שמתי לב שהמון אנשים לא מבינים את הרעיון שעומד מאחורי "צעדת השרמוטות". 
וזה הגיוני, כי מילים כמו "שרמוטה" מפחידות אנשים, כי התמונות מהמצעדים הקודמים גורמים לזה להיראות כמו אורגייה רק בהליכה,
אבל יותר מהכל, כי אין לכם זמן לקרוא על כל שטות שיוצאת באינטרנט! אז אתם פשוט מנחשים על בסיס מה שנוח לכם באותו הרגע
במקום שחס וחלילה תבדקו דקה לפני שאתם מגיבים על פוסטים! שאחר כך אני צריך להגיב עליהם כדי להסביר! יא בני זו-
 
בכל מקרה, מה זה "צעדת השרמוטות"?
"צעדת השרמוטות", כן תתרגלו למילה הזו, גם אני לא אוהב אותה, אבל יש פואנטה, אני נשבע.
"צעדת השרמוטות" בא במטרה להגיד שלא משנה מה האישה לבשה בזמן שהיא נאנסה, זה לא מגיע לה. 
היא יכלה ללבוש שק תפוחי אדמה, והיא יכלה ללכת ערומה. שום דבר, לא מצדיק אונס. 
אני לא מאמין שאני ברצינות צריך להסביר את זה, איך זה לא ברור מאליו?!
 
אוקי בסדר, אבל למה קוראים לזה דווקא "מצעד השרמוטות"? למה להשתמש במילה כל כך פרובוקטיבית? 
שאלה טובה. ב-2011 הרצה מייקל סנגווינטי, קצין משטרה קנדי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת יורק בטורונטו, 
ואמר, וזה ציטוט אמיתי: "נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי שלא יהפכו לקורבנות של אלימות מינית". 
להגיד כזה דבר, שנשים צריכות להימנע להלתבש כמו "שרמוטות" כדי להימנע מתקיפה מינית, זה כמו להגיד 
שאנשים צריכים להימנע מללכת עם כסף בארנק כדי שלא יהפכו לקורבן של שדידה. 
 
נשים לא מתלבשות בשביל למשוך את תשומת הלב שלנו, הן מתלבשות איך שהן אוהבות ואיך שנוח להן. וגם אם הן כן מתלבשות בצורה מסויימת כדי למשוך תשומת לב,
זה לא אומר שהן רוצות או שמגיעה להן תקיפה מינית. לאף אחת או אחד לא מגיעה תקיפה מינית. אפילו אם מישהי הולכת עם שלט עליה שאומר "תקוף אותי מינית כאן"
זה לא אומר שזה מגיע לה! כי תקיפה מינית היא דבר נוראי. זה כמו לחשוב שלמישהו הגיע שהוא נכנס עם הזרת בפינה של השולחן כי הוא הלך יחף.
"מה אתה הולך בלי נעליים בבית שלך! מה אתה מצפה!.... זונה!".
 
בכל מקרה, מאז המשפט המטומטם להחריד הזה, התחיל מצעד ה- SLUT WALK בארצות הברית כמחאה על האשמת הקורבן.
ואף הגיע להמון מדינות אחרות. מאירופה ועד ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, מקסיקו, ועוד. 
 
אבל רגע? באמת אין שום קשר בין איך שאישה לבושה לאונס? כי לפעמים... אני רואה אישה עם מחשוף וממש בא לי לאנוס אותה.
לא. אין. ולהגיד שיש קשר כזה הוא זלזול ענק במין הגברי. אנחנו לא דובי גריזלי שלא יכולים לעמוד בפיתוי כשהם רואים סלסלת פיקניק ביער.
אנחנו בני אדם, ואנחנו מסוגלים לשלוט בעצמנו. אונס הוא לא המקביל ל"התכוונתי לאכול רק תפוצ'יפס אחד, אבל אז לא שלטתי בעצמי!" 
לא, והגיע הזמן שאנחנו כחברה נוקיע את הרעיון הזה מהתרבות שלנו. הביקורת היחידה שאנחנו צריכים להעביר, היא על הצד הפוגע, לא על הצד הנפגע.
ובפעם הבאה שקורבן אונס או תקיפה מינית תעזור אומץ כדי לספר את הסיפור המזעזע שלה.
השאלה הראשונה שנשאל היא לא "מה היא לבשה באותו הזמן?" או "טוב מה היא ציפתה כשהיא מתלבשת ככה?".
והשאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא "איך אנחנו מונעים מזה לקרות שוב".
 
לכל מי שמסכים איתי שאונס אף פעם לא מגיע לקורבן, אישה או גבר, ורוצה להעלות מודעות לצורת החשיבה הזו, אני ממליץ להגיע ל"צעדת השרמוטות" בתל אביב ב14 לאוגוסט.
הצעדה תתחיל מהבימה בתשע בבוקר ותסתיים בכיכר רבין בשתיים בצהריים. 
 
ולכל מי שהתעצבן שאני מדבר על אונס רק כשאישה נאנסת, זה לא שאני לא מכיר באונס גברי, שגם נוראי בדיוק באותה המידה.
אלא שאני הולך לפי הרוב המכריע שהוא אונס נשי, קצת כמו מתי שמדברים לנשים בלשון זכר כשמדובר בפנייה כללית, או תמיד. כי זה תמיד ככה. 
 
אני הייתי תום טרגר, תודה רבה.
תשתפו את הסרטון הזה, בין אם אתם מסכימים איתי, שונאים אותי, סתם נהנים ללחוץ על כפתורים ולראות מה קורה, דרך אחת או אחרת... 
הבנתם את הרעיון
 
צפו בסרטון שהוא שיתוף פעולה של תום טרגר, עדי מורג, לי באלאן וגל קלדס.