כשאישה צופה בכדורגל ישראלי היא מבינה שהיא לא קהל היעד
21 שנים של צפייה בכדורגל גרמו לבתאל אלון להגיע למסקנה הנחרצת שכדורגל ישראלי כמופע בידור בנוי כמופע שמכוון לגברים בלבד. החל מסגל השידור, דרך הפרסומות מלאות הטסטוסטרון במהלך השידור ועד לשחקנים על המגרש: כדורגל בישראל לא מיועד לנשים
תמיד השבתות שלי היו שבתות של כדורגל. מגיל שש אני צופה, בבית ובמגרשים, ואף פעם לא הבנתי את הפליאה של אנשים כשאני אומרת שאני אוהבת כדורגל. ככל שהשנים עברו והתחלתי להסתכל על התוכן אותו אני צורכת בעין מבקרת, הבנתי את הפליאה שלהם היטב. הרי כל היבט בעולם הכדורגל הישראלי אינו מיועד לנשים, ולעיתים אף פוגעני כלפיהן, אז מה לאישה ולכדורגל?
למי שלא צופה, זה הולך בערך כך: כל שידור של משחק בליגת העל, הליגה הבכירה בישראל, נפתח בפאנל שכולל בין שלושה לארבעה גברים. איפה הנשים שאלתם? בשנים האחרונות אם התמזל מזלכם אחת לכמה משחקים זכינו לראות באולפנים גם את שרון פרי או מירי נבו הנהדרות. נבו, החל מהעונה הקרובה תיכנס לנעליו של מודי בראון ז"ל ונזכה לראות אותה מגישה את אולפן המשחק המרכזי בקביעות. בשורה חשובה וטובה, רק כמה חבל שבשביל שזה יקרה מגיש אחר היה צריך ללכת לעולמו. את מקומו של בראון ז"ל באולפן ליגת האלופות, שזה כביכול המשדר של "הליגות החשובות", ירש, למקרה ששאלתם, טל פרידמן.
בחזרה לליגת העל. אם ממש תתעקשו, את הנשים תוכלו למצוא על תקן האתנחתא הקלילה של המשדר, כשהן נמצאות על הקווים. את פניהן תראו פעם או פעמיים, וזה גם מספר הפעמים שסביר להניח שתשמעו אותן. בזמן שלסגל השידור באולפן יש כחצי שעה לפני ואחרי המשחק לדון ולדסקס עליו, לשדריות הקווים יש דקות שידור בודדות בהן הן מדווחות מכר הדשא. דווחי נתונים, ותני לגברים לדבר עליהם. אם נציץ על הליגות הגבוהות באירופה, כמו האנגלית או הספרדית למשל, נראה שהפאנלים כבר מזמן שוויוניים.
עניין התקן הנשי בשידורי משחקי הכדורגל אולי ייראה לאנשים כפרט טכני, אך זהו רק סממן אחד מתוך רבים המעידים שהכדורגל הישראלי משדר לפלח הגברי באוכלוסייה. הסממן העיקרי הוא כמובן העובדה שבליגה הבכירה בישראל עדיין משחקים שחקני כדורגל שהיו מעורבים בפרשיית מין עם קטינות. בעוד בליגה האנגלית לדוגמה, השחקנים מייסון גרינווד ובנג'מין מנדי הושעו מהליגה באופן מיידי, ברגע שהועלו חשדות לעבירות מין ואלימות נגדם, אצלנו עומר אצילי ודור מיכה עדיין משחקים על המגרש. איך אמורה להרגיש אוהדת כששחקן מהקבוצה אותה היא מעודדת חשוד שניצל קטינות?
חשוב לציין שאצילי ומיכה לא המציאו את הגלגל והם לא שחקני הכדורגל הראשונים שהיו מעורבים בפרשיות שבהן ניצלו נשים. לפניהם היו אלו שחקני נבחרת ישראל, לא פחות, שהשתמשו בשירותי מין והזמינו לחדר המלון בו שהו נערות ליווי. להתמודדות המורכבת והקונפליקט הפנימי הזה שמלווה כל אישה שצופה בכדורגל, מצטרפת תחושת חלחלה כשהיא מגיעה למגרש ושומעת את כל הקהל סביבה שר שלכל אוהד של הקבוצה הנגדית יש בת זונה.
נמשיך, אם היה צריך עוד הוכחה ששידורי כדורגל בישראל אינם מיועדים לנשים, זו העובדה שכלל הפרסומות במהלך השידור פונות לקהל גברי. שמפו קפאין שמונע התקרחות, מקדחות, רכבים, חומרים לפתיחת סתימות, ביטוחים ושירותי פנסיה, בנקים, בירות, גרילים ביתיים ועוד מגוון רחב של פרסומות מלאות טסטוסטרון שקהל היעד שלהן הוא בבירור גברים, אלו הפרסומות שמופיעות במהלך שידור משחק כדורגל בליגת העל. לא פרסומות לאוכל, מוצרי תינוקות, או חלילה תחבושות היגייניות. מפרסמים הם אלו ששמים כסף על השידורים האלו, והרבה מאוד כסף, ואם הפרסומות שהם בוחרים לשדר בזמן שידורי המשחק הן פרסומות שפונות לגברים, הם יודעים היטב מדוע.
משחקי כדורגל בישראל כמופע בידור הוא מופע מטורגט היטב, שקהל היעד שלו ברור ושקוף כמו מים. החל מהצוות שמעביר את השידור, דרך הפרסומות שאנו מקבלים במחצית, ועד השחקנים שמשחקים על המגרש. וברור לי שהגבות המורמות יגידו "אבל כמות הגברים שצופה בכדורגל גבוהה יותר מכמות הנשים", והם צודקים בגדול, רק שההעדפה כאן מהווה פגיעה אנושה בשוויון. הרי בסופו של יום אנו צופים ב-22 גברים שמשחקים כדורגל ולא ב-22 נשים, למרות שגם הן משחקות וגם להן יש ליגה, והיא לא פחות מעניינת. אבל גופי השידור לרוב לא טורחים לשדר אותה, גם לא את המשחקים של קבוצות הנשים בליגות האירופאיות ואף אחד לא מחייב אותם לעשות את זה. ברגע שגברים הם קהל היעד של כדורגל, זה מייצר מעגל מדיר נשים שמתחיל במגרשים, מסתיים בטלוויזיה וגורר בין לבין הרבה מאוד הסברים שכל אישה שצופה בכדורגל צריכה להסביר לכל מי שעדיין מתפלא. כנראה שגם במקרה הזה בלי רגולציה מלמעלה, הגברים שמנהלים את המשחק הזה, ימשיכו לשחק אותו לבד, והנשים שצופות בו ימשיכו לחשוב שהן סטיית תקן.
React to WordPress
