יוסי וג'אגר – הגירסה האמריקאית
גם בישראל הארון הוא לא מה שהיה פעם, ואני מדבר על הארונות הקטנים שעל כתפי הקצינים. כל יתר הארונות בוטלו. הרי כולם יודעים שכל המודיעין הומואים. סתם, לא כל המודיעין, רק הבנים. בגלי צה"ל יש מלא הומואים אבל הם בארון. בחיל אוויר יש מלא מתרוממים, אבל רק באימוני טיסה. אבל בליינד כל מודיעין מלא הומואים. כולם יודעים, הודיעו את זה במודיעין.
צה"ל הוא צבא מתקדם - לפחות בנושא ההומואים
בשבוע הבא יתקיים במרכז הבינתחומי בהרצליה כנס מיוחד שעוסק בסוגיית גיוס גייז לצבא. יזם אותו מתן קרן, סטודנט עם אג'נדה; המטרה היא לעורר את מודעות הצבא לקשיים ולהתמודדות של בני הנוער, אלה שנמצאים רגע לפני הגיוס ושני רגעים לפני היציאה מהארון, בשלב שבו הכל עוד נראה מאיים ומבהיל ובעיקר – איך יתמודדו עם השילוב בין הומואיות ומדים, ועוד לא דיברנו על המקלחות המשותפות.
קרן יוזם גם פרויקט מתנדבים שילוו בני נוער גאים לקראת הגיוס במטרה להפיג את החששות ולסייע להם לחדור, סליחה סליחה, להיכנס לצבא בגאווה. שיט. בזקיפות קומה. גם נשמע גס. בקלות. זהו. לחדור לצבא בקלות.
אולי בקרב חיילי צה"ל אפשר למצוא לפעמים ניצנים של הומופוביה, אבל צה"ל הוא צבא שוויוני וטולרנטי. כולם זוכרים את המקרה של הטרנסג'נדר שהפכה מאישה לגבר תוך כדי שירותה הצבאי ובתמיכה מלאה של המערכת. ככה נוהג צבא שרואה בחייליו אנשים. תכף יקומו עלי מימין ומשמאל וממחסום ווטש, ואני בסך הכל רוצה להצדיע לכל מי שחושב שהומו בעברית זה אדם.
את השינוי המהותי בישראל עשו שלושה: פרופ' עוזי אבן שחשף את יחס הצבא להומואים בשנת 1993, ח"כ יעל דיין שהעלתה את הנושא לסדר היום ויצחק רבין שבהינף יד שינה סדרי עולם וקבע כי הומואים יהיו כשאר החיילים. נקודה. השאר היסטוריה.
לזרוק חייל מהצבא בגלל השתתפות במצעד הגאווה?
אין לי ספק כי במעמקי גולני יש כמה עשרות הומואים בארון שלעולם לא יעזו להודות בפני חבריהם המצ'ואיסטים כי בלילה הם חולמים על הראל סקעת, אבל בכל חברה "גברית" מסתתרת איזו הומופוביה שהיא. אין לי ספק שאחוז לא מבוטל ממקרי ההתאבדות בצה"ל קשור גם לנטייה מינית, אבל לא תמיד צה"ל הוא הגורם. אין לי ספק שבשניות אלה ממש, חייל קצת יותר עדין שומע מאחורי הגב קריאות גנאי פוגעניות.
ויש עוד הרבה לשנות – בעיקר במערך החינוכי וההסברתי, אבל אם מסתכלים על התמונה הרחבה, צה"ל הוא מקום שבו אפשר לספר ואפשר לשאול ואפשר לצאת מהארון ואיש לא יעז, כמו אז ב-1998, לזרוק חייל מהצבא כי התפרסמה בעיתון תמונה שלו במצעד הגאווה. ואם יזרקו - תקום קול צעקה, ומחאה ציבורית ודיונים בכנסת ולמי יש ראש לכל הבלגאן הזה. ופה קבור הכלב – המהפכה החלה בתל אביב הבועתית, בתקשורת, בפוליטיקה, בדעת הקהל וחלחלה אל כור ההיתוך הירוק חאקי. הזיקה הישירה בין הצבא לחברה בישראל אפשרה את השינוי הדרסטי.
לאמריקאים יש הרבה מה ללמוד מאיתנו
בארה"ב הקשר רופף יותר, צבא זה צבא ומדינה זו מדינה, זה לא חסר הגיון כשלעצמו, אבל כשהצבא כל כך מבודל מהאזרחות, הגרעין השמרני וההומופובי חזק יותר ויש לעקור אותו משורש. סוזן קולינס, אולימפיה סנאו, סקוט בראון וליזה מוקובסקי הם אנשים חשובים. תמיכתם בביטול "אל תשאל, אל תספר" חרף היותם סנאטורים רפובליקנים היא סימן ומופת לשמרנות האמריקאית.
האם שינוי החקיקה יעשה את ההבדל? ספק גדול, אבל אולי לטווח הרחוק יהיו יותר חיילים שיזקפו ראש וישאו דגל גאווה. כל אחד מהם ישלם מחיר אישי לא פשוט אבל אחרי עשר שנים, אולי עשרים, זו כבר תהיה תופעה שאפשר לחיות איתה בשלום.
ואם לא – שיבואו אלינו. תיירים תמיד היו תוספת נעימה למערך הלוחם, ועוד יותר מזה – למודיעין.





React to WordPress