בעוד חודשיים וחצי כשיגיע השבוע הבודד שמרבית הילדים בישראל נחשפים לאירועים שהובילו לשואת היהודים, תגיד המורה שלהם כי 'העולם עמד מנגד', וכמה מהם יחזרו הביתה לשאול את ההורים, איך זה יכול להיות שאיש לא עשה דבר. ההמשך זה הקלישאות הידועות 'לא עוד', 'בשביל זה הוקמה מדינת ישראל' וכ' וכ'. אופציה אחרת ללמד אותם איך זה התרחש זה לפתוח את הטלוויזיה כבר היום. לא, רוסיה אינה גרמניה הנאצית, ופוטין אינו היטלר, ועד רגע זה נהרגו אלפים ולא מיליונים רבים, אבל הרגע הזה שכמותו לא קרה כבר מאה שנה שבו מדינה אחת, במקרה הזה אוטוקרטית או דיקטטורית תבחרו את התיאור החביב עליכם, דורסת מדינה אחרת דמוקרטית מתרחש עכשיו לנגד עינינו כפי שהתרחש מול פני העולם ב1939. והפעם העולם לא שותק - יש הפגנות ועיצומים כלכליים ו-זהו.

הפוסט של זלנסקי בעברית. 

הרבה שאלות צריכים אזרחי העולם לשאול את מנהיגיהם על הבחירה הזו שלא להגן פיזית על אוקראינה, ויש מדינות שכנות לאוקראינה שצריכים ברצינות לחשוב על אפשרות שהם הבאים בתור אם העולם לא מתגייס לעצור את העריץ ממוסקבה, אבל אזרחי ישראל צריכים להיות מודאגים יותר מהכל מחוסר נקיטת העמדה הערכית של ממשלתם, מאבדן המצפן המוסרי שהיינו כל כך גאים בו כל השנים. 

העומדים בראש המדינה, אלו המכנים עצמם מנהיגים, מנסים להסתיר את הגמגום הזה בכך שישראל הפכה באופן מוזר למדינה היחידה כמעט ששומרת על קשרים טובים עם שני הצדדים אבל למראה הבניינים הקורסים, מאות אלפי הפליטים, ועקירתם של עשרות מיליונים משגרת חייהם רק כי כך החליט הרודן, גובה בדרך את חייהם של חיילי ואזרחי אוקראינה כמו גם את חייליו היא בגדר דגל מתנוסס שדורש את ההתייחסות שלנו. כן, זלנסקי לא אמר אמת או לא ידע כשהודיע שאתר ההנצחה באבי יאר הופגז. וכן, זו צביעות לא לזכור את 'עוזריהם' של הנאצים שבקרבם היו מאות אלפי אוקראינים, אבל לאבד את המצפן המוסרי שלקחנו על עצמנו בסוף אותה מלחמה ארורה, זה עוול לדורות של ישראלים קדימה. 

ביקור שר החוץ לפיד במחנה הריכוז מאוטהאוזן צילום שלומי אמסלם לע"מ

לפני חודש ימים בדיוק עמד שר החוץ יאיר לפיד במחנה הריכוז מאוטהוזן באוסטריה ונשא דברים לרגל יום השואה הבינלאומי. "אני באתי לכאן היום להזכיר לעולם, שסבא בלה למפל לא היה מספר. הוא שלח אותי להגיד בשמו, שהיהודים לא נכנעו. הם הקימו מדינה חזקה, חופשית וגאה, ושלחו את הנכד שלו לייצג אותם",  אמר בנאומו המרגש, אבל אותה מדינה חזקה, חופשית וגאה מגמגמת את עצמה לדעת כבר שבוע ימים ולא מוצאת את המילים לגנות את התוקפנות הרוסית.

נכון, חשוב לנו שרוסיה תשמור על האינטרסים שלנו בסוריה, אבל צריך להזכיר שגם ב2014 כשהרוסים כבשו את חצי האי קרים, ממשלת ישראל גמגמה ולא גינתה ואז לא היו לנו שום אינטרסים לשמור עליהם ואף רוסי לא היה בדמשק. זו מדיניות. מדיניות שממשיכה לראות בישראל עם נרדף ולא מדינת הייטק, מעצמה צבאית, מדינה מובילה, מדינה משמעותית שיושבת יפה בדירוגים, מדינה חזקה, חופשית וגאה שיכולה להחליט לגנות. יש בעולם עוד עשרות מדינות קטנות שהרוסים חשובים להם ועדיין הם מגנים בפה מלא. ההחלטה לא לגנות במועצת הביטחון אלא בעצרת האו"ם, כל החישובים הקטנים, המילים שנבחרות בקפידה ונאמרות מאוחר מדי, הם בדיוק אבל בדיוק העולם שעמד מנגד ולא עשה דבר לפני 80 שנה.

אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שכשהם כועסים על חבר, הכי חשוב זה לדבר איתו. ואם פורץ ריב בין חברים, יהיה יפה מצידם לנסות ולעזור כדי לפתור את הסכסוך כפי שישראל מנסה לעשות עכשיו, אבל כאשר ולדימיר זלנסקי, הנשיא היהודי של אוקראראינה, האיש האמיץ ואוהב ישראל הזה, פונה אל הלב היהודי שלנו ואנחנו משיבים את פניו ריקם ונותנים לאזרחי אוקראינה שמגיעים לפה להתייבש בנתב"ג, זו פשוט בושה. לפעמים דווקא חברים הם אלו שאמורים להעמיד במקום את חבריהם אחרת נחשוד בהם שהם לא חברים באמת, שהם לא דואגים להם באמת. בבחירה שלא לבחור עמדה ערכית ברורה ומהדהדת, כמו זו שרצינו שהעולם יבחר בעבר, ישראל עצמה מוכיחה שהיא פחדנית ויותר מהכל היא לא חברת אמת – לא של אוקראינה וגם לא של רוסיה ולהסביר את זה לילדים מסובך יותר מלהסביר מלחמה בשנת 2022, כי זה יפחיד אותם עוד יותר ממש כמו שזה צריך להפחיד אותנו.

עוד לא עוקבת אחרינו באינסטגרם? היכנסי לכאן