פולקלור יהודי, אגדה אורבנית או סתם מעשיה חביבה - כמה כולנו היינו חפצים לפחות פעם או פעמים בחיים לחוות איזה שהוא סוג של נס. נס אישי כזה או אחר, אפילו סתם נס שטחי ונבוב, מהסוג הקוסמטי.

 

מניסיון, הנה הניסים הטיפוחיים והאיפוריים שלהם כל אשה בת דעת, לדעתי, מייחלת להם.

מייק אפ שבאמת ימתח את הקמטים

מייק אפ כזה שלשם שינוי גם יקיים את מה שהוא מבטיח ויחסוך מכולנו את ההתרוצצות המייגעת אל הפלסטיקאי מדי כמה חודשים (יחי הבוטוקס!), שיהיה זמין לכל כיס ושלעולם-לעולם לא יחסר ממדפי הפארמים.

 

התעוררת בבוקר עם עור מיובש, אפרורי וקמט חדש של זעף בגלל הריב של אתמול בלילה עם החצי?

 

אין בעיה! מרחי את המייק אפ החדשני, לכי לעשות לעצמך קפה (כי לבן הזוג לא מגיע היום) ועוד חמש דקות, כשתביטי שוב במראה תראי איך העור מתוח וזוהר, הקמטים נעלמו כלא היו, ואת נראית שוב, (לפלצותו של החצי) בת עשרים... גג.

גלוס שינפח את השפתיים

"יש כבר כאלה!” יזעקו כמה מן החוכמולוגיות. ובכן יקירותיי-לא.

 

נכון, יש דברים שמתיימרים להיות כאלה (והם נקראים בעגה המקצועית LIP PLUMPERS). הפעולה שבפועל הם עושים היא בסך הכל המרצה של כלי הדם הקטנטנים שבאזור, מה שגורר אחריו תחושת עקצוץ מעצבנת, ובדיעבד, לזמן קצר בלבד אם בכלל, לתחושה מלאה יותר.

 

אני בכלל גורסת שהגלוסים הללו עובדים הרבה על התחושות המודעות שלנו - כשהשפתיים מעקצצות, אנחנו מודעות אליהן יותר, ומכאן התחושה שהן גדולות יותר. קונספירטיבי משהו, אבל עובדה שזה עובד...עליכן.

 

בתכל'ס, אין עדיין שום דבר שתמרחי על שפתותיך כשאת הולכת לישון בערבו של יום, ויגרום לך לקום למחרת כתאומתה המשובטת של אנג'לינה ג'ולי.

מסקרה שתעגל את הריסים

בדם ליבי אני כותבת את השורות הללו, שכן, למרות שבורכתי (כך אומרים, טפו-חמסה) בעיניים יפות - הריסים שלי, ריסי גמל הינם. בהירים, ישרים וסרבני התעגלות ידועים לשמצה.

 

לא משנה מה עוללתי להם, עניין העיגול פשוט פסח עלי בבוטות. עוד לא נתקלתי בימי חיי במסקרה אחת שעושה עבורי את הדבר הפשוט הזה.

 

איך בכל זאת אני מתמודדת עם העניין עד שמישהו יואיל בטובו להמציא כבר את המסקרה זוכת-פרס-הנובל הזו? מעגלת במעגל ריסים, מעמיסה על הריסים שכבת פריימר + שתי שכבות של מסקרה משובחת במיוחד, ושוב מעגלת במעגל ריסים. מעגלת, מעגלת, מעגלת - אך כאמור, לשווא.

עיפרון שיחזיק מעמד בתוך "מעקה העין" (להלן ה"Waterline”).

זו משאלת הלב הכמוסה של כל אחת ואחת מאיתנו מגיל 16בערך. בדיוק בגיל שבו מתחילים לשים בחדווה "פס" בעין רק כדי לגלות בבעתה, בהצצה אגבית אל מראת מכונית חונה, (תוך כדי פלירטוט בוסרי עם רום, החתיך של השכבה) שהפס השיקי הפך למריחה שחורה וכעורה למראה שנמתחה מתחת לריסים ומשווה לך מראה של רקון אומלל.

 

מה לא ניסינו מאז אותו אינסידנט - קיבוע של העיפרון בצלליות מכל סוג ומין, שימוש בעפרונות על בסיס שעווה שמתיימרים להיות עמידים במיוחד ואפילו אייליינרים במרקם ג'ל (שדווקא מגלים עמידות נאה למדי באיזור, אך בכל זאת).

 

לא סתם משחר ההיסטוריה האנושית גילו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי העולם מוצרי כחל לעיניים מכל סוג ומין - המין הנשי נמצא עדיין בחיפוש תמידי אחר ה"פס" העמיד האולטימטיבי, ואין מי שיושיע.

 

זו רשימת "הניסים האיפוריים" הצנועה שלי. אליה מצטרפים כמובן גם ניסי הטיפוח מסוג: "צבע השיער שמחדש את עצמו בשורשים", “קרם הלחות שבאמת עובד", “השעווה החד-פעמית להסרת שיער מיותר" (זו שבאמת גורמת לו לא לצמוח יותר), ועוד אי אילו זוטות שכאלה.

 

יש לכן עוד המצאות? תרגישו חופשי לשתף, אולי מישהו יקרא את זה וירים את הכפפה סוף סוף.

 

 

 

לבלוג של יעל: http://yafutoo.blogspot.com

תגיות