינו לאחד מהאנשים הראשונים שעשו את המהלך האסטרטגי לעבור לסין, שי פינטו שמו. שי עבר לפני תשע שנים לסין בעקבות משבר של ישראלי ממוצע שרוצה להתפרנס בכבוד, אנו קוראות לזה "מחאת המילקי המוקדמת".

קצת לפני המשבר הגדול של תעשיית האופנה והטקסטיל בארץ, שי התחיל לעבוד עם תעשיית הטקסטיל בסין והגיע במהירות למסקנה ששם הרבה יותר משתלם לייצר אופנה. כמובן שהיינו חייבות להבין ממנו מה גורם למוצר הסיני להיות זול בהרבה.

השאלה הראשונה ששאלנו את שי היא כמה תופרת ממוצעת במתפרה בגודל ממוצע מרוויחה בסין. התשובה הייתה מזוויעה -300$-500$. אך מה שהיה עוד יותר מפתיע,ששותפתו לחיים ולעסק של שי, מירב, מיהרה להגיד כי המצב הרבה יותר טוב מבעבר - כשהתחילו להשתלב בתעשייה הסינית השכר הממוצע היה כ-100$ לחודש. ולחשוב שאנחנו מתלוננים על שכר המינימום. רוב התופרות עובדות עשר שעות מידי יום וכמובן שכשיש פרוייקט גדול או עומס בעבודה, השעות מתארכות. בסיום יום העבודה לתופרת יש מיטה ממש קרוב למכונת התפירה שלה, אם לא ממש מתחתיה, כדי שכאשר בעלי המפעל יצטרכו את המכונה האנושית שלהם, היא תהיה זמינה בכל רגע נתון.

אז כמה בעצם עולה לייצר בסין?

קודם כל חשוב להדגיש כי הייצור הסיני הוא יצור המוני ונע בין 700 ל-10,000 פריטים לדגם! כך שייצרן שמייצר פחות מהכמויות הללו לא יכול לייצר במפעלים. להלן המחירים של מוצרים נבחרים:

חולצת בייסיק: 50 אגורות

חולצת פולו: 2.7 שקלים

שמלת ערב: 5.25 שקלים

מעיל מחוייט: 6 שקלים

לצורך ההשוואה, הינה מחירי הייצור של אותם פריטים בארץ:

חולצת בייסיק: 10 שקלים

חולצת פולו: 12 שקלים

שמלת ערב: יכולה להגיע גם ל-100 שקלים לפריט, תלוי באיכות העבודה והחומר.

אז היכן מייצרות חברות הענק שמגלגלת מאות מיליונים בשנה?

החלק הכי מפתיע בשיחה שלנו עם שי לא הגיע עד שהוא סיפר לנו מה חברות הענק עושות.

בדרך כלל מה שקורה הוא שחברות אלו משכירות את שירותיהם של בתי הסוהר הסינים. בתי הסוהר מייצרים להם את אותם הפריטים שהצגנו לכם במפעלים הגדולים בבערך רבע מהמחיר! חברות הענק משלמות לבתי הסוהר, שכמובן לא משלמים לאסירים דבר. הרי אין כוח עבודה זול יותר מאסיר המרצה את עונשו. מנגד, גם לחברות הקטנות שרוצות רק כמה מאות פריטים מכל דגם יש פתרון, ה"מארקטים".

שוק שאין לו סוף

אזור המארקט הוא אזור המתפרש על עשרות קילומטרים וכמו ששי אמר - "אתן יכולות להמשיך ללכת עד שתתייאשו". במארקטים הללו יש את כל סוגי הבגדים המוכנים המוצעים אצלנו בשוק הישראלי. בדרך כלל החנויות המוכרות ברחובות תל אביב הן הקליינטיות הישראליות העיקריות שלהם ובשנים האחרונות אתרי האופנה האינטרנטית הצטרפו.

איכות המוצר במארקטים אינה תלוייה בלקוחות, הלא הם החנויות בארץ, מכיוון שהם לא אלו המייצרים את המוצר. מירב אמרה זאת פשוט ? "איכות הבגדים במארקט היא האיכות הכי נמוכה בשוק האופנה העולמי". ואז ירד האסימון ? כמובן שמוצר באיכות ירודה הרבה יותר קל למכור באינטרנט, שם ללקוח אין הזדמנות למשש את הבד ולהסתכל על איכות התפירה. בגלל זה בדיוק כמות חנויות האופנה האינטרנטיות שנפתחו לאחרונה היא פשוט אין סופית.

בעוד שיצרן שעובד מול מפעל יכול לשלוט באיכות הבגד על ידי תשלום שתואם לרמה הנדרשת ולפקח על העבודה, במארקטים איכות הייצור לא בשליטתם של הלקוחות, הלא הם היבואנים. המחירים במארקטים מתחילים בסביבות ה-3 שקלים ליחידה. לאחר כמה השוואות שעשינו עם אתרי אינטרנט ישראלים מול עלות המוצר הסיני הבנו שתמחור המוצר הוא כ-300% רווח!

על מה אנחנו משלמים?

כולנו רוצות לקנות בזול, למצוא מציאות ולהתחדש בבגדים בתדירות גבוה, אבל האם זה שווה בכל מחיר? האם זה שווה אם איכות הבד והתפירה הם כל כך ירודים שהבגד ממש מתפרק לנו בין האצבעות? ואם אותו הבגד כנראה נמצא אצל עשרות אלפי נשים אחרות? האם זה שווה לקנות בגד שתלבשי פעמים ספורות, שיוצר בתנאים מזוויעים, ושאת משלמת עליו את מה שהתופרת מרוויחה בחודש שלם?אולי פעם הבאה שתחליטי לרכוש בגדים תשקלי לרכוש את המוצר המקומי אחרי הכל.

www.25pcs.co.il