בינואר 2013 השיקה רשות המסים בקמפיין גדול ובולט לעין את קו הצדק, או "המלשינון" בשמו העממי: קו טלפון שמאפשר לנו למלא את חובתנו האזרחית ולספר לרשות המסים על השרברב שלא נותן חשבוניות, נהג המונית שמעלים נסיעות, השכן שלא מדווח על הדירה שהוא משכיר ובעל החנות שסוגר עסקות מתחת לדלפק.

עוד ב-Onlife:

"המלשינון" ספג קיתונות של ביקורת מכל עבר, לא בכדי הוא זכה לשם המבזה, שהרי על אף שאין ספק כי יש לשלם מס ההכנסה, וההון השחור שנצבר - משמעו חור שחור וגדול בתקציב המדינה, זה לא מתפקידנו האזרחים לתפוס את האשמים, במיוחד לאור העובדה שמסים בשווי של כ-20 מיליארד שקל "מסתתרים" באופן גלוי אצל קומץ של חברות גדולות במשק – הרווחים הכלואים.

במסגרת חוק עידוד השקעות הון הקודם שמעניק למפעלים ישראליים הטבות מס עצומות - מתוך ההנחה כי התמריץ ידרבן אותן להשקיע בישראל, לייצר מקומות עבודה נוספים ולסייע למשק ולשוק העבודה - הוגדר כי רווחים של החברה שלא הוצאו כדיווידנד לבעלי המניות, לבעלי השליטה או לתאגידים אחרים שברשותה יזכו לפטור מתשלום מס, מתוך ההנחה כי רווחים אלה יושקעו בישראל.

ואולם בפועל הזרימו חברות רבות את הרווחים האלה לחברות בת שלהן שנמצאות בחו"ל, או מצאו אי אילו פרצות יצירתיות כדי להימנע מתשלום המס, המופחת יש לציין. כך צברו החברות שזוכות להטבות מס סכום בלתי נתפש שעל פי ההערכות הגיע לכדי כ-125 מיליארד שקל שלא מוסה ובטח שלא הוחזר להשקעה במשק הישראלי, והרי לכם הרווחים הכלואים. איש לא העז להתייחס לפיל הלבן שחסר לקופת המדינה, עד שב-2012 חיפש שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, כסף שיכסה את הגירעון מתחת לבלטות והגיע אל אותם רווחים הכלואים. במקום לנסות לגבות את כל סכום המיסוי ולהיגרר למאבקים ממושכים של שנים שבהן לא יועבר אפילו שקל לקופת המדינה, החליט שטייניץ כי עדיף להם לסגור עם החברות האלה עסקה, שבה יזכו להנחה משמעותית בתשלום המס ויחויבו לשלם את הסכום בשנה הקרובה.

אז אמנם המבצע הצליח ואפשר לראות את שר האוצר יאיר לפיד מסתובב לו זחוח במסדרונות הכנסת, מנסה לגרוף את ההון הפוליטי מ-4.3 מיליארד שקל שצפויים להיכנס לקופת המדינה – שעם כל הכבוד הקרדיט עליהם בהחלט שייך לקודמו בתפקיד. אבל בואו לא נמהר לשמוח: ללא הדיל שתפר שטייניץ הן היו אמורות לשלם מס בסכום כולל שמגיע לכ-20 מיליארד שקל. אז אולי תאמרו: לפחות בדרך זו נכנס חלק מהסכום שכל כך נחוץ לקופת המדינה – נותר רק לקוות שלפיד יידע להשתמש בו בתבונה, אבל האם הייתם חושבים כך לו היה מדובר בבעל עסק קטן שהעלים סכום פעוט של 50 אלף שקל והגיע להסדר עם רשות המסים כי "עדיף שנראה לפחות חלק מהכסף?"

ובחזרה ל"מלשינון": השבוע הודיע מנהל רשות המסים דורון ארבלי כי המלשינים יתוגמלו בסכום גדול יותר, גם עבור סכומים קטנים יותר שייתפסו. אין ספק כי התגמול יתמרץ יותר אזרחים למופת לדווח על חבריהם, שכניהם, עמיתיהם ואפילו בני משפחתם, רק מפני שזהו הדבר הנכון לעשות וחייבים להעשיר את קופת המדינה. אבל שנייה לפני שאתם מחייגים, תזכרו שבעוד אתם מתכוונים לדווח על 16, 160, 16 אלף, או אפילו 160 אלף שקל – אתם יודעים היכן נמצאים כ-16 מיליארד שקל ששייכים לציבור, אבל לא יכולים לעשות דבר בנידון.

בכך מוכיח שוב לפיד המרוצה כי השאלה שנשאלה בכל מערכת הבחירות שלו בכל חג בית ונאום – "איפה הכסף?" לא ביקשה לסייע למעמד הביניים, אלא בעצם היוותה מעין דרישה מהם להמציא את הכסף עכשיו, כי במיליארדים של בעלי ההון לא ניגע ומישהו צריך לכסות את הגירעון. אז כנראה שהתשובה הנכונה מבחינתו של שר האוצר היא: הכסף נמצא בכיסים שלנו, אנשי מעמד הביניים, השכירים, העצמאים ובעלי העסקים הקטנים.

נכון, העלמת מס היא דבר פסול ולא חוקי – ולא משנה מהו הסכום המדובר. אבל בעוד שבעלי עסק קטן נאבקים על כל שקל שהם מרוויחים ונדרשים לשלם את כל המס שהמדינה דורשת, אחרת ייאלצו לשלם בריבית או להיכנס לכלא באם לא יעמדו בתשלום, חברות ענק ובראשן טבע יכולות להרשות לעצמן לשכור לוביסטים, יועצים ועורכי דין שיילחמו עבורן על כל שקל שהן חייבות למדינה, ויותר מכך, הן אף יכולות להרשות לעצמן לשלם את מלוא המס שבו הן חייבות – אם רק היה לנו שר אוצר שפועל כראוי למען האינטרסים שלנו ולא מוותר על אף שקל שמגיע לציבור, בדיוק כמו המלשינון.

תגיות