להסתדר עם קולגה מהגיהנום

לימור (32) הגיעה למשרד עורכי דין תפקיד מנהלת משרד. היא הייתה בטוחה שהיחסים עם הבוס או התפקוד שלה יהיו אלו שיקבעו אם היא תישאר במקום העבודה או לא. המציאות הייתה קצת שונה: "הבחורה שאותה החלפתי בתפקיד אמרה לי שבלה, המזכירה של עורך הדין השני במשרד, היא טיפוס שמאוד קשה לסבול", היא מספרת.

"כבר ביום הראשון אותה בלה שישבה בשולחן לידי הרימה טלפון לחברה, והתחילה לספר לה בפרוטרוט מה אני לובשת, מה הספקתי לעשות בחפיפה, איזה שאלות שאלתי ועוד. אחת לכמה משפטים היא הייתה מגניבה לעברי מבט מזלזל ומסבה את הראש".

מתברר שבלה לא בחלה באמצעים: "לא הבנתי מה הקטע שלה, אבל אחרי כמה ימים שהעניין חזר על עצמו הרשיתי לעצמי לשאול אותה. בדיוק באותו רגע הבוס שלי נכנס למשרד. במקום לענות לי, בלה התחילה לצעוק עלי, על התפקוד שלי, על זה שאני מאוד לא נעימה ולא מנומסת ללקוחות, שאני טועה בהנחיות שאני נותנת להם ועוד", נזכרת לימור.

הסיפור הזה לא נגמר טוב: "הבוס שלי היה המום. אני הייתי המומה אפילו יותר. מכיוון שהיא הייתה ותיקה, הוא כמובן הניח שהיא צודקת. כאשר קיבלתי ממנו הזדמנות נוספת להוכיח את עצמי המציאות נעשתה אפילו קשה יותר. בכל בוקר היא הייתה נכנסת למשרד, מעיינת במסמכים שלי, שואלת שאלות ואז כשהבוס שלי היה נכנס, היא הייתה מעמידה פנים שעשתה את כל העבודה שאני למעשה ביצעתי. כעבור מספר חודשים הגשתי את התפטרותי ממשרד עורכי הדין הזה".

והוא בכלל לא ידע שהוא כזה

"ניתן לייחס את ההתנהגות התככנית של העובדים מהסוג הזה לשני סוגי גורמים: אישיותיים ותלויי סיטואציה", מסבירה גילת פלג – פסיכולוגית ויועצת תעסוקתית המתמחה באבחון ומיון כוח אדם. "יש אנשים שמטבעם הם ציניים, פסימיים או אגרסיביים. אם אלו הם גורמי האישיות של האדם בו מדובר, יהיה מאוד קשה לעשות בו שינוי שיביא למציאות נוחה יותר במשרד", אומרת פלג.

אז מה עושים?

"אם אלו הן תכונות האופי של הקולגה שלכם, אפשר ללמוד לחיות עם זה תוך הערת תשומת ליבם של הסובבים, או לחילופין לבקש העברה פיזית של עמדת העבודה למקום מרוחק יותר מאותו עובד".

פלג מעירה כי לפעמים ישנן נסיבות מקלות: "במקרים אחרים, ההתנהגות הלא נעימה של העובד נובעת מסיטואציה קשה בה הוא נתון, בין אם מדובר במשבר כלכלי, משבר בזוגיות, חוסר שביעות רצון בעבודה או כל בעיה אישית אחרת שהופכת אותו למאוד מריר. יכול מאוד להיות שאותו אדם לא שם לב לכך שהוא בעצם שופך את חמתו על העובדים סביבו, ומשרה אווירה לא נעימה".

זה אולי קצת יותר לגיטימי, אבל עדיין מרגיז. "במקרים כאלו שיחה פתוחה שתבהיר לו את המצב יכולה מאוד לעזור", אומרת פלג. "השיחה לא צריכה להיות ממקום של הוראה או ציווי לשינוי ההתנהגות, אלא ממקום רך וחברי יותר. נסו להבין מאיפה נובעת המצוקה שלו והסבירו לו את המצוקה אליה הוא מכניס אתכם. גם במקרים אלו, אם השיחה לא נושאת פרי והתנהגות העובד לא משתנה, אפשר בהחלט לבקש מהמנהלים העברה של עמדת העבודה שלכם למשרד או לקומה אחרת, מה שיצמצם את החיכוך ביניכם לבין העובד המריר".

"במקום לפרגן לי על הידע הוא היה זורק לי הערות מביכות"

בעוד במקרה של לימור הקולגה הייתה ככל הנראה בעלת אופי קשה "מהבית", יש מקרים שבהם הדרך שמציעה פלג יכולה להועיל. שחר (28) נתקלה בקולגה מהגיהנום כשעבד בחברת תקשורת גדולה. "עבדתי במחלקת גרפיקה בחברה, ולצידי עבד גרפיקאי חדש שלא פעם נזקק להדרכה ממני. במקום לפרגן לי על הידע, הוא היה זורק הערות מביכות על המקצועיות שלי בכל פעם שמישהו מהדרג הניהולי היה בסביבה.

"באחת הפעמים הוא עיצב משהו אחרי הסבר מפורט שלי, וכשקיבל שבחים על הביצוע, הוא אמר בנונשלנטיות – 'כן, אני לא צריך לעבוד פה שנים כדי שיראו את טביעת האצבע העיצובית שלי' - והסתכל עלי. אחרי כמה פעמים שזה קרה, שאלתי אותו אם אנחנו יכולים לדבר רגע ברצינות.

"חשבתי שאם אגיד לו איך אני מרגישה במחיצתו, הוא יוכל לשנות את הדרך שלו. לא תליתי בשיחה יותר מידי תקוות, ולהפתעתי היא דווקא התפתחה בכיוונים טובים מאוד. הבחור סיפר על זה שהוא קצת בלחץ כלכלי, שהעבודה הזו מאוד חשובה לו, שהוא מתכנן לבקש העלאה בשכר בקרוב ועוד. הוא התנצל על איך שגרם לי להרגיש ומאז הפכנו להיות צוות לעניין. הדינמיקה בינינו מאוד השתפרה ושנינו הרגשנו כאילו מחיצות שהיו בתחילת הדרך נעלמו".

"פשוט צרחתי עליה בחזרה בכל הכוח"

ויש גם כאלה שלא מוכנים להתפשר או לספוג – ומשיבים מלחמה. הגישה הנינוחה של שחר לא הייתה משהו שדנית (33) הייתה מוכנה לעשות למען הקולגה שמיררה את חייה כשעבדה במוקד שירות.

"כאשר עבדתי במחלקת מכירות הייתה עובדת עם נטיה לצעוק על כל מי שעשה משהו שלא נראה לה. פעם אחת היא צעקה עלי. זה היה בגלל שלא השארתי עמדה מסודרת, והיא נאלצה לנקות אחרי. היא פשוט נעמדה באמצע המוקד וצעקה שהיא לא מנקה ולא שפחה וכו'. כמה ימים אחר כך היא יצאה מהשירותים ואני נכנסתי אחריה, ועל הרצפה היו ניירות.

"אין לי מושג אם זו הייתה היא שלכלכה או לא, אבל זה ממש לא עניין אותי. יצאתי אחריה מהשירותים ובדיוק כפי שהיא עשתה לי כמה ימים קודם לכן- עמדתי באמצע המוקד וצרחתי עליה בכל הכוח.

"הרגשתי שאני מענישה אותה על כל ההשפלות שכל האנשים ספגו ממנה. אמרתי לה שלפני שהיא מעירה בצורה כזו, שתדאג לנקות בעצמה. שאף אחד לא צריך להיכנס לשירותים מלוכלכים רק בגלל שהיא מרגישה מורמת מעם ולא מוכנה לנקות אחריה ועוד. היא הייתה המומה. לא נראה לי שהיא ציפתה שמישהו יעז להשיב לה באותו המטבע. מאוחר יותר באותו היום היא ניגשה אלי ואמרה שהיא מתנצלת והתוודתה שלא חשבה איך מרגיש הבנאדם מהצד השני. זה לא שנהיינו חברות הכי טובות מאז, אבל לפחות השקט במוקד הושג".

אם יש לכם במשרד עמית לעבודה שממרר לכם את החיים, אל תהססו. ייזום שיחה פתוחה וקולחת יכול לעשות את העבודה ולהשאיר טעם טוב לשני הצדדים. כך או אחרת, אין לכם מה להתמהמה בנקיטת הצעד. אחרי הכל, אם השיחה הזו לא תועיל, היא ודאי לא תזיק. לפחות אחריה תוכלו לדעת באמת עם מי יש לכם עסק ולתכנן את המהלכים שלכם לעתיד.

למנהלם ממליצה פלג לבדוק את הדינמיקה בעבודה הן ביום יום והן בשיחות שבועיות. "עצתי היא לצאת אחת לתקופה לפעילות מחוץ למשרדעם העובדים - זה מגבש ומלכד ומגביר את תחושות החדווה ושיתוף הפעולה".

אז איך  מתמודדים עם קולגה שיורד לחייכם?

• אל תתנו לקולגה שמוציא עליכם תסכולים לערער לכם את הביטחון במקצועיות שלכם.
• העירו את תשומת ליבו של המנהל להשפעה השלילית של הקולגה התוקפני.
• נסו ליזום שיחה עם אותו קולגה, יכול להיות שהמרירות נובעת מקושי אישי והוא כלל לא מודע להשלכותיה על הסביבה.
• אם אתם מרגישים שקולגה רמס את הכבוד שלכם, ,אל תחששו להשיב מלחמה שערה.
• אם כל אלו לא עובדים, פשוט בקשו מהמנהל לשנות את מיקום עמדת העבודה שלכם. כמו שנאמר – רחוק מהעין, רחוק מהלב.