הגיבורה

קארי פישר ? פרינסס ליאה לנצח

 

 

השבוע שודר ברשת HBO האמריקאית סרט המלווה את מופע היחיד המצליח של השחקנית קארי פישר, "Wishful Drinking".

 

המופע, המבוסס על ספר אוטוביוגרפי בעל אותו השם, מגולל את התמודדותה של פישר ? נסיכה הוליוודית אמיתית מתוקף היותה בתם של הכוכבים דבי ריינולדס ואדי פישר, ומתוקף גילומה את הנסיכה ליאה עגולת הצמות בסדרת סרטי "מסע בין כוכבים" ? עם אלכוהוליזם, תסמונת דו-קוטבית, חיים אישיים סבוכים לאור הזרקורים, התמודדות שהמאפיין העיקרי שלה הוא הרבה הרבה הומור.

 

גם דמותה האיקונית של פרינסס ליאה, שהעיבה על המשך קריירת המשחק של פישר (ואולי בכך תרמה להצלחת הקריירה שלה כסופרת. זוכרים את הסרט המרגש "גלויות מהקצה" עם מריל סטריפ ושירלי מקליין? הוא מבוסס על אחד מספריה של פישר), מקבלת כאן מקום של כבוד. היא מככבת על עטיפת הספר וגם בהופעה לא נפקד מקומה. פישר, שבארץ מוכרת בעיקר לגיקים וליודעי ח"ן, היא אישה חזקה ומצחיקה והטריילר לסרט עליה עושה חשק עז לחפש אותו ברשת. קבלו הצצה:

 

 

 

הבריאותית

מישל אובמה ? נו מור ג'אנק פוד

 

 

השבוע חתם ברק אובמה, הנשיא האתלטי של המעצמה השמנה בעולם, על "חוק תזונת הילדים". מה שזה אומר בפועל זה שיתחילו לשים לב שם בארצות הברית במה בדיוק הם מאביסים את ילדיהם בשעות שהם נמצאים בבתי הספר.

 

בתיאוריה זה אומר שסצנות הקפטריה שאף דרמת נעורים אינה שלמה בלעדיהן ייראו בעתיד קצת אחרת, קצת בריאות יותר ומלהיבות פחות (פוד פייט עם ברוקולי וקציצות טופו? לא נראה לי...). מכיוון שאין מדינאי בעולם שיתעסק במשהו כל כך אזרחי ושפוי, כמו בריאות הילדים בלי להתנצל על כך, מיהר הנשיא אובמה להכניס לתמונה את אשתו, מישל אובמה, בתור התירוץ והכוח המניע מאחורי החוק.

 

זה לא סוד שמישל אובמה פועלת במרץ לעידוד אכילה בריאה ונכונה בקרב ילדים. מדי פעם מתפרסמות בכלי התקשורת תמונות שלה עודרת בגינה הנשיאותית ומארחת ילדים שזוכים לטעום מפירות עמלה האורגניים. אבל, לטעמי, ה"הלצה" של הנשיא על כך שאם לא היה חותם על החוק היה נאלץ לישון על הספה, היא סרת טעם כמעט כמו כרישה מאודה. מה יש להתנצל על זה שאתה דואג לילדי ארצך? מה, רק מלחמות זה מגניב ובריאות הילדים זו פאדיחה? ואם ככה אתה מרגיש, אז למה על חשבון אשתך?

 

הרי רק על ה"הלצה" הזו מגיע לך לישון על הספה, או אולי אפילו בגינה, בחלקת הסברס הנשיאותית. ולכל מי שהקטע הזה עשה אותו רעב, הנה מישל אובמה וחברים זורעים ברינה:

 

 

 

 

 

המסתורית

מונה ליזה ? תני חיוך, הכל לטובה

 

 

הזמן טס במהירות, ורק דבר אחד נותר על כנו קבוע מהיום שבו יצר אותו לאונרדו דה וינצ'י במכחולו ? חיוכה של המונה ליזה.

 

תיאוריות על גבי תיאוריות נערמו בניסיון לפצח את היצירה הזו. הדבר הכי מופרע שאני קראתי עליה הוא שהחיוך שלה הוא בעצם ציור של גב נשי מתעקל, ושאם מביטים היטב רואים ממש שצורתו היא צורת עמוד שדרה ולא של פה ושפתיים.

 

השבוע התחדש הדיון במונה ליזה. והפעם: זהותה של הגברת המצוירת. הסברה הרווחת היא כי מדובר בליזה גארדיני, אשת סוחר מפירנצה שבאיטליה. ואולם, חוקר איטלקי בשם סילבאנו וינצ'טי, יו"ר הוועדה האיטלקית למורשת תרבותית, טוען כי הוא עלה על רמזים שעשויים להביא לגילוי זהותה האמיתית של המוזה של דה וינצ'י.

 

את הרמזים מצא וינצ'טי לא בחיוכה של המונה ליזה, כי אם בעיניה. באמצעות מכשור מתקדם הציץ וינצ'טי אל תוך עיניה של הגברת המחייכת ומצא שם סימנים הדומים לאותיות. מכאן הסיק כי יש דברים בגו, ופרסם את מסקנותיו הראשונות בנושא. האמת, נחמד להיתקל בחדשה-ישנה כזו בתוך בליל האקטואליה השבועית הקשה.

 

מונה ליזה תמיד איתנו, וגם לפנתיאון הזמר העברי היא נכנסה:

 

 

 

 

 

הצעירה

ג'ורג'י הנלי ? האריה, המכשפה והילדונת הג'ינג'ית

 

 

הסרט "סיפורי נרניה ? במסע בדרך השחר", כבש בסערה את המקום הראשון ברשימת שוברי הקופות בארצות הברית השבוע. אחת הכוכבות הצעירות שהוא מביא אלינו היא ג'ורג'י הנלי, בריטית בת 15 המגלמת את דמותה של לוסי, האחות החביבה ברביעיית האחים הנודניקים הנקלעת לארץ נרניה שופעת המוזרויות.

 

לאחר שראיתי השבוע צילום של מלכת בריטניה עם כוכבי הסרט הבנתי שלמרות סלידתי האישית הקלה מכל העסק (כן, גם אני קראתי את כל הספרים בסדרה הילדותי וחטפתי כאפה מצלצלת בסיומה. לא, לא יהיה פה ספוילר הפעם), יש צורך להתייחס.

 

אז ככה: ג'ורג'ינה הלן הנלי מתגוררת ביורקשייר עם הוריה ושתי אחיותיה הגדולות. אחותה הבכורה, רייצ'ל, גילמה את דמותה של לוסי המבוגרת בסרט הראשון בסדרת סרטי נרניה, "האריה, המכשפה וארון הבגדים". כשהיא לא משחקת בסרטים או הולכת לבית הספר, היא תומכת בארגון SOS Children's Villages המסייע ליתומים ברחבי העולם. מה שנקרא, ילדה טובה.

 

 

 

הישראלית

ד"ר אינה סלוצקי ? למה? GABA!

 

ברכות לד"ר אינה סלוצקי מאוניברסיטת תל אביב על זכייתה בפרס ברנרד כץ לשנת 2010. הפרס היוקרתי הוענק לד"ר סלוצקי על מחקרה בתחום התקשורת בין תאי עצב.

 

את המחקר ערכה ד"ר סלוצקי עם תלמיד המחקר טל לביב ועם הדוקטורנטית ענבל ריבן, והוא מתמקד בסינפסות, כן כן, הסינפסות ? אותן יחידות בסיסיות המשמשות את המוח שלנו ליצירת זיכרונות.

 

החידוש שמחדש מחקרה של ד"ר סלוצקי הוא בהצגת המנגנון האחראי לפעולתן של הסינפסות בתוך רשתות של נוירונים. למי שאיבד אותי בשלב הזה אזכיר את הסדרה המופלאה "החיים", שהנפישה את כל אותם מושגים שהבאתי כאן ורבים אחרים לכדי יצורים מצוירים חמדמדים שרוחשים בגוף שלנו ועושים שהוא יפעל.

 

 העובדה שעדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאופן שבו פועלת המכונה המופלאה המכונה "אנחנו" שבה ומתמיהה בכל פעם מחדש. האדם כבר צעד על הירח, ועדיין יש לו מה ללמוד על האופן שבו הוא עצמו פועל. אני חושבת שזה פלא גדול. עם זאת, אני לא דוגמה. אני עדיין חושבת שהדנ"א הן מכוניות קטנות שנוסעות בתוך הגוף ונהגיהן מתחברים זה לזה באמצעות צורות מיוחדות שהם נושאים על ראשיהם. כן, יותר מדי טלוויזיה בגילים הקריטיים.

 

ורק כדי לסגור את הנושא הזה בשמץ של בגרות, אנסה להסביר מה GABA, מושג מרכזי במחקרה של ד"ר סלוצקי: GABA - המוליך העצבי השכיח ביותר במערכת העצבים. בחיי היומיום ה-GABA עשוי לעניין אותנו כי הוא קשור לתחושות של רוגע וחרדה. ביפן נמכר שוקולד המכיל GABA ומשמש כסוג של רגיעון. אלכוהול, שגם עשוי להרגיע את חלקנו, הוא כידוע חומר המשבש את הזיכרון. נו, מתחילה להסתדר לכם התמונה? זיכרון? סינפסות? GABA?

תגיות