"ומה המוצא של ההורים שלך? שאלתי את החבר החדש של דינה. "איזו שפה מדברים סבא וסבתא?" מיהרתי לתקן את עצמי כשראיתי את המבוכה על פניו של הבחור. לא רציתי לקלקל לדינה את התוכניות. הבחור החדש, כך נדמה, מאוד מצא חן בעיניה.
ככה זה, אמרתי לעצמי. זה החינוך הציוני, הצברי. אני - צבר ואין עבר. אבל העבר ישנו, הוא נמצא בתוכנו. אם באהבת הסדר או באגירת חפצים שאנו לא מסוגלים לזרוק, אם בכופתאות גבינה או בחריימה, וגם אם על דרך המרד.
רק מה, מבינים את זה רק אחר כך. החיים של הסבתא נשארים באלבום תמונות וגם החיים שלי כבר בדרך לשם, כך אמרתי לעצמי, ואחר כך, כשהכל יתרחק ויצהיב, הם פתאום ירצו לדעת. פתאום יהיה להם חשוב להיזכר שהם יקים, שהם עיראקים גאים. "זו דרכם של הצעירים", אני מנחמת את מנחם. "הם רוצים לעשות בדרכם, ויותר טוב. ככה זה צריך להיות". ואני מתחילה לשיר בפני הבחור הנבוך את השיר האהוב עלי בלדינו.
Yo me enamor de un aire
De un aire de una mujer?
מזלי שאלוהים נתן לי קול יפה, והילדים עדיין לא מתביישים בו.

 

תגיות