דפני ליף: נמאס לי מסיסמאות ריקות
מערכת בחירות מורכבת כיום במדינת ישראל יותר מכל דבר אחר, מסיסמאות. אלו שיש על סטיקרים, אלו שנכתבות בכותרות הראשיות והמשניות בעיתונים השונים, אלו שיורים מועמדים אחד אל השני בפאנלים, אלו שמרכיבים את דף המסרים בכנסים ובמפגשים מול המצביעים הפוטנציאלים.
עוד באון לייף:
כשפנו אלי לכתוב מה הוא דבר החשוב ביותר שמי שיבטיח אותו יקבל את הקול שלי, הבנתי שאין דבר כזה. משתי סיבות עיקריות. האחת היא שאני לא מאמינה להבטחות של פוליטיקאים, בייחוד לאלה שמתאמנים עליהן מול המראה. הסיבה השניה היא שהחיים שלנו בישראל מורכבים משלל של נושאים וההתמקדות בנושא אחד מרדד את התמונה המורכבת של החיים. אלו שאנחנו כולנו חיים בכל יום ויום. בשביל לפתור את בעיית הדיור במדינת ישראל צריך לפתור יותר מבעיה אחת. בגלל שיוקר הדיור מתחלק לשכירות, לשוק משכנתאות, לשכר ריאלי, לצבירה של פנסיה, לקרקעות המדינה, מכרזי בניה, דיור ציבורי ועוד ועוד. וזו רק דוגמה אחת למורכבות. המועמדים יודעים זאת. אבל מלמדים אותם, והם משתמשים בהחלט בטענה שהציבור לא יבין מסרים מורכבים.
אז היה לי קשה לבחור. בגלל שאני חושבת שיותר מפתרונות והבטחות להמציא מחדש את הגלגל הדבר החשוב ביותר הוא חוט שדרה ערכי ורעיוני. מה הם הקווים האדומים, מה היא השקפת העולם, מה היא נקודת המוצא ואיך נראית הדוגמה האישית.
את כל אלו לא ניתן לבחון דרך דף מסרים מהודק או דרך סיסמאות בחירות. כאן דרוש כלי אחר. כלי שעושים בו שימוש במקומות אחרים בעולם, אבל מאיזושהי סיבה לא מובנת, לא בישראל.
מה שבאמת הייתי רוצה עבורנו זה דיון מורכב, מעניין, ערני, בשידור חי של כל ראשי המפלגות הרואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה. ראש ממשלה צריך להיות אישה או איש שיש בידיהם תשובות למגון רחב של נושאים, שיש בידיהם יכולת איתנה לעמוד ולענות על שאלות למראית כל, שיש להם אפילו רצון לעשות זאת, שלא נדבר על האומץ לעשות זאת בתקופה בה אנשים לא ממש מאמינים למה שאומרים אנשים שמכונים "פוליטיקאים". לא די להגיד "אני רוצה שיהיה טוב", כשרצים לכנסת. יש צורך במתן פתרונות, בפריסת משנה אמתית, וביכולת לעשות את כל אלו לא רק מתוך טקסט שמתאמנים עליו מראש, אלא מתוך הקשבה והתקלה על ידי שאלות מהשטח עצמו.
וויכוח בשידור ישיר יאפשר לנו לראות את הבקיאות של המועמדים בחומר, את היכולת שלהם לעמוד על שלהם בלי להתלהם, את היכולת שלהם להתמודד עם יריבים וגם עם רגעים שחטאו בתשובתם או שגו.
כל הדברים האלו הם חשובים. בגלל שאנחנו לא בוחרים לכנסת פוסטרים. אנחנו בוחרים אנשים. והאנשים האלו אינם מושלמים, הם טועים לפעמים, והם מבקשים את הקול שלנו בשביל להיות חלק ממערכת שמכריעה את החיים שלנו, מערכת שבה יש פער תמידי בין ההבטחה ליישום. הרי פוליטיקה היא אמנות האפשרי. אז חשוב למדי לצפות בגרסה הזו של "האח הגדול" ולראות מה הבטן אומרת לכל אחד ואחת מאיתנו. האם אנחנו מאמינים להם? האם התשובות שלהם מספקות אותנו? האם הם מאמינים לעצמם?
המצלמה קולטת זיוף בשניה. אלו שמפחדים ממנה, ינסו להימנע מדיון משודר בין המועמדים.
אבל אני חושבת שזה חשוב מספיק בשביל שנדרוש עניין זה. בגלל שזו לא באמת תכנית ריאליטי, האנשים האלו הולכים לנווט את חיינו בשנים הקרובות.





React to WordPress